גילויים חדשים בתיק רון ארד: ישראל חטפה וחקרה גנרלים איראנים; התשובה לגורלו - כנראה בלבנון
ישראל חטפה שני גנרלים איראנים לאורך עשרים השנים האחרונות, מסוריה ומטורקיה. אחד מהם, גנרל עבדאללה סאברי, נחטף בקרטון גדול במיוחד שמיועד להובלת מקררים. השני, גנרל עלי-רזא עסגרי, נעלם ב-2006 באיסטנבול. מאז, לא נודע מה קרה לו. בתחקיר גדול שערך "ניו יורק טיימס" התגלה גורלו, כפי שחשפו בפני העיתון בכירים אמריקנים לשעבר: הוא נחקר במשך שבועות בידי המוסד על קשר אפשרי להיעלמותו של רון ארד. דבר לא עלה בחקירה. אנשי המוסד הרגו אותו, ולפי אחד הבכירים האמריקנים לשעבר, גופתו הושלכה לים השחור.
התחקיר הגדול של ה"ניו יורק טיימס" מבוסס על ריאיונות עם עשרות גורמים מאיראן, לבנון, סוריה, ישראל, ארה"ב ואחרים - שהיו מעורבים ישירות בחיפושים אחר רון ארד.
במרכז התחקיר - ההערכה הרווחת בימים אלה בישראל: רון ארד מעולם לא הוחזק באיראן, ולטהרן או לחיזבאללה לא הייתה כל מעורבות בהיעלמותו. ההערכה הזו מבוססת על גורמים המכירים את חומרי המודיעין, ועל מידע עדכני שנאסף במלחמות שניהלה ישראל נגד איראן וחיזבאללה. המרואיינים בתחקיר, כמו ד"ר רז צימט וסא"ל (מיל') אבי כאלו, תיארו כי המסקנות בשנים שחלפו התבססו על ראיות מקוטעות ונסיבתיות, ועל הטיית אישוש - הנטייה לתת משקל רב יותר למה שמתיישב עם אמונה קיימת. צימט אמר כי הייתה נטייה טבעית להטיל הכול על טהרן, ואילו כאלו הגדיר זאת כ"עיוורון קולקטיבי".
"ישראל הייתה אובססיבית. ולנו לא היה קשר"
תיאוריית המעורבות האיראנית קיבלה דחיפה משמעותית ב-1992 מכיוון המוסד, כשרופא איראני סיפר כי טיפל בארד בלבנון ובטהרן. קצין המוסד ישראל פרלוב איתר אותו וגייס אותו. הוא גם נבדק פעמיים בפוליגרף, אך התוצאות לא היו חד-משמעיות. הרופא קיבל כסף רב ובסופו של דבר נעלם ולא נראה שוב. רמי איגרא, ששימש ראש חטיבת השבויים והנעדרים בארגון, אמר ל"ניו יורק טיימס" שהרופא שיקר ורק רצה כסף. המסקנה הזו שלו לא זכתה לתומכים רבים בארגון. ההיפך, למעשה. איגרא, מצידו, חשד שהמוסד חיפש הוכחה להנחה של עצמו ומצא אותה. כך או כך, סיפורו של הרופא לאחת מהראיות המרכזיות נגד איראן בפרשה.
שנתיים אחר כך, ב-1994, לאחר שנחטף בידי ישראל מלבנון, טען "עוקץ ארסי", שם הקוד שניתן למוסטפא דיראני, שנחקר תחת לחץ פיזי קשה, כי באחד הימים השומרים, שהופקדו מטעמו על רון ארד בכפר נבי שית, עזבו כדי לסייע לאחיהם בקרב עם כוחות ישראלים, ועם שובם - הוא נעלם. דיראני סיפר כי לימים נפגש עם בכיר איראני שאמר לו שמשמרות המהפכה לקחו את רון ארד והעבירו אותו לאיראן. גורמים רשמיים שצוטטו בתחקיר אמרו כי אין כל ראיות שמוכיחות את טענות דיראני בעניין האיראני. איגרא קבע שאין ראיה לכך שאיראן החזיקה בארד, והעריך שייתכן שנהרג בניסיון בריחה או הוצא להורג כנקמה - וכך או כך, שסיפורו של רון ארד החל והסתיים בלבנון. יצחק רבין, ראש הממשלה לשעבר, קבע מנגד ב-1995 כי "השלטונות באיראן מחזיקים ברון ארד - והם נושאים באחריות הישירה והמלאה לגורלו".
