ברח מהחוק באוניית פאר - ונפצע מירי של שוטר | בחזרה לפרשת אבישי הראל
"איש עסקים ובוהמה מתל-אביב נורה על ידי שוטר באונייה בחיפה ונפצע אנושות", סיפרה כותרת הכתבה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" ב-27 בספטמבר 1978.
עיתונות חופרת
פרק 42 - השבוע עם החטיפה שלא הייתה
41:43
תשעה ימים לפני הכותרת המסקרנת הזאת, הגיעה לנמל חיפה האונייה האיטלקית "אספרסו ליבורנו". סוג של מלון עצום שצף על המים, ומשנע נוסעים בין כמה נקודות אסטרטגיות בים התיכון. כמו בשאר העצירות בסיבוב של הליבורנו, גם בחיפה הועלו נוסעים חדשים אל הסיפון, אלא שהפעם הקבוצה כללה גם את העיתונאית גילה ורטמן, והצלם הצמוד שלה אביתר גורן. שניהם כמובן היו מצוידים בדרכונים הדרושים לנסיעה, כמו גם בהסבר על כך שבעצם הגיעו לטובת כתבה שהם מבקשים לייצר אודות האונייה הגדולה. יעברו עוד כמה שעות לפני שוורטמן תכריז כי ברשותה כרטיס הלוך ושוב להפלגה באונייה, והיא נשארת על המים עד סוף הקרוז. כאשר ביקשו האיטלקים לראות גם את כרטיסו של הצלם הצמוד, טענה ורטמן כי האיש ירד כבר לפני כמה שעות מהאוניה, אז הכל בסדר ואפשר להרים עוגן.
כעבור יומיים התבררו שני דברים: הצלם אביתר גורן לא ירד מהאוניה והוא למעשה נוסע סמוי על סיפונה, ושהוא בכלל לא אביתר גורן. כלומר, יש באמת איש כזה והוא אפילו צלם עיתונות אמיתי, אבל לאיש שעלה עם המסמכים שלו על הליבורנו קוראים בכלל אבישי הראל, וזה כבר לא מעט זמן שהמון אנשים מחפשים אותו. כשהמידע הזה מגיע לקברניט האונייה, הוא וידא שהראל לא ינצל את אחת העצירות ביוון או באיטליה כדי לרדת מהסיפון, והבטיח לרשויות בישראל שהוא יחזיר את "הצלם החובב" בחזרה לחיפה.
כמה דברים שחשוב לדעת על אבישי הראל. בסוף שנות השבעים נדמה היה שקשה להחמיץ את האיש, בוודאי אם הקפדתם להסתובב בכל המקומות הנכונים בתל אביב. כשהוא בסך הכל כבן 30, הבחור שהגיע בסערה אל העיר מקיבוץ אשדות יעקב, עשה לעצמו שם של בליין רציני, וממש כמו בכותרת מספטמבר 1979, נתפס כאיש עסקים ובוהמה מסקרן. זה גם בוודאי לא הפריע שנהג להסתובב בעיר במרצדס יוקרתית ושבאמצע 1977 כבר נשא לאישה דוגמנית ומלכת מים צעירה ומפורסמת בשם אורלי חידה. כדי להשלים את סיפור חייו הפנטסטי התברר שאת אורלי הכיר כאשר חיפש דוגמניות לקמפיין שיווקי עבור משרד הנסיעות שבבעלותו. הרומן הזה הסתיים כמעט באותה המהירות שבה התחיל, כאשר הכלה הטרייה גילתה שבעלה איש העסקים הוא בעצם גבר גרוש ואבא לילד בן 9, שהרזומה שלו כולל מספר לא מבוטל של עניינים משפטיים, שסוכנות הנסיעות שבבעלותו עברה לידיו אחרי שורה של מעשי מרמה, ושהספיק אפילו לשבת כמה חודשים במעשיהו. משם כבר היתה קצרה הדרך לגירושים מתוקשרים ומכוערים שהתנהלו במקביל לכל ההליכים המשפטיים שכבר התנהלו נגד האיש.
עיתונות חופרת פרק 44
חזרה אל סיפונה של הליבורנו בספטמבר 1978. הראל עלה לאונייה כאשר הוא משוחרר בערבות, ושלושה שבועות אחרי שלא הופיע לפתיחת הדיון בעניינו בבית המשפט. בזמן הזה, אגב, הראל אפילו שלח מכתב לשופטת ובו הסביר שירד למחתרת כי המשטרה רודפת אותו בניסיון להעמידו לדין בנושא אחר. בשלב הזה הוצאו נגדו צווי עיכוב יציאה מהארץ, מה שכביכול הוביל אותו לקרוז בים התיכון כשהוא מתחזה לצלם עיתונות.
כאשר האספרסו ליבורנו עגנה שוב בנמל חיפה ב-26 בספטמבר, בין מקבלי הפנים חיכו גם כמה נציגים של משטרת ישראל. הם עלו על הסיפון ובמשך שעה ארוכה חיפשו את הראל בכל פינה, עד שלפתע נמצאה האבידה. אחד השוטרים שם לב לאדם שהחל לטפס על ארובת האונייה. כשסרב לרדת משם למרות הקריאות הברורות מהשוטרים, החליט אחד מהם ללכת על יריית אזהרה באוויר. הבעיה היחידה היתה שגם אבישי הראל היה באוויר, ואכן - הכדור מהאקדח המשטרתי פגע בראשו של הנוסע הסמוי שעל הארובה. הראל נפצע בצורה קשה, והובהל מהזירה ישירות לבית החולים רמב"ם, שם עבר מספר ניתוחים וטיפולים דחופים.
מאוחר יותר, ממיטת חוליו, הסביר הראל שבעצם ניסה לצאת מישראל כדי להסגיר את חובותיו ולמעשה בכלל לא התכוון לנצל את העיתונאית גילה ורטמן (שבעצמה נעצרה ושוחררה לאחר כמה ימים). כעבור מספר חודשים, כאשר החל המשפט שלו, ניסה עורך דינו לטעון כי זכרונו של הראל נפגע בעקבות תקרית הירי באונייה, אבל כשהתפזר עשן הסיפורים והטיעונים, הגיע גם גזר הדין: 59 חודשי מאסר בפועל.
הראל לא באמת ישב בכלא חמש שנים פחות חודש. למעשה, באוגוסט 1980 הוא כבר נשא לאישה את ורטמן במסגרת חופשה מיוחדת בת 72 שעות שקיבל לטובת העניין, ובסוף 1981 הוא כבר זוה לשחרור מוקדם בזכות התנהגות טובה.
היכן התקיים ירח הדבש ומה עלה בגורלו של הזוג המאושר? לא ברור. מצד שני, כבעלים לשעבר של סוכנות נסיעות ועם הניסיון שצברו בקרוז של האספרסו ליבורנו, סביר להניח שהשניים לא התקשו לבנות מסלול.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.