אילון מאסק משחק באלוהים. הסרט עליו מנסה להבין לאן הוא לוקח את כולנו

ב"מאסק", הבמאי זוכה-האוסקר אלכס גיבני מקדיש כמעט ארבע שעות לאדם שהפך מהבטחה טכנולוגית למעצמת כוח חובקת-עולם. באמצעות בני משפחה, בנות זוג, שותפים לשעבר ויריבים, הסרט מנסה לשרטט את החזון שמאחורי האימפריה - ואת המחיר שהעולם משלם בדרך. זהו דיוקן של מיליארדר שלא רק רוצה לשנות את האנושות, אלא משוכנע שהוא יודע לאן היא צריכה ללכת

אם אין לכם פנאי או אנרגיות לצפות בארבע שעות של היצירה התיעודית "מאסק", אני יכול להפנות אתכם לתקציר הסיפור כפי שהוא מופיע במותחן האקשן "מונרייקר" מ-1979 - הסרט ה-11 בסדרת ג'יימס בונד: מיליארדר חסר-מעצורים בשם הוגו דארקס נחוש לברוא מחדש את האנושות, וליצור ציוויליזציה חדשה מחוץ לכדור הארץ. הוא משתף פעולה עם נאס"א אך בונה בסתר צי חלליות משלו, בעזרת מיטב המוחות בעולם והמשאבים הבלתי-נדלים שברשותו. הוא מייסד תחנת חלל עצומה שתאכלס גברים ונשים ברוכים-גנטית עד להכחדת העולם הישן, והקמת אחד חדש על חורבותיו. על פי הבמאי אלכס גיבני, זוהי שאיפת חייו של אילון מאסק, האדם העשיר ביותר בעולם, שרואה עצמו גם כחכם והנשגב ביותר מכולם. ככזה הוא מחויב לשפר את האנושות עלי אדמות, ואם אין ברירה, אז מחוץ לאטמוספירה על המאדים.

מאסק ודראקס, דראק ומאסקס, אין הרבה הבדל. וזה יכול היה להיות גם תאנוס, הארכי-נבל מהיקום של מארוול, או נוח המקראי. כולם שיחקו אותם אלוהים, לכאורה למען הזולת, אבל פועלים מתוך נקודת מבט אישית: בריאת אנושות חדשה בצלמם. בניגוד לדמויות הבדיוניות המרושעות הנ"ל, מאסק הוא אדם אמיתי מהמציאות שלנו. הוא מדמיין את עצמו בעיני עצמו, וכן את העולם סביבו, באמצעות ההון העצום שברשותו ועוצמתו הפוליטית, ונחוש להכתיב את חזונו לכל אחד מאיתנו. גיבני משרטט דיוקן של איל-ההון אילון המשלב בין קורות חייו למיזמים הטכנולוגיים, דרך הגיג כפרויקטור בבית הלבן - ועד לתוכנית החלל היומרנית שלו. על המסך מוצגות ראיות מוצקות לצד עדויות והתרשמויות של שותפים לעסקים (שנבגדו על ידו), בנות זוג (שנבגדו על ידו), בני משפחה, פרשנים מתחום ההייטק והפוליטיקה. הפרופיל האישי שמתגבש הוא של גבר עם שגעון גדלות שהאנושות כולה קטנה עליו.

לאורך השנים, הסוכן 007 נלחם מול נבלים שנשענים על עוצמה כלכלית ותאווה לכוח. גיבני, אלכס גיבני, התייצב בעצמו מול גברים רבי-עוצמה ומושחתים כמו ראשי תאגיד הדלק האמריקני אנרון, הנהגת הכנסייה הקתולית וזו הסיינטולוגית, ולדימיר פוטין, ואפילו בנימין נתניהו (כמפיק "תיקי ביבי"). ממש כמו בסרטי בונד, העלילות משתנות והנבלים מתחלפים, אבל המניעים תמיד נותרים זהים: תמהיל של הזיות נרקיסיסטיות מגובות בכסף ועוצמה פוליטית. מהבחינה הזאת, נראה כי מאסק הוא הנבל הגדול מכולם. הוא לא פועל באופן זדוני; בעיני רוחו חלומותיו אינם אנוכיים, ועם משאבים בלתי-מוגבלים הוא מסוגל להגשים אותם בכוחות עצמו, בלי לשאול אף אדם אחר, כולל אלו הקרובים אליו ביותר. החזון שלו הוא לטובת הכלל, אבל לכלל אין מה להגיד בעניין.

