"ישראל כבר 3 שנים על טיסת פליי דובאי": המצביעים מחו"ל עונים לביקורת

"אני ישראלית לכל דבר": הבוחרים שמגיעים להצביע מחו"ל - והביקורת

הם הגיעו מכל קצוות העולם לממש את זכותם הדמוקרטית, ולמרות הביקורות חשוב להם להשתתף דווקא בבחירות הקרובות: "הפעם זה להיות או לחדול". שירי שנחתה ממינכן סיפרה: "גם אם אני לא גרה פה, אני רוצה עתיד יותר טוב למדינה". חני באה מברזיל הסבירה כי "לממשלה פה יש השפעה על היהודים בעולם"

שירי שדה (34), מוזיקאית והייטקיסטית, לא מרוצה מהתנהלות המדינה מאז 7 באוקטובר. זו גם הסיבה שהיא הגיעה הישר ממינכן שבגרמניה, שם היא מתגוררת בשנתיים האחרונות כדי להצביע בבחירות. "העובדה שלא קמה עדיין ועדת חקירה מעציבה אותי", היא הסבירה. "אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה כדי לגרום לזה לקרות וגם אם אני לא גרה בארץ, אני רוצה עתיד יותר טוב למדינה".

נושא שחשוב לשדה במיוחד זה השוויון בנטל "זה שחרדים לא מתגייסים. גם זה שאין פה נישואים חד-מיניים וזה שהדת תופסת פה מקום כל כך גדול". שדה טרם קיבלה החלטה למי תצביע. "אני מתנדנדת בין הדמוקרטים לליברמן, קוראת מצעים ומתלבטת. בבחירות האחרונות הצבעתי לגנץ והייתי בטוחה שהוא יביא את השינוי ונשבר לי הלב, כי בסוף הממשלה לא התפרקה וביבי נשאר".

"אנשים לא מרגישים ביטחון יותר. כולי תקווה שהממשלה תתחלף ותהיה פה תחושה שיש על מי לסמוך ושאפשר לחיות פה בשקט ושהעולם לא ישנא אותנו. אני מרגישה שבכל מה שנוגע להסברה בעולם, נכשלנו כישלון חרוץ". לביקורת על כך שלמי שלא חי כאן, אין זכות להשפיע על המדינה, שדה עונה: "אני ישראלית לכל דבר ועניין. כשאני פוגשת קולות נגד ישראל אני מגנה ותמיד שומרת על כבוד המדינה. המדינה הזו חשובה לי ואכפת לי ממנה ואני הכי שייכת לפה. אין לזה קשר למקום הגיאוגרפי שלי, הזיקה היא בלב".

יצחק פליגלמן (65) הגיע עם אשתו ובתו מקנדה, שם הם מתגוררים בעשור האחרון כדי לקחת חלק בבחירות הגורליות, לדבריו. "לצערי, לא תמיד הגעתי להצביע, אבל הפעם אני חושב שזה ממש קריטי", הוא הדגיש. "תמיד הייתי איש ימין אבל מאז 7 באוקטובר כולנו יודעים שמדינת ישראל חייבת מנהיג חזק, חכם, והכי חשוב - עם ניסיון. ישראל שונה מכל מדינה אחרת בעולם וצריך לדעת איך לנהל אותה. אני לא רואה מישהו אחר היום שיכול לקחת את המושכות חוץ מנתניהו והימין. צריך פה ימין חזק, מאוד חזק.

לדבריו, לא הייתה לו התלבטות למי להצביע. "אני מעריץ את נתניהו וחושב שיד אלוהים נגעה בו. גם אם הוא קיבל שמפניות וסיגרים, את זה מי מעניין. בלי ביטחון לא יהיה כאן כלום. אני רואה מה קורה בקנדה ובאירופה ובניו-יורק עם השמאל. זו סכנה. אם תהיה פה ממשלת שמאל, הערבים יאכלו אותנו חיים".

