"לא נאפשר את מסיבת האשליות": האזהרה של ישראל ביתנו

7 שנים אחרי שטרפד לנתניהו ממשלה בגלל החרדים, ליברמן שוב מחזיק את המפתח לשלטון - והפעם משנה כיוון. בישראל ביתנו פוסלים הישענות על המפלגות הערביות ומכשירים את הקרקע לדיל מפתיע עם יהדות התורה וש"ס, גם במחיר של הליכה נגד רצון בוחריהם. בעיני ח"כ פורר, לפחות, הוא דווקא פתר לגוש השינוי את הפלונטר

גורם פוליטי בכיר עם קילומטראז' לא מבוטל שמע השבוע את הצהרת הכוונות של אביגדור ליברמן בכנסת ואת ההתעקשות שלו על פסילת המפלגות הערביות, ונזכר בתאריך ספציפי במיוחד: 29 במאי 2019. זה היה לאחר בחירות סבב א', כאשר ליברמן סירב לתת לנתניהו את חמשת המנדטים שלו להרכבת ממשלת ימין והוביל את ישראל לבחירות חוזרות. לנתניהו היה חסר מנדט אחד להרכבת ממשלה, אבל ליברמן התעקש להעביר את חוק הגיוס שלו בכנסת ללא שינויים או תיקונים, כפי שדרשו המפלגות החרדיות. יו"ר ישראל ביתנו לא התקפל, הודיע שלא יצטרף לממשלה בלי חוק גיוס והאשים את נתניהו בכניעה לחרדים. נתניהו טען בתגובה כי הוא חבר לשמאל, וישראל הלכה לבחירות נוספות בספטמבר באותה שנה.

אותו גורם שאל את עצמו האם ההיסטוריה חוזרת, רק בעדכון גרסה: הפעם אלה לא המפלגות החרדיות שמטרפדות הקמת ממשלה אלא דווקא החרמת רע"מ והרשימה המשותפת. עם החרדים מוכן ליברמן להתפשר, אבל הוא אינו מוכן להתבסס על תמיכה של המפלגות הערביות בהקמת ממשלה – מבפנים או מבחוץ. יש כאן מסר מהדהד של ליברמן לשותפיו הפוליטיים: לא הגוש חשוב, אלא העקרונות. אז זה היה נתניהו; היום זהו איזנקוט.

מאז פרסום תוצאות הבחירות הפך ליברמן, בין אם כיוון לכך או לא, לאיש הכי חשוב ומשפיע על המערכת הפוליטית כולה. אצלו המנדט להכריע האם גוש השינוי יצליח להרכיב ממשלה או שהולכים לבחירות נוספות. "מה רוצה ליברמן" ו"לאן חותר ליברמן" הן אולי שתי השאלות הנפוצות ביותר בשיח הפוליטי שלאחר הבחירות. ומעל מרחפת השאלה – האם ליברמן פועל קודם כל כדי להגשים את מאווייו האישיים לכהן כראש ממשלה בישראל.

היו לכך סימנים מקדימים. הוא לא הסתיר אותם לפני הבחירות. "סדר העדיפויות שלי הוא כזה: קודם כל מקסימום מנדטים לגוש, ואחר כך ראשות הממשלה", אמר ליברמן. אבל זו לא רק שאיפה אישית לכהן כראש הממשלה (הוא בוודאי רואה את עצמו מנוסה ומתאים יותר מאיזנקוט). יש פה אידיאולוגיה פוליטית סדורה. הוא מבקש למצב את ישראל ביתנו כימין ממלכתי, ציוני וחילוני. לשבור את הגושים ולהיות אלטרנטיבה ימנית לנתניהו.