בסרט המדובר, שהוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה ומיד לאחר מכן בטורונטו, גיבני מתאר את החיבה של מאסק לדיקטטורים. לא בגלל שהוא חולק איתם אותם ערכים, והוא גם לא מוקסם מהכוח שלהם כמו טראמפ, למשל. למעשה מאסק מזלזל בהם, כמו בכל אדם אחר. הם בובות בשבילו שהוא יכול לתמרן כדי להיאבק באיום האמיתי: בירוקרטיה ומערכת משפט שנועדו לרסן אנשים חזקים כמוהו. זו גם הסיבה להכרזת המלחמה הפומבית שלו על תנועת הווק שבמהותה נועדה להגן על החלכאים והנדכאים. במונחים ניטשיאנים, מאסק רואה את עצמו כאוברמענטש, שהאספסוף כובל בשלשלאות של איזונים ובלמים. ולכן, כשממשל ביידן פתח בחקירות לתוך חברות בבעלותו, כולל קשרים עם מדינות אויב, מאסק פתח את הכיס ושפך מיליוני דולרים על טראמפ. על פי העדויות שמופיעות בסרט, הוא היה מוטרד מאוד מאפשרות שניצחון של הדמוקרטים יובילו אותו לכלא, ולכן הפך לפתע למעורב כל כך פוליטית - ומהצד הרפובליקני.

"טראמפ נשיא שקל מאוד לקנות, במיוחד כשמישהו מציע תמורה רבה כל כך", קובעת אשלי סנט קלייר, משפיענית ימין שחלקה זוגיות קצרה אך פורה עם מאסק. בראיון למצלמה היא תוהה על ההשפעה האדירה שיש לו על שועי עולם, אבל גם על החיים של כל אחד בזכות הטכנולוגיות שקידם באוויר, בים וביבשה ובעיקר במרחבים הווירטואלים שלנו. כולם מכירים את חברת טסלה שהקנתה לו פרסום - חיובי ושלילי - אבל זהו מערך הלוויינים שייסד בחלל, רשת סטארלינק, שמעניקה לו שליטה אדירה על התקשורת הגלובלית. כך למשל הוא יכול להדליק ולסגור את מתג האינטרנט של אוקראינה ולהשפיע על מהלך המלחמה מול רוסיה. לפי סנט קלייר הלוויינים הללו איפשרו לו לאסוף מודיעין ולהתערב לטובת טראמפ בבחירות 2024. "לכולם יש רעיונות משלהם לגבי מאסק מימין ומשמאל, לאף אחד אין מושג. אילון הוא נשק גרעיני", היא אומרת.

אבל לפי סרטו של גיבני, מאסק לא מסתפק בהכוונת התשתית הטכנולוגית. הוא מתעקש לנהלך את המידע והתוכן שזורם דרכה. לשם כך הוא רכש את טוויטר שמותג מחדש כ-X, והסיר את כל המגבלות, למעט אלו שמשרתות אותו. מהלך שנועד לכאורה למען חופש הביטוי. מצד שני, מאחורי הקלעים הרשת תומרנה לפי צרכיו של הבוס, תוך הפעלת צנזורה. כך למשל מסופר כיצד ציוץ של ג'ו ביידן בתמיכה בפילדלפיה איגלס לקראת הסופרבול ב-2023 זכה ליותר לייקים מאיחוליו של מאסק. בתגובה הבוס הורה למהנדסי התוכנה לשנות את האלגוריתם לטובת הגברת הנוכחות שלו ברשת החברתית כדי שינצח את הנשיא בדו-קרב שהתנהל במגרש הביתי הווירטואלי שלו. תחרות יצרית על יוקרה במעמד צד אחד.