"הפעם זה להיות או לחדול", אמר פליגלמן. "אין לי משהו אישי נגד איזנקוט אבל לא ייתכן שיתנו לנהל מדינה עם כל כך הרבה בעיות ביטחון, למישהו בלי ניסיון רק כי הוא 'לא ביבי'". על הביקורת כלפי מי שמצביעים בישראל, ואז חוזרים לחו"ל, השיב ש"מדינת ישראל היא אחת המדינות היחידות שלא נותנות זכות הצבעה לאזרחים שלא גרים בה. אם אני אזרח קנדי שחי בישראל, אני יכול להצביע. אני כרגע לא חי בישראל, אבל היא תמיד תהיה הבית שלי ויכול להיות שגם אחזור לארץ. יש לי פה גם ילדים ונכדים. שירתתי בצה"ל והייתי במילואים ואני יכול לממש את זכותי להצביע".

חני ויצמן (65) עזבה את ישראל לפני 12 שנה לטובת ברזיל והגיעה לממש את זכותה הדמוקרטית. "אני ילידת הארץ. לפני 12 שנה יצאתי לשליחות למקסיקו וניהלתי שם בית ספר יהודי", סיפרה. "לפני שלוש שנים נסעתי לברזיל. בנעוריי גרתי עם הוריי בברזיל במשך שבע שנים והיה לי שם חבר ראשון חמש שנים. כשחזרתי לארץ נפרדנו ו-40 שנה אחרי חזרנו והפכנו לזוג, אחרי שכל אחד מאיתנו התגרש".

את הכרטיס קנתה ממש ביום שבו הכריזו על תאריך הבחירות. "אמנם אני חיה הרבה שנים מחוץ לישראל, אבל ישראל לא יצאה ממני. אנשים לא מבינים, אבל ראש ממשלת ישראל הוא גם ראש ממשלת הקהילות היהודיות בעולם, ואחרי 7 באוקטובר זה הפך מאוד דרמטי ואנחנו מרגישים את זה. אני חוזרת להצביע כי חשוב לי שישראל תמשיך להיות מדינה יהודית דמוקרטית, בתקווה שהפעם לא יחרימו את אזרחינו הערבים. אם מחר אבחר לפרלמנט בברזיל, ומישהו יגיד שהוא לא רוצה לשבת עם יהודים, תפרוץ סערה. ערביי ישראל עובדים יחד איתנו ולצידנו".

ויצמן כבר החליטה להצביע לדמוקרטים: "אין לי התלבטות. אתמול כשנחתתי הרגשתי שישראל נמצאת שלוש שנים על טיסת פליי דובאי. זה בלתי נתפס בעיניי שאחרי כל מה שקרה, יש אנשים שעדיין מוכנים לעלות על טיסת האימה הזו".

"אמרו לי: 'איזו חוצפנית את שהגעת להצביע ואת לא חיה פה'. אני אולי לא גרה בארץ, אבל אני משלמת מסים ויש לי פה בן וחייתי פה כמעט כל חיי, ואני מקבלת פנסיה ואני מרגישה ישראלית. אני לא מרגישה ברזילאית. יכול להיות גם שאחזור לגור בישראל".

לימור עופר (48) הגיעה מניו-ג'רזי שבארצות הברית, שם היא מתגוררת כ-20 שנה, כדי להצביע, כמו בכל מערכת בחירות. "אני חרדה לגורל המדינה ואני באה להציל אותה", היא מסבירה. "אין לנו ארץ אחרת. ישראל זה הבית וזה לא ישתנה מבחינתי".

היא עדיין לא החליטה למי תצביע, אבל כבר יודעת שהוא יהיה מגוש השינוי. "אני מתלבטת בין בנט לאיזנקוט". את הביקורת על הישראלים שחיים בחו"ל וחוזרים להצביע היא מתארת כסוג של חוצפה. "אני מבינה מאיפה היא מגיעה ומבינה את מי שחושבים שאני מתערבת בעניין לא שלי, אבל לא מסכימה. מבחינתי מדינת ישראל זה הבית היחיד שלנו, גם אם אני לא גרה כאן. אני עדיין אזרחית המדינה וזכותי לממש את זכות ההצבעה שלי".