ליברמן לא התראיין לאחר הבחירות, אבל תקשורתית הוא היה הבולט מכולם. כשבוע לאחר הבחירות כינס כ-20 עיתונאים במטה המפלגה במודיעין וחשף את כל תוכניותיו, כולל הסרת החרם מעל המפלגות החרדיות. הוא השיב לעשרות שאלות ובימים שלאחר מכן פירסם כמה פוסטים ברשתות החברתיות, שבהם ניסה להסביר את ההתקפלות בעניין המפלגות החרדיות. במטה שלו זיהו פיגוע תקשורתי. "העניין הזה עשה לנו נזק, כי התחיל מבול של פרסומים כאילו ליברמן כבר סגור עם החרדים, כאילו הוא כבר תפר דיל איתם באמצעות כל מיני מתווכים", אומר גורם במפלגה. "היו אפילו פרסומים כאילו הקשר שלו עם החרדים התחיל עוד לפני הבחירות".

זה הצטרף לתיאוריה שבה החזיקו כמה אנשים במערכת הפוליטית, והוצגה בטור זה לפני שבוע: ליברמן מחכה שאיזנקוט ייכשל במשימת הרכבת הממשלה; גם נתניהו לא יצליח – וכאשר המנדט יחזור לכנסת הוא יביא את החרדים וישביע ממשלה עם 61 מנדטים בראשותו. בכלי התקשורת פורסם כי ליברמן מנהל מגעים באמצעות שניים ממקורביו: ראש עיריית ירושלים משה ליאון, ויועצו לשעבר של ליברמן לענייני חרדים, אבי אבוחצירא. "אני ממש לא מתווך", הגיב ליאון. ליברמן עצמו טען: "הכל המצאות, הכל שקרים".

ליברמן היה ונותר אניגמה; אחת החידות המעניינות של הפוליטיקה הישראלית. במשך שנים בנה לעצמו מעמד של פוליטיקאי עצמאי וקשוח, שלא חייב דין וחשבון לאיש, לא נכנע ללחצים ולא חושש לשבור את הכלים. לכן, גם בגוש השינוי חוששים ממנו. ליברמן סבור שמאחורי תיאור האופי הזה מסתתרים גם סממנים גזעניים. לפוליטיקאי אחר, ללא מבטא זר, לא היו עושים ניתוח אופי כזה.

ביום שלישי השבוע, במהלך השבעת הכנסת ה-26, כינס ליברמן ישיבת סיעה והזמין את התקשורת כדי להשיב לשאלות (לזכותו ייאמר שאיזנקוט, בנט ונתניהו כלל לא עונים על שאלות עיתונאים). "היה ברור שעל מנת למנוע סבב בחירות נוסף, עלינו לגלות גמישות ונכונות לפשרות", הסביר ליברמן. "מבחינתי, גבולות הגזרה החדשים ברורים מאוד: לשים סוף לעידן נתניהו, למנוע בחירות נוספות ולא להקים ממשלת מיעוט הנשענת על רע"מ והרשימה המשותפת. כדי להשיג את היעדים הללו, נאלצנו להתפשר. אבל פשרה אינה חזרה מהבטחות ואינה ויתור על עקרונות". ליברמן גם הדף את הטענות כי הוא רואה עצמו כמועמד לראשות הממשלה. "תמכנו בגדי איזנקוט, המלצנו עליו בבית הנשיא, וכעת הוא מנהל את המשא ומתן הקואליציוני ואני עומד לימינו. כבר הבהרתי שאני לא מבקש לעצמי לא רוטציה ולא מוטציה", אמר.

ליברמן מעריך שיש לכך סיכוי אמיתי. שאם יהדות התורה תיכנס – יהיה קל להביא את ש"ס. לכן זה מלחיץ את נתניהו והוא החליט פתאום לקרוא ל"אחדות", מילה שלא הוציא מפיו במהלך קמפיין הבחירות. "יש פה הזדמנות פז שלא הייתה אף פעם", אומר גורם במפלגתו של ליברמן. "גוש השינוי יכול להקים קואליציה עם החרדים ויש לנו 61 מנדטים של קולות יהודים. ברגע שיהדות התורה תבוא, גם ש"ס יבואו. ביבי באמת מבוהל. הוא מבין שזה לא משחק. הוא הפנים שזה רציני. הוא מבין שכל התקשורת החרדית חושבת שהגיע הזמן לשנות כיוון וללכת עם גוש השינוי. זה בעיתונות החרדית. זה לא רמזים, זה שחור על גבי נייר עיתון".