נישא על התגובות נגד מגבלות הפאקט-צ'קינג שהוטמעו ברשתות החברתיות במהלך תקופת הקורונה, מאסק הצהיר על עצמו כאביר חופש הביטוי. זהו לכאורה העקרון האידיאולוגי הבולט ביותר שלו, אולי היחיד, בזירה הציבורית האמריקנית המקוטבת. במידה רבה הוא תרם להרחבת השסע כשהמונים ניצלו את הרחבת גבולות השיח לצורך הפצת תיאוריות קונספירציה והסתה. דיבה, דיסאינפורמציה, גזענות ואנטישמיות - הכל מתאפשר ב-X. הכל כלומר, רק כשזה מתאים לבעל הבית, ולפטרונו הפוליטי טראמפ. מצא מין את מינו. זה לפחות הרושם שמתקבל במהלך הסרט. שני גברים לבנים, עשירים ומורמים מעם שאחדות אינטרסים כרכה אותם יחדיו כבני ברית. המיליארדר העשיר בעולם והפוליטיקאי החזק בתבל, ויש להם רעיון לאן להוביל את האנושות (או קונספט של רעיון, כמו שטראמפ נוהג להגיד) בלי לקחת בחשבון את בני האנוש עצמם.

לפי הפרופיל המקיף והמעמיק שגיבני מביא מחייו העסקיים, הפוליטיים והאישיים של מאסק, המסקנה המתבקשת היא שהמציאות עבורו היא כמו משחק מחשב, ובני אדם הם סימולציות. הוא יכול להשתעשע איתם כרצונו, וגם להכחיד אותם כנזק אגבי בשולי הדרך. שלו. זה ניכר לאורך כל מסלול הקריירה שלו כיזם ומשקיע במהלכו כופף ידיים ורימה את כולם, משותפים לעסקים לרשויות המדינה. הרי בסוף אפילו הזוגיות שלו עם טראמפ הסתיימה בחילופי השמצות והאשמות בפסגה. אבל מעל לכל, בולטים מפגני הנרקיסיזם הבלתי-נתפסים שלו בחייו הפרטיים, שנחשפו בעבר בחדשות ובטורי הרכילות, אבל מקבלים נפח גדול בסרט כחלק משזירת הדיוקן שלו. נראה שהאנשים הקרובים ביותר למאסק לא באמת מחבבים אותו או מוכנים להתייצב מאחוריו. בטח לא אחרי שהפכו ללשעברים בחייו האישים או הרומנטיים.

כך למשל, האב ארול מאסק שמשחזר את התנהגותו הבריונית כילד בדרום אפריקה. אבא ארול לא היה מעולם מודל חיקוי איכותי לבנו, שאיתו הוא מסוכסך. הוא הואשם באלימות במשפחה, ובהמשך גם בניצול של בתו החורגת. מצד שני, קווי הדמיון הביוגרפיים בין השניים מובהקים למדי. אנשי עסקים דורסניים שלא נותנים לשום דבר לעצור אותם, אפילו לא כללי ההגינות העסקית או חוקי המדינה. הם חולקים גישה המתריסה נגד מדיניות חברתית ליברלית.

וכמובן, ישנן את בנות הזוג באו והלכו לאורך שנים, כשרק הילדים נשארו. תשעה במקרה של ארול, 14 במקרה של אילון. היחסים בין מאסק ג'וניור לאביו מורכבים, וכך גם עם ילדיו. בניו ובנותיו, כמו צעצועים בארגז החול המשפחתי שלו. כך למשל במקרה של בנו בעל השם הלא-אופייני X Æ A-Xii. כחלק ממאבק המשמורת שלו עם הזמרת גריימס, הוא נהג לפי הסרט לקחת אותו לאירועים פומביים בתור כפרופס לצורך קמפיין הבחירות של טראמפ, וכמיתוג התדמיתי שלו כאב השנה.

