"אחרי 7 באוקטובר עצרנו את העבודה. איך כותבים קומדיה על צבא כשיש חטופים וחיילים נהרגים?"
אלי יצפאן שהגיע לצילומים עם לחשן, סצנת סטירות שיצאה משליטה וארבע וחצי שנות עבודה בצל המלחמה: יוצרי "גבעה 338", העיבוד החדש ל"גבעת חלפון אינה עונה", התארחו בפודקאסט של Be.Po. בשיחה הם סיפרו על מה שהתרחש מאחורי הקלעים, התגובות הזועמות והקושי לכתוב תסריט מצחיק על הצבא אחרי 7 באוקטובר: "אנחנו כנראה עם כזה שצריך קומדיה בשביל להתאושש"
שירה יורדן|
לא בכל יום מעזים לגעת באחד הסרטים האהובים בתולדות הקולנוע הישראלי, ובוודאי שלא בתקופה שבה אפילו לצחוק על הצבא הפך לעניין מורכב. אבל זה בדיוק מה שעשו יוצרי "גבעה 338", העיבוד העכשווי ל"גבעת חלפון אינה עונה". לרגל יום הקולנוע הישראלי, הבמאי ארז בן הרוש והתסריטאים אילן רוזנפלד, מאיה סובול ואייל אפטר התארחו בפודקאסט "אקסטרה" מבית Be.Po, וסיפרו על ארבע וחצי שנות עבודה, על סט צילומים שיצא משליטה ועל הניסיון להצחיק מדינה שגם ככה לא חסרות לה סיבות לבכות.
מאחורי גבעה 338
עם קאסט שכולל את אלי יצפאן, יעל פוליאקוב, שחר חסון וטל פרידמן, אפשר היה להניח שהצילומים לא יתנהלו בדיוק לפי התסריט. אלא שהבלגן התחיל עוד הרבה קודם, בשלב הליהוק. בן הרוש מספר ששלח לאלי יצפאן את התסריט המלא, לא פחות מ-250 עמודים, וקיבל בתגובה הודעה שלא ממש ציפה לה: "השתגעת? כתבי התביעה של ביבי קצרים יותר ממה ששלחת".
רק אחרי התערבות של אשתו, בתו ושלל יועצים, הסכים יצפאן להשתתף בסרט, אבל הציב תנאי אחד: "אני לא לומד בעל פה". הפתרון היה לא שגרתי. "הוא הביא איתו לחשן", מספר בן הרוש, "שיטה מיושנת מתקופת מולייר בתיאטרון. עוזר אישי שיושב ליד עמדת הבימוי ולוחש לאלי באוזניה את הטקסט לפני שהוא צריך להגיד אותו". להפתעת כולם, השיטה עבדה: יצפאן הצליח לשמוע את הטקסט באוזנייה, לומר אותו מול המצלמה ואפילו להוסיף אילתורים משלו תוך כדי.
גם מאחורי סצנת המעיין בכיכובם של דביר איילת השחר ויאנה יאנינה מאלינצ'ק מסתתר סיפור לא שגרתי. בתסריט הופיע מעיין פסטורלי בלב המדבר, אלא שבאזור הצילומים לא היה מעיין, ובולענים דווקא היו בשפע. הפתרון היצירתי שנמצא היה אמבטיית פיברגלס מכוסה בחול, שאליה נאלצו השחקנים להיכנס בלילה קר בסוף נובמבר, בזמן שאנשי הצוות ניסו לחמם את המים באמצעות קומקומים רותחים. ואם הקור לא הספיק, השניים נדרשו גם להחליף סטירות. "כדי שזה לא יכאב, הבאנו מאמן סטירות, איש שמלמד איך לתת לחבטה מראה אמין ב-15 טייקים בלי לגרום לנזק", מספר רוזנפלד.
אלא שאחרי שעה של אימונים, בן הרוש עדיין לא היה מרוצה מהתוצאה. "זה נראה מזויף. אז הלכתי למתרגמת של יאנה ואמרתי לה: תגידי לה ברוסית שתדפוק לו סטירות של הלייף, אמיתיות. יאנה בהתחלה היססה אבל פתאום התחילה להוריד לו סטירות שכמעט הורידו