"איש הברזל" נהרג על אופניו בגולן: "היית מלח הארץ"

טל גלבוע, מנהל פיתוח בחברת תוכנה מקיבוץ כפר חרוב, נהרג מפגיעת רכב בכביש 98. הוא השתתף בטריאתלונים, מאמנו ספד לו בפוסט מצמרר: "גם כשהגוף אמר אחרת, לא ויתרת. נחישות וכוח רצון היו תמיד חלק ממך. לא מעכל שאתה לא כאן"
תגיות
שבוע בדיוק אחרי שבמאי הטלוויזיה איציק בראשי נהרג במהלך רכיבה על אופניים, שוב רוכב נהרג בתאונה קטלנית בשבת בבוקר: טל גלבוע, בן 47 מקיבוץ כפר חרוב שבדרום הגולן, נהרג הבוקר מפגיעת רכב בכביש 98, סמוך לצומת מגשימים. גלבוע, שנהרג בעת שרכב על אופניו, היה טריאתלט שהשתתף בעבר גם בתחרות "איש הברזל".
מאמנו דן אלתרמן, מהטריאתלטים הגדולים בתולדות ישראל, ספד לו בפוסט מצמרר: "הבוקר, קצת לפני 9, התפרסמה ידיעה על רוכב אופניים שנהרג בתאונה בצומת מגשימים. הדבר הראשון שיצא לי מהפה היה: 'וואו… רק שזה לא טל'. שלחתי לך הודעה. אתה לא מגיב. חמש דקות אחר כך אני מקבל שיחה, וברגע אחד אני מבין שהנורא מכל קרה. לא רוצה לענות לשיחה הזו.
"בוקר שחור. בוקר שקוטע חיים שלמים, עם כל כך הרבה תכניות, חלומות ורגעים שעוד היו אמורים להיות. טל, היית המתאמן שלי במשך שנים רבות, אבל מזמן כבר היית הרבה מעבר לזה. חבר טוב. מלח הארץ. תמיד בשקט, בצניעות, בלי רעש ובלי צורך להוכיח. שמח בחלקו, אבל תמיד עם עוד מטרה, עוד אתגר, עוד יעד שאליו רצית להגיע. הייתה לי הזכות ללוות אותך בכל כך הרבה מהאתגרים שהצבת לעצמך בשנים האחרונות.
"גם כשהגוף אמר אחרת, אתה לא ויתרת. גם איירונמן עם כתף שבורה סיימת. נחישות וכוח רצון היו תמיד חלק ממך. ותודה על הביקור האחרון. לפני כמה ימים, כמה שעות יחד, לשבת, לדבר, לדייק את התכנית ולצאת לדרך לעוד יעד. מי היה מאמין שזה יהיה המפגש האחרון שלנו. בדיעבד, כאילו זכיתי למפגש פרידה. אני עדיין לא מצליח לעכל שאתה לא כאן. הלב שלי עם גלית, עם הילדים שלך, עם המשפחה המדהימה שהשארת מאחור, ועם כל מעגל החברים שנשאר היום עם לב שבור וחלל שאי אפשר למלא. טל, עכשיו תנוח".
בריאיון ל-ynet לפני ארבע שנים סיפר גלבוע - שעבד כמנהל פיתוח בחברת תוכנה - על המעבר מכפר סבא לגולן, באותה שנה. "מאוד כיף לגור במקום יפה כל כך, וכפר חרוב הוא מקום מהמם. אנחנו אוהבים את הקרבה לטבע. כל יציאה מהבית, גם אם להקפיץ את הילדים לחוגים, מרגישה לנו כמו טיול", סיפר אז.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