לא רק הילד שלו עובר החפצה. כך גם הילדים שלכם, ושל אחרים מסביב לעולם. אחרי ניצחון טראמפ, מאסק מונה לעמוד בראש הרשות למאבק בבזבוז שייסד כחלק מהממשל החדש (DOGE). מתוקף סמכויותיו שהוענקו לו אישית מטעם הנשיא, מאסק סוגר את סוכנות USAID לפיתוח בינלאומי שנועדה בין השאר לתמוך בנזקקים בעולם השלישי. המוני ילדים רעבים באפריקה מתים, והמרכז למאבק בנגיף האבולה ביבשת נסגר. צחוק הגורל, מי שהתעלם מנגיף הקורונה והתנגד על הנחיות הרשויות להגן על עובדיו כדי לא לפגוע בתפוקת עסקיו, תרם בדיעבד להתפרצות המחודשת של האבולה באפריקה.

לא רק שהוא לא עזר לנזקקים מעבר לים, הוא גם יצר אלפים כאלה בארצות הברית עצמה. בהשראת המסור החשמלי שאיתו הופיע על במות פומביות והפך לקמע שלו, הוא ניסר, חתך וקיצץ תקציבים והביא לפיטוריהם של אלפים. החלטות בנוגע להעסקת עובדי ציבור ותיקים התקבלו על ידי שלוחיו בני העשרים או פחות, חלק מכוח האדם "האיכותי" שגייס בזמנו ל-X. הצעירים זבי-החוטם שסגדו לבוס ושואפים להיות כמוהו, אימצו את ספר התרגילים שיושם במשרדי הרשת החברתית שלו, כולל פרוטוקול הפיטורים ההמוניים באימייל. בדיעבד, היעילות של הרשות להגברת היעילות התבררה כזניחה. ובינתיים מתיחות התגלתה בין מאסק וטראמפ שהציתה מלחמת למי יש גדול יותר, שהביאה לפרישת איש העסקים חזרה לענייניו - ובהם הרפתקת ה-AI החדשה גרוק, שנחשפה כמחוללת גסויות, דברי נאצה ושנאה סקסיסטית, גזענית ואנטישמית.

אבל לפי מאסק, חזרה לענייניו היא גם ענייננו. העולם המערבי אבוד מבחינתו. אירופה זוהמה במהגרים ואוכלי חינם למיניהם, ובשלב הזה אפילו מפלגות הימין הקיצוני שהוא מהלל, ואשר אמורות לטהר את האוכלוסייה, הן מעט מדי, מאוחר מדי. כך שעכשיו הוא צופה קדימה אל העתיד, מחוץ לאטמוספירה, ומקדיש עצמו למשימה הבאה שלו להצלת האנושות - על המאדים. ממש כפי שהוא מפטר אלפים בלי להניד עפעף, מבחינתו חצי מהאנושות יכולה להיעלם כל עוד החצי השני הנבחר מעוצב בהשראתו ובצלמו.

מאסק מצהיר שהוא אמפתי לציוויליזציה, אבל לא לפרטים שבתוכה. זוהי אמפתיה אובדנית ביחס לנזקקים שאינם דומים לו, או מסכימים איתו. ממש כמו הוגו דראקס, או תאנוס או אפילו היטלר. הצדעתו של מאסק במועל-יד מעל לבמות פומביות יכולות להעיד אולי על חיבתו לצורר הנאצי ורעיונותיו. המסור החשמלי מרמז לא רק על הנכונות לקצץ עודפים כספיים, אלא גם את עודפים אנושיים. מה שברור לכל אחרי ארבע שעות של "מאסק" הוא שלמיליארדר הכל-יכול, אלוהים של ממש, יש חלומות גדולים וחזונות אדירים. ובניגוד לרוב רובנו, הוא נחוש לממש או לפחות ליזום ולהניע את חלקם עבור כולנו. לא באמצעות תפילות, אלא מעשים, כוח שלטוני והמון המון כסף. עכשיו כשהוא נעזר במיזם בינה מלאכותית משלו, החזון הזה עלול להתגשם ממש בקרוב, על חשבונכם.