גם את התגובה לטעות במשחק צריך לאמן | תוכן גולשים

ספורטאים מקדישים שעות לשיפור הטכניקה, אבל ברגעי לחץ חוזרים לא פעם לדפוסים שמכשילים אותם. במקום לחכות שהביטחון יחזור, אפשר להפוך את הפעולה הבאה להרגל שנבנה באימון. גם לכם יש מה להגיד? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
רועי יבלוצניק, KICK|
שחקן יכול להתאמן אלפי פעמים על הזריקה שלו, ועדיין לא לתרגל כיצד יגיב מיד אחרי שהיא לא תיכנס. הוא יודע איך למקם את הרגליים ולשחרר את הכדור, אבל אחרי שתי החטאות הוא כבר מפסיק לבקש אותו.
בעיניי, כאן נמצאת שאלה חשובה באימון: לצד המיומנות הספורטיבית, איזו תגובה אנחנו בונים לרגע שבו הדברים אינם מצליחים?
"תהיה בטוח בעצמך", "תשתחררי", "אל תפחד לטעות" – אלה בקשות להרגשה מסוימת. כדי להפוך אותן לעבודה מעשית, צריך לתרגם אותן להתנהגות. מה יעשה השחקן גם כשהביטחון שלו מתערער? כיצד תגיב השחקנית כשהתסכול עדיין נוכח?
אחת התרומות המשמעותיות של הפסיכולוגיה ההתנהגותית היא ההבנה שלמידה והתנסות יכולות להיות חלק מהדרך לשינוי רגשי. אנדרו סולטר וג'וזף וולפה, מחלוצי הטיפול ההתנהגותי, העניקו מקום מרכזי לתרגול תגובות חדשות.
סולטר עסק, בין היתר, בתרגול ביטוי רגשי וקבלת מחמאות. מי שרגיל לבטל מחמאה יכול להתאמן בקבלתה, גם כשהתגובה החדשה עדיין מרגישה מלאכותית. וולפה פיתח את ההקהיה השיטתית – תהליך הדרגתי ששילב הרפיה עם מפגש במצבים מעוררי חרדה, לעיתים תחילה בדמיון.
הרעיונות האלה התפתחו בעולם הטיפול, אבל החיבור שלהם לספורט פשוט: לא חייבים לחכות שתגובה חדשה תרגיש טבעית כדי להתחיל לתרגל אותה.
שחקן שרגיל להתרחק מהכדור אחרי החטאה עשוי להרגיש לא בנוח כשהוא מבקש אותו שוב. שחקנית שנוהגת להתווכח אחרי החלטת שיפוט עשויה להתקשות לחזור מיד לעמדה. התחושה הזאת אינה מעידה בהכרח שהתרגול אינו מתאים. לפעמים היא חלק מהמפגש עם תגובה שעדיין אינה מוכרת.
כדאי לזכור שגם התגובה המוכרת אינה תמיד זו שמשרתת אותנו. קל לזהות הרגל טכני שדורש שינוי; קשה יותר להבחין בכך שהורדת הראש, ההימנעות או העיסוק הממושך בטעות הפכו גם הם לדפוס קבוע.
מחקרים מצביעים על כך שבמצבי לחץ אנחנו עשויים להישען יותר על הרגלים שכבר רכשנו ולהתקשות להתאים את תגובתנו למצב. לכן כדאי לתרגל גם את הדרך שבה אנחנו מגיבים לקושי. אחרי החטאה, למשל, נרצה שהשחקן ימשיך לנוע ולהיות מעורב במשחק. כדי שהתגובה הזאת תהיה מוכרת לו ברגעי לחץ, צריך לתת לה מקום קבוע באימון.
המטרה היא להפוך את התגובה הרצויה להרגל, כך שעם הזמן היא תהיה אוטומטית יותר. שהשחקן לא יצטרך להזכיר לעצמו בכל פעם לחזור להגנה אחרי איבוד, אלא שהחזרה תהיה חלק טבעי מתגובתו. גם את ההרגל הזה צריך לבנות באימון.
במיוחד ברגעים של לחץ ועייפות, הייתי רוצה שתהיה לספורטאי פעולה מוכרת לחזור אליה – משהו ברור יותר מ"אני צריך להרגיש טוב".
כאן נכנסת השאלה: "מה הפעולה הבאה שלי?" אחרי איבוד כדור – לחזור להגנה ולזהות את המשימה שלי. אחרי החטאה – להמשיך לנוע ולהיות זמין למהלך הבא. לפני ביצוע – לחזור לשגרת ההכנה שתרגלתי. אלה רק דוגמאות; הפעולה צריכה להתאים לענף, למצב ולספורטאי.
בעיניי, השאלה הזאת משנה את סדר הדברים. במקום "ארגיש ביטחון ואז אבצע", אפשר לנסות רצף אחר:
אבחר פעולה – אבצע – אחווה ואלמד – ואולי גם ארגיש אחרת. המילה "אולי" חשובה. פעולה אינה מבטיחה רגיעה, ביטחון או הצלחה, אבל אפשר ללמוד גם מניסיון שבו נשארתי לחוץ ובכל זאת חזרתי למשימה. זו התנסות שראוי לתת לה מקום.
כיצד הייתי מתרגם זאת לאימון? מתחיל בזיהוי מצב שחוזר על עצמו: מה קורה לי אחרי טעות? לאחר מכן בוחר תגובה אחת שאפשר לראות ולתרגל, ומשלב אותה בהדרגה בתנאים מאתגרים יותר – ניקוד, מגבלת זמן, יריב, ובהמשך גם עייפות מתוכננת ומותאמת.
חשוב לתת משוב על התגובה עצמה: האם חזרת לעמדה? האם המשכת להיות מעורב? האם קיבלת החלטה שמתאימה למצב? תוצאה טובה אינה המדד היחיד לאיכות הניסיון, והחטאה אינה מבטלת בהכרח התקדמות.
יש מקום לדבר על רגשות ולעבוד על ויסות, ולצד זאת אפשר להתמקד גם במה שאנחנו עושים בנוכחותם. לחפש בתוך התרגול פעולה שאפשר להכיר, לחזור עליה ולהיעזר בה, גם כשהמצב מסביב עדיין אינו נוח.
באימון הבא, לצד השאלה איזו מיומנות אנחנו משפרים, הייתי שואל: איזו תגובה לקושי אנחנו מתרגלים? ייתכן שדווקא שם נמצאת יכולת שעד היום ציפינו מהספורטאי להפגין, בלי שנתנו לו מספיק הזדמנויות ללמוד אותה.
• הכותב הוא פסיכולוג בתחום הספורט, המלווה נבחרות, קבוצות ושחקנים בשיפור ביצועים ובהתמודדות עם מצבי לחץ.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.