"על המגרש היא הבוס": ליאור מכוונת לתחרויות הגדולות בעולם

ליאור גנקין בת ה-17 התחילה לשחק בסלון עם אמה ואחיה, וכיום היא מדורגת ראשונה בארץ ומחזיקה בדירוג בינלאומי, לאחר שקיבלה החלטה משמעותית כדי להמשיך להתפתח בענף. היא אחת מעשר המשתתפות בעונה הרביעית של "טופ טאלנט", פרויקט משותף לטוטו ולאיגוד הטניס שמעניק לטניסאיות צעירות במה ותמיכה מקצועית וכלכלית

נמרוד אשכנזי|

מחוץ למגרש ליאור גנקין שקטה וביישנית. "בקושי שומעים אותה", מספר המאמן שלה, ניב נחימוביץ'. כשהיא אוחזת במחבט, לדבריו, מתגלה נערה אחרת: "הכל משתנה. היא חריפה מאוד על המגרש, שולטת במגרש, היא הבוס. השינוי מהתחרות לחיים האישיים הוא מטורף".

ליאור היא אחת מעשר השחקניות המשתתפות בעונה הרביעית של "טופ טאלנט", פרויקט משותף לטוטו ולאיגוד הטניס במסגרת "המגרש החברתי" של הטוטו, שמעניק לטניסאיות צעירות במה ותמיכה מקצועית וכלכלית. כל אחת מהמשתתפות תקבל מימון בסך 25 אלף שקל לצורכי אימונים, ציוד וליווי מקצועי.

הטניס נכנס לחייה של ליאור, בת 17 מערד, דרך בני משפחתה. "התחלתי לשחק בזכות אמא שלי. היא הייתה פעם שחקנית טניס", היא מספרת. כבר בגיל שנתיים נהגה לשחק בסלון עם אמה ועם אחיה, ובגיל ארבע נרשמה לחוג, בתחילה בשביל הכיף.

השינוי הגיע כשהחלה להתחרות. כבר בתחרות הארצית הראשונה שלה היא הגיעה לרבע הגמר והפתיעה את הסובבים אותה. באותו שלב הבינה שהיא רוצה להשקיע בטניס ברצינות. ההצלחות הביאו איתן בהדרגה גם ביטחון. "כשהגעתי לגמר ארצי והתחלתי לנצח, לאט לאט התחלתי להאמין שאני יכולה ושאני חזקה", היא אומרת.

כיום ליאור מדורגת ראשונה בארץ ומחזיקה גם בדירוג בינלאומי. היא זכתה בשתי מדליות במכביה והגיעה ארבע פעמים לגמר הארצי. הפעם הראשונה שבה עשתה זאת זכורה לה במיוחד: "לא האמנתי שאגיע לכזה הישג".

ההתקדמות דרשה ממנה לשנות גם את חייה מחוץ למגרש. ליאור מתאמנת מדי יום, בדרך כלל מחמש עד שמונה בערב. בשלב מסוים היא התקשתה לשלב בין האימונים והתחרויות לבין הלימודים. "באמצע השנה בתיכון הבנתי שיש עליי הרבה לחץ", היא מספרת. "הבנו שצריך לעבור לבית ספר רגוע יותר, כדי שאוכל לעשות את מה שאני אוהבת".

המעבר אפשר לה להתאמן ולנסוע לתחרויות, אבל חייב אותה להיפרד מהחברות בבית הספר הקודם. היא גם מוותרת לעיתים על טיולים, מפגשים חברתיים ואירועים משפחתיים. נחימוביץ' רואה בהחלטה הזאת עדות למחויבות שלה ולרצון להגיע רחוק.

"מה שהיה מיוחד אצל ליאור זה הרצון שלה לעבוד", אומר נחימוביץ'. "היא הייתה מגיעה לאימון ועובדת קשה מאוד, ובזכות זה היא הגיעה לאיפה שהיא עכשיו". כדי לעשות את קפיצת המדרגה הבאה, הוא מסביר, היא זקוקה לצד אימוני הטניס גם לאימוני כושר, לליווי תזונתי ולעבודה מנטלית. ליאור עצמה מתמקדת כעת בשיפור זריזות הרגליים.

כשהיא מפסידה, היא מתאכזבת אך מנסה ללמוד מהמשחק ולהמשיך הלאה. המטרה שלה ברורה: "החלום שלי הוא להגיע לתחרויות הכי גדולות בעולם". אילו הייתה יכולה לחזור אל הילדה ששיחקה בסלון, היא כבר יודעת מה הייתה אומרת לה: "תתמידי, תשקיעי, את הולכת להצליח. תאמיני בעצמך".