אגב, לליברמן יש מנוף לחץ כדי לקדם דיל מול החרדים. הוא מונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת – הוועדה שבה מכינים, מקדמים ומאשרים את חוק הגיוס.

"לפעמים כולם מחפשים קונספירציות ומזימות במקום לראות את האמת הפשוטה", אומר יו"ר סיעת ישראל ביתנו, ח"כ עודד פורר, האיש המקורב ביותר לליברמן במפלגה. "הוא רוצה להקים ממשלה כמה שיותר מהר כדי שתחזיק מעמד ארבע שנים. לכן הוא הציע פתרונות והביע נכונות לפשרות. אגב, הוא היחיד מבין ראשי מפלגות גוש השינוי שהציג מתווה של פשרה כדי להקים ממשלה. האפשרויות מצומצמות ולא הכי טובות. או שנקים ממשלה עם ביבי והמפלגות החרדיות, או ממשלה עם המפלגות הערביות, או ממשלה עם המפלגות החרדיות. והאופציה האחרונה היא הכי פחות רעה. לכן אנחנו מוכנים לתת לה הזדמנות".

ח"כ פורר משוכנע שליברמן הניח בפני ראשי הגוש את הפתרון להקמת הממשלה ולא את הבעיה. "בפועל, ליברמן פתר לגוש השינוי את פלונטר הרכבת הממשלה כי ברור שאי-אפשר להקים ממשלה עם המפלגות הערביות. הנכונות של ליברמן להיכנס למו"מ מול המפלגות החרדיות סוללת את הדרך לממשלה לאומית יציבה לשנים רבות".

השיח על המפלגות הערביות, טוען פורר, לא יוביל להקמת ממשלה יציבה. "מלכודת הדבש והאשליה סביב ממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת ומנסור עבאס תתפוצץ תוך חודשים ספורים, עם האתגר הביטחוני הראשון שיעמוד בפני הממשלה", הוא אומר. "זה לא יכול לשרוד על האצבעות של אחמד טיבי ועופר כסיף. כל מי שראה את הח"כים הערבים שלא מסוגלים לעמוד בטקס השבעת הכנסת בזמן שירת 'התקווה' – לא יכול לצפות ממני לשבת יחד איתם או להיות תלוי בהם בקיומה של ממשלה".

איך תביאו את החרדים? "גם הם מבינים שחייבים להגיע למתווה הבנות שעומד במבחן בג"ץ. אני חלמתי על חוק גיוס מלא-מלא עם אפס פטורים. לצערי, הציבור הישראלי לא נתן רוב לכך. מהצד השני, הוא גם לא נתן רוב לצ'ק פתוח למפלגות החרדיות. אנחנו צריכים לשבת ולהגיע להבנות כאשר מצד אחד ייתנו הטבות מפליגות למשרתי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, ומהצד השני – יאפשרו לייצר הסדר לתלמידי הישיבות שיעבור את המבחנים המשפטיים. זה לא נתיב פשוט, אבל אפשר לנסות".

ח"כ פורר מיישר קו עם ליברמן: או-או. או ממשלה עם חרדים, או בחירות חוזרות. "ובחירות חוזרות הן רעות למדינת ישראל וגם למפלגות החרדיות. המשמעות היא קריסת מערכת החינוך העצמאית שלהם והמשך אי-הוודאות סביב חוק הגיוס. לכן, זה יכול לייצר מתווה ראוי. הם כבר דחו את מתווה חוק הגיוס, כאשר ליברמן היה שר הביטחון וגם האופוזיציה תמכה בחוק – עכשיו נשאר להם רק להתגעגע למתווה הזה".