ישראל, שהייתה משוכנעת כי רון ארד נמצא בידי איראן, הפעילה לחץ אדיר על המשטר. מוחמד עלי אבטחי, לשעבר סגן נשיא איראן, סיפר ל"ניו יורק טיימס" כי "בכל מפגש בינלאומי שאלו אותנו על רון ארד ורון ארד. ישראל הייתה אובססיבית לגבי חלקה של איראן בתיק רון ארד. העמדה שלנו הייתה שאין לזה שום קשר אלינו. זה קרה בלבנון". עד לוותיקן הגיעו הקולות הללו, וכשבכיר איראני פגש את האפיפיור הדבר הראשון שהעלה האחרון היה עניין רון ארד ומכתב שמסר ממשפחת ארד לשלטונות איראן.
ב-2004, כשישראל הסכימה לשחרר אסירים לבנונים תמורת ראיות שיוכיחו מה קרה לרון ארד, גייס חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, שידע כי יקבל כל מחיר תמורת המידע, גם אם יתברר שארד אינו בין החיים, עזרה מאיראן לטובת החיפושים בלבנון. גרהרד קונרד, קצין גרמני שסייע בתיווך המו"מ בין ישראל לארגון, סיפר בריאיון ל"טיימס" כי "קיבלתי רושם שאיראן וחיזבאללה אכן ניסו בכל הכוח לאתר את הגופה". לסיוע בחיפושים נשלח מטעם איראן הגנרל עבדאללה סאברי, שהעביר שנים בשירות בלבנון כמתאם מול חיזבאללה מטעם כוח קודס של משמרות המהפכה.
אחד מילדי הנשיא האיראני נשלח עם הממצאים לגרמניה
שלושה בכירים איראנים לשעבר חשפו בתחקיר של ה"ניו יורק טיימס" כי דוח סודי של החקירה המשותפת לחיזבאללה ולאיראן קבע כי רון ארד מת בשנת 1988 בנבי שית, הכפר הלבנוני שבו הוחזק. הדוח הסודי, שפרטיו מעולם לא פורסמו, העלה כי ארד גם נקבר, ככל הנראה בכפר או בסביבותיו. איראן, לפי התחקיר, עשתה כל שביכולתה כדי למסור את הדוח הסודי לגרמניה באופן שיביע את המאמצים שהיא וחיזבאללה עשו בנושא - כולל מאמץ מצד הנשיא דאז האשמי רפסנג'אני, ששלח את אחד מילדיו שימסור בעצמו את הממצאים לביון הגרמני. הגרמנים ראו בכך מחווה של רצינות. בישראל לא התרשמו. כאן סברו שעצם שליחתו של מפקד בכיר ממשמרות המהפכה לסייע בחיפושים מצביעה על מעורבות איראנית בהיעלמות.
דוח ישראלי משנת 2005 קבע כי רון ארד נשבה בידי משמרות המהפכה, הועבר לאיראן, הוחזר ללבנון ומת שם, ככל הנראה ממחלה, ככל הנראה ב-1997, כלומר 11 שנים אחרי שנשבה. ד"ר רז צימט, ממחברי הדוח דאז, אומר כעת כי הוא ועמיתיו כנראה שגו בפרשנות המודיעין. גם השב"כ בחן ב-2006 את תיק רון ארד. יובל דיסקין, לשעבר ראש השירות, אמר ל"ניו יורק טיימס" כי כל המסקנות שלפיהן רון ארד הועבר לאיראן או הגיע אליה היו שגויות. השירות קבע שרון ארד מעולם לא נשבה בידי משמרות המהפכה או חיזבאללה, וכי התשובה להיעלמותו טמונה בכפר נבי שית - המקום שעליו הצביעה גם החקירה שניהלו חיזבאללה ואיראן. גם דוח השב"כ, כמו כל שאר דעות המיעוט שהושמעו לאורך השנים בפרשה, זכה לקשב מצומצם ביותר, אם בכלל, בקהילת המודיעין ובדרג המדיני.
המוסד למשל לא קיבל את הממצאים הללו. הוא דווקא החריף את פעילותו בניסיון לאושש את התיאוריה של מעורבות איראן. במבצע חטיפה נועז ודרמטי, שפרטיו נחשפו לראשונה בתחקיר ה"ניו יורק טיימס" מפי שורת בכירים אמריקנים, החליטו אנשי הארגון לחטוף את גנרל עלי-רזא עסכרי, שהוצב בלבנון מטעם משמרות המהפכה זמן קצר אחרי שארד נעלם, ועבד שנים רבות בשיתוף פעולה צמוד עם חיזבאללה.
סוף לתעלומת הגנרל האיראני
בדצמבר 2006, אחרי שכיהן כסגן שר ההגנה האיראני, הגיע עסכרי למלון ג'יילאן באיסטנבול, ומאז נעלמו עקבותיו.
סיפור היעלמו של עסכרי הצית מאז את הדמיון והיה כר פורה לאין ספור פרסומים, סרטים, תוכניות תעודה, כתבות תחקיר וכיכב אפילו בסדרות נטפליקס דמיוניות שעשו שימוש בדמותו. אמרו שהוא היה עד בחקירה בבואנוס איירס אודות הפיגוע בבניין אמי"ה, חקירה שהביאה למותו של התובע אלברטו ניסמן; סיפרו שהוא העיד בבית הדין הבין-לאומי בהאג בנוגע להתנקשות בראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי; אמרו שהוא היה ממוסרי המידע על הכור הסורי שנבנה בחשאי באותה תקופה; דיווחו כי הוא קיבל זהות חדשה ובית לא רחוק ממטה ה-CIA ועוד ועוד סיפורים.
ישראל הכחישה מעורבות בפרשה. גם ארצות הברית שאליה נטען בפרסומים שונים, כולל בשנים האחרונות, עסכרי ערק עם המידע העצום שברשותו, טענה כי אין לה מושג מה עלה בגורלו. שמו של עסכרי עלה שנים אחר כך - כשאיראן תהתה בפני האמריקנים מה עלה בגורלו במהלך המשא ומתן על הסכם הגרעין ב-2013 בו ביקשו גם לערוך הסכם חילופי שבויים ונעדרים. האמריקנים הכחישו מעורבות, והחלו לתהות בעצמם מה קרה לו.
המודיעין האמריקני פנה אז לישראל כדי לברר האם יש בידה מידע אודות התעלומה. בכירים אמריקנים לשעבר אמרו ל"טיימס", כאמור, כי עסכרי מת. סוכני המוסד חטפו אותו מהמלון, חקרו אותו שבועות - והרגו אותו. לפי אחד הבכירים האמריקנים, החקירה התנהלה על סיפון יאכטה אליה הועבר עסכרי אחרי שנחטף - ואחר כך הושלכה גופתו של עסכרי אל הים השחור.
החקירה העצמאית שניהלה איראן, כפי שסיפרה ל"ניו יורק טיימס" אלמנתו של עסכרי, העלתה שסוכנים ישראלים סיממו את בעלה בחדר המלון שלו - וחטפו אותו. החוקרים, לדבריה, איתרו את הרכב ששימש את הסוכנים כשהוא נטוש - ליד הים השחור.
כשראש המוסד אמר שכל המודיעין שגוי: "למגרסה"
סא"ל עו"ד אבי כאלו, כששימש ראש מחלקת השבויים והנעדרים באמ"ן, הגיע למסקנה דומה לזו שהעלו השב"כ והחקירה האיראנית במשותף עם חיזבאללה, בדוח מפורט שהגיש לראש הממשלה נתניהו בסוף 2016. לדבריו, אמר לקציני המודיעין הישראלים שחטיפת איראנים לא תפתור את תיק רון ארד. כשפרש ב-2019 מתפקידו, הוא עזב באמונה שהתיאוריה האיראנית נקברה, והמליץ למקד את החיפושים בנבי שית.
אבל גם אחרי פרישת כאלו, זה לא קרה. לפי תחקיר ה"ניו יורק טיימס", הגנרל עבדאללה סאברי, שנשלח ב-2004 ללבנון כדי לנהל את החקירה המשותפת לאיראן ולחיזבאללה, נחטף יום אחד ב-2021 בדמשק. הוא יצא לריצת בוקר מדירתו באותו יום, כמו בכל יום, לריצת בוקר בפארק הסמוך. בזמן שרץ, עברו לידו סבלים שמעבירים מקרר בקרטון גדול, כשלפתע הם התנפלו עליו, הכניסו אותו לתוך הקרטון, ומשם לרכב עם תיעוד מזויף של המוסד. לדברי גורמים איראנים ששוחחו עם ה"טיימס" כולל כאלה הקרובים מאוד מאוד לגנרל, חוקריו התעניינו רק בדבר אחד: רון ארד. וזאת, למרות שידע סודות רבים. סאברי ההמום נחקר ממושכות, ובסופו של דבר, אחרי שבועות ארוכים ואחרי שבאיראן ובמשפחתו היו בטוחים כי לעולם לא ייראו אותו שוב וגורלו יהיה כגורל הגנרל עסכרי, השאירו אותו לוחמי המוסד ברחוב ביוהנסבורג, בדרום אפריקה, עם קצת כסף ומספר טלפון להתקשר לשגרירות איראן ולבקש שיבואו לאסוף אותו. הוא סיפר בהמשך כי עבר עינויים. ובהמשך חשף ראש המוסד דאז ברנע כי המוסד ניסה לאתר מידע על רון ארד במשימה אמיצה ונועזת, שנכשלה.
אבל מהכישלון נבעה גם מסקנה חשובה. אם סאברי, שגם נשא בתפקיד מרכזי במשמרות המהפכה בלבנון בתקופה הרלוונטית וגם נשלח לסייע בחיפושים אחרי ארד, לא יודע שארד היה בידיים של איראן או של חיזבאללה, הדבר מאשרר את הטענות של איגרא ושל כאלו, ולמעשה גם את הדוח שמסרה איראן דרך בנו של הנשיא. לראשונה השתכנע בדברים גם אחד מראשי הביון הישראלי, וברנע, תיארו מקורביו ל"ניו יורק טיימס", אמר לאנשי המוסד שאחרי מבצע סאברי אפשר מבחינתו לזרוק למגרסה את כל המודיעין שנאסף במשך עשורים בתיק רון ארד, פשוט כי הוא כל כולו מגיע למסקנות הלא נכונות.
ואז, ורק אז, לפי התחקיר, המוסד החל להפנות את עיניו לנבי שית, המקום האחרון שם ידוע בוודאות כי ארד היה. אחד האנשים הבודדים שהיו מעורבים אז בשמירה על ארד ושידעו את מקום הימצאו של הנווט הנעדר, אי שם ב-1988, היה אחמד שוכר, קצין ביטחון לבנוני בדימוס.
בדצמבר 2025 הוא יצא מביתו, ונעלם. בלבנון סבורים שהוא נחטף בידי סוכנים ישראלים. עד היום מקום הימצאו של שוכר לא ברור. גורמים ישראלים אמרו ל"ניו יורק טיימס" שהתיאוריה המבוססת ביותר שיש כיום בידי ישראל ושלפיה מתנהל החיפוש להסבר ההיעלמות היא שרון ארד הוצא להורג כנקמה על מות אחיו של שוכר - שנלחם בכוחות צה"ל ב-1988, וששוכר עצמו היה שם באותו לילה. אחייניתו של שוכר אמרה ל"ניו יורק טיימס" כי לדודה לא היה קשר לארד.
שלושה חודשים אחרי החטיפה, במרץ האחרון, הגיעו לנבי שית כוחות צה"ל בניסיון לאתר את שרידיו של רון ארד בפשיטה בה נהרגו עשרות לבנונים. הם חפרו שם, גם בקבר מסוים בבית הקברות שנפתח ונחפר, אך נראה כי לא מצאו דבר, בינתיים לפחות. מאז נמשכים החיפושים - עם מיקוד ברור: לבנון - ולא איראן. סא"ל (מיל') אבי כאלו מציין בצער כי היה צריך לעשות זאת כבר לפני 20 שנה לפחות.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.