"זוג חלות על השולחן, ומסביב דם והרס": בחזרה לתמונה המצמררת שהפכה לסמל

ב-9 באוקטובר 2023 נכנס כוח לוט"ר לקיבוץ כפר עזה בליווי הצלם זיו קורן, שתיעד את ההרס ביישובי העוטף אחרי הטבח • תמונה אחת שצילם, של שני לוחמים מתחבקים ליד שולחן החג הערוך בבית שמחבלים פשטו עליו, הפכה מאז לסמל • שלוש שנים אחרי, הם חוזרים לאותו מקום ומשחזרים את הרגע שבו הרשו לעצמם להתפרק • "לפני שאנחנו לובשי מדים, אנחנו בני אדם"

על מדים, מול שולחן החג שנחרב בביתה של רחל כהן בכפר עזה, ראשו של יאיר נתמך בנתנאל, והוא פורץ בבכי. "אנחנו בני אדם, לפני שאנחנו לובשי מדים. ראינו חורבן", אמרו כשהם מביטים בתמונה ההיא, שצולמה יומיים בלבד לאחר הטבח הנורא.

כעת, שלוש שנים אחרי, הם חזרו לאותו הבית, לאותו שולחן, לאותו זיכרון.

יממה לפני פרוץ המלחמה נחת סא״ל נתנאל מקייס, אז רמ״ד לוט״ר, ממשלחת צבאית ששבה מארה״ב. בבוקר שבת 7 באוקטובר הוא התעורר לשיחת טלפון מחבר שגר ליד בסיס היחידה. ״אחי, אני חייב שתעזור לי עם כוח״, ביקש החבר. ״קורה משהו בדרום, מטורף״.

אחרי שיחה עם מפקד צוות ביחידה בשילוב ידיעות שהגיעו דרך אשתו עדי, פרדמיקית במד״א, נתנאל מחליט לצאת מביתו שבזכרון יעקב, ונפרד ממנה ומבתם תמר. גם רס״ל (מיל׳) יאיר אנסבכר הבין מיד מה קורה, השאיר מאחוריו את אשתו נעמה וחמשת ילדיהם וירד דרומה, שם הסתפח לכוח של יחידת לוט"ר. ״ידענו שהמלחמה בפתח״, הוא מספר כמי שעסק במחקר ביטחוני. ״בשנייה שהתעוררתי מהאזעקה בירושלים, וראיתי את התמונה של הטנדר בשדרות - הבנתי שפרצה מלחמה רבתי. זה הדי-אן-איי שלנו, לקום ולזנק. מ-0 ל-100״.

בכניסה לבסיס אורים, נתנאל מגבש צוות מלוחמים שנמצאים בשטח. במהלך הלחימה חוברים אליו יאיר ולוחם נוסף, והקרב נמשך עד שנתנאל קיבל בקשר הוראה להגיע לניר יצחק, שם ריכזו הלוחמים את התושבים והגנו עליהם. באותו לילה קיבלו השניים את הבשורה הקשה על נפילת מפקד היחידה הקודם, סא״ל אלי גינסברג ז״ל. ״עד היום אני לא מאמין שאלי נהרג״, אומר נתנאל. ״הוא היה לוחם אדיר, אחד שאי אפשר לפגוע בו״.

ב-7 באוקטובר איבדה יחידת הלוט"ר ארבעה מלוחמיה ומפקדיה: סמ״ר בן רובינשטיין ז"ל, רס"ר (מיל') עמרי בלקין ז״ל, רס״ן (מיל') רועי נגרי ז״ל ורס״ן (מיל') שגיא גולן ז״ל.

התמונה שצולמה ב-9 באוקטובר 2023 הייתה חלק ממשימה שהוביל כוח לוט״ר, ושאליה הצטרף לראשונה הצלם זיו קורן. ״אף אחד לא התעסק בתקשורת באותו הזמן, אבל ביחידת לוט״ר הבינו את החשיבות״, סיפר יאיר על ההחלטה לצרף אליהם צלם עיתונות. ״ניקו את ההרס מהר מאוד, אנשים לא ראו מה שאנחנו ראינו״.

עם חבירת זיו קורן לכוח, הם נכנסו לכפר עזה. ״זו עדיין הייתה סביבת לחימה, יש היתקלויות, גופות מפוזרות בשטח, הכל מושחת״, מתאר יאיר. ״אפשר היה לראות בבירור איך האש שרפה והכל חרוך ומנוקב - ואיפה החיים רגילים״. במהלך תיעוד ההרס הנורא נכנסו הלוחמים לביתה של רחל כהן. "בכניסה לבית עוד עמדה סוכה שבתוכה תמונות משפחתיות", נזכר נתנאל. "זוג חלות על השולחן ומסביב רסס, דם והרס".

בעדשת המצלמה נתפס רגע אנושי ואותנטי של שני הלוחמים עומדים ליד שולחן החג, כשיאיר לא יכול לעצור את הדמעות. ״זה רגע שזעזע אותי עד העצם. נתנאל היה שם לידי ותמך בי. בכלל לא ידעתי שזיו צילם את זה״, סיפר יאיר. ״יאיר הוא אח שלי. כור ההיתוך בצבא ועוצמת הקרב מחברת ומאחדת״, הוסיף נתנאל.

״כולנו בכינו שם, זה היה רגע של שבירה. לא נשארה שם עין יבשה״, מספר זיו. בעיניו, התמונה הפכה לסמל עבור הקהל הישראלי והבינלאומי, מפני שהיא ״מצליחה לעורר כל-כך הרבה רגש. הרגע הזה, של לוחמים עומדים מול שולחן חג, עליו חלות ויין, ונשברים אחרי ימים של לחימה. כל האלמנטים התנקזו לתמונה, שאדם שמתבונן בה יכול לעבור חוויה רגשית עמוקה ולהזדהות עם השבר הזה״.

עכשיו השלושה נפגשים שוב בפתח הבית בו נפגשו לפני כשלוש שנים. ״כל אחד מאיתנו זוכר חלק אחר מהסיטואציה. ברכת הבית שהייתה תלויה בכניסה, הארון עם הכלים, היריות בקירות״, מספר זיו. ״מאז 7 באוקטובר ביקרתי בקיבוצים עשרות פעמים. אני מכיר פה כל בית, סיפור של כל פצוע, חטוף, נרצח. עכשיו אני פה איתם, בפעם הראשונה שלהם מאז. מרגש אותי לחזור איתם לרגע ההוא שהפך לסמל״.