לוחשת לשימפנזים

חשבו על החיים באי בודד, לבד לגמרי. ממי תלמדו לשרוד? על מה תשוחחו? ממה תיהנו? יש מי שלא יצליחו לשרוד שעה אחת בלי לדבר, לצחוק ואפילו להתווכח עם מי שסביבם. האדם הוא יצור חברותי, ואנחנו לא לבד. גם הקרובים שלנו, השימפנזים, חיים בעולם חברתי מעניין שמלא בתנועות ובפרצופים בין חברי הקבוצה שלהם. מחקר בדק את דרכי התקשרות ואת חיי החברה של שימפנזים כדי ללמוד איך ניתן לשמור עליהם טוב יותר. המחקר מאפשר הצצה נדירה למה שדומה ולמה ששונה בינם לביננו – עוד לפני שנאמרת מילה אחת.

כמונו, השימפנזים חיים בקבוצות. שיתוף הפעולה בחיפוש אחר מזון, למשל, מצריך התנהגות מתואמת בין חברי הקבוצה. הם משתמשים בתנועות ידיים ובמחוות גופניות אחרות, עד שיקבלו את מה שרצו או שיבינו שלא השיגו זאת. ה"שפה" שלהם, נכתב במאמר, עוזרת בקידום פתרונות והסכמות בקבוצה, תוך תיווך העדפותיהם וצורכיהם לחבריהם. "שימפנזים נוהגים לתקשר את המטרות המיידיות שלהם. לדוגמה: 'נקה אותי', 'עקוב אחריי', 'שחק איתי' או 'די כבר'", מספרת ד"ר בריטני פלורקייביץ, מהחוג לפסיכולוגיה במכללת ליאון, ארצות הברית, שחוקרת קופים ושערכה את המחקר בשיתוף חוקרי הבינה המלאכותית, פרופ' אנה זמנסקי וד"ר טדי לזבניק מהחוג למערכות מידע בפקולטה למדעי המחשב והמידע באוניברסיטת חיפה. "שימפנזה יכולה להושיט יד כדי לעודד שימפנזה אחרת להתקרב אליה. אם השימפנזה האחרת לא מגיבה בהתאם, היא תמשיך להושיט את היד או תפיק סימנים נוספים בעזרת הפנים או הקול שלה", מוסיפה פלורקייביץ. לדבריה, חשוב לשים לב שאינטראקציה בין שימפנזים מדמה משא ומתן, והצדדים מחליפים סימנים ותגובות בניסיון להשיג את מבוקשן.

כך בינה מלאכותית מפענחת את שפת השימפנזים

צוות המחקר בדק איזה מידע באינטראקציה בין שימפנזים חשוב למודלים של למידת מכונה לחיזוי מדויק יותר של תוצאת האינטראקציה. מאגר המידע התבסס על צילומי וידאו של אינטראקציות בין 18 שימפנזים מגן החיות בלוס אנג'לס. "בכל אינטראקציה בחנו את כל פרטי התקשורת: סוג המחווה, האם התנועה היא של גוף או של פנים, מי הפרט ששולח את המחווה ומי המקבל, מה הגיל והמין שלהם, וההקשר החברתי", אומרת זמנסקי. "מדוגמאות העבר המחשב 'למד' לחזות האם המשא ומתן יצליח מבחינת השימפנזה שולח המחווה".

המכונה למדה 1,300 אינטראקציות שבהן היו מעל 3,500 מחוות, שכן אינטראקציה יכולה לכלול כמה מחוות משני הצדדים. קצת יותר ממחצית מהמחוות של השימפנזים היו מחוות של תנועות של הידיים, והיתר מחוות של הבעות פנים. הפעילות התקשורתית בין הפרטים התייחסה לשלל נושאים והקשרים כמו מזון, משחק ופעילות מינית. כמחצית מהאינטראקציות הובילו למימוש המטרה של השימפנזה היוזמת ומחציתן נכשלו.

מהתוצאות עולה שכדי לחזות טוב יותר את תוצאת האינטראקציה, המכונה צריכה מידע על מקבל המחווה, ולא רק על שולח המחווה. "כשמוציאים מהמודל את תגובות המקבל, הדיוק של התחזיות יורד משמעותית. הדבר מדגיש שהמשא ומתן הוא תהליך דו-צדדי, ולא 'נאום' חד-כיווני", אומר לזבניק. "זה דומה למשא ומתן אנושי שבו הצדדים בהתחלה מנסים כל מיני דברים, ולאט לאט 'מתכנסים' להסכמה". עוד מרכיב חשוב לחיזוי הוא מידע ממחוות פנים וממחוות ידניות. "כשהמחשב קיבל מידע משני סוגי האותות יחד, יכולת הניבוי שלו השתפרה", הוא אומר.

דגש חשוב עליו עומדת זמנסקי הוא הבנת ההקשר החברתי שבו מתבצעת התקשורת. "דפוסי התקשורת בזמן משחק שונים מדפוסים בזמן ריב על אוכל או בזמן בקשה לטיפוח", היא מסבירה. "לכל הקשר יש 'מילון' משלו, ורצפים אופייניים של מחוות שמנבאים טוב יותר הצלחה". מבחינה זו המחקר מחדש בנוגע לאפשרות ליישם כלי למידת מכונה על פעילות חברתית והתנהגות של שימפנזים: הן בעזרת ההבנה של המאפיינים השונים של השותפים לאינטראקציה והן של הנושא שבו עוסקת האינטראקציה בין השימפנזים.

דפוסי התקשורת בזמן משחק שונים מדפוסים בזמן ריב על אוכל או בזמן בקשה לטיפוח. צילום: unsplash

למה שימפנזים משחקים דווקא בזמני אי־ודאות?

אחת ממסקנות המחקר עוסקת בהקשר חברתי של משחק ובשימוש ששימפנזים עושים בו כדי להתמודד עם זמנים של אי-וודאות. בזמנים כאלה, האינטראקציות בצורת משחק היו ארוכות יותר. לדברי פלורקייביץ, התנהגות השימפנזים בזמן משחק צפויה פחות ובעלת שונות גבוהה. "המשחק בעצמו הוא תהליך בלתי צפוי", היא מציינת. "חוקרים אחרים סברו בעבר שהמשחק התפתח כדרך להתכונן לבלתי-צפוי. לדוגמה, משחקים כמו 'תופסת' דורשים התאמות התנהגותיות עבור השתתפות בטוחה ומועילה".

גם בגן החיות, כמו בטבע, השימפנזים משחקים. אולם, העובדה שהמחקר נעשה על שימפנזים בגן חיות לא אמורה לפגום במסקנותיו. "השיטות שלנו פועלות היטב גם באוכלוסייה שבשבי וגם באוכלוסיית בר", טוענת פלורקייביץ. מבחינת שיקולים מעשיים במחקר, ביצועו בגן החיות פשוט וקל יותר. "האתגר באיסוף מידע מהטבע הוא בהבטחת היכולת לצפות בכל הבעות הפנים והמחוות הידניות במהלך האינטראקציה, במיוחד בין פרטים שחיים ביערות צפופים שבהם הראות מוגבלת", היא אומרת.

"בדומה לאדם, השימפנזה מתקשרת את כוונותיה באופן גמיש כדי להשיג משהו", מסכמת פלורקייביץ. השימפנזים, מתברר, דומים לנו יותר מאשר נדמה במבט מהצד בגן החיות. ואפילו שהרצונות שלהם מוגבלים לעומתנו, הם עוברים תהליך אישי וקבוצתי במסע להגשמתם.