הטענה היא שליברמן פועל ממניעים אישיים – הרצון שלו להיות ראש ממשלה. "לא היה ולא נברא. ליברמן מגיע בידיים נקיות, לא ביקש רוטציה ולא את ראשות הממשלה. אפילו ויתרנו על התפקידים שביקשנו במהלך הרכבת הממשלה. ביקשנו את ראשות ועדת הכספים ואת תפקיד יו"ר הכנסת ולא קיבלנו, אבל לא עשינו מזה סיפור כי אמרנו שלא נהיה גורם מעכב להחלפת השלטון. אבל לא נאפשר את מסיבת האשליות של הקמת ממשלה על אצבעות חברי הכנסת שלא מסוגלים להגיד שחמאס הוא ארגון טרור, רק כדי שהממשלה הזאת תתפרק תוך זמן קצר ותחזיר את נתניהו וחבורתו הנתמכת על ידי קטאר עם הרבה יותר כוח והרבה פחות בלמים".

האם העמדה הנחרצת של ליברמן נגד שיתוף מפלגות ערביות חופפת בהכרח את דעת מצביעיו? לא בהכרח. ממצאי סקר חדש של מרכז אקורד באוניברסיטה העברית חושפים כי מצביעי ישראל ביתנו מעדיפים ממשלה בתמיכת רע"ם על פני קואליציה עם החרדים, רוטציה עם נתניהו או בחירות נוספות. רוב מצביעי ליברמן חושבים כי סוגיות דת ומדינה ושוויון בנטל קודמות מבחינתם לכל שיקול אחר. הסקר נערך בימים ראשון ורביעי השבוע בקרב 4,554 משיבים על ידי פרופ' עירן הלפרין וד"ר אליענה אביצור.

בבחירה בין שתי חלופות, 59 אחוז ממצביעי המפלגה העדיפו ממשלה בתמיכת רע"ם ובהימנעות הרשימה המשותפת, לעומת 41 אחוז שתמכו בממשלה עם יהדות התורה. גם מבין ארבע חלופות, ממשלה בתמיכת רע"ם הובילה (33 אחוז), לפני רוטציה עם נתניהו (29 אחוז), ממשלה עם החרדים (19 אחוז) ובחירות נוספות (19 אחוז). אם יו"ר רע"מ מנסור עבאס יקרא פומבית לפירוק חמאס מנשקו, שיעור התמיכה באפשרות הראשונה עולה ל-38 אחוז.

הריחוק בין נתניהו לבן גביר במהלך קמפיין הבחירות לא היה מקרי. נתניהו התחייב בפני בן גביר שהוא יהיה חלק מכל ממשלה שיקים, אבל ההבטחה הזאת תישאר על הנייר. גורמים פוליטיים בכירים טוענים כי הנשיא טראמפ הטיל וטו על הצטרפותו של בן גביר לממשלת ימין בראשות נתניהו. הנשיא האמריקאי רואה בבן גביר, ובמידה מסוימת גם בסמוטריץ', כמי שמנסים לפגוע ב"מועצת השלום" שפועלת כדי להגיע להסדר ברצועת עזה. טראמפ סבור שיש חלון הזדמנויות מוגבל לפתור את המשבר ברצועה, ולכן אינו רוצה את בן גביר בממשלה. הוא גם סבור שבחירות נוספות יסכלו את פעילות "מועצת השלום".

המשמעות הפוליטית היא שלגוש נתניהו אין 53 מנדטים, אלא הרבה פחות. גם אם איזנקוט לא יצליח להרכיב ממשלה – לנתניהו אין (כרגע) סיכוי לעשות זאת. אם בליכוד בנו על ח"כים מורדים מתוך גוש השינוי, זה כנראה לא יקרה; ודאי לא במספרים שיעניקו לנתניהו רוב.

זה אולי אחד ההסברים לכך שבימים האחרונים נתניהו קורא בכל הזדמנות להקמת ממשלת אחדות. מי ששמע אותו ביום רביעי בכנסת מפציר להקמת ממשלה כזו מבלי לחסוך במילים יפות ומחבקות ליריביו הפוליטיים, לא האמין למשמע אוזניו. זה אותו נתניהו שבמהלך קמפיין הבחירות התחייב שכל ממשלה בראשותו תהיה עם בן גביר וסמוטריץ' וכינה אותה "ממשלה לאומית רחבה".

בן גביר מסר בתגובה לדיווחים על הווטו האמריקאי: "לא ידוע לי על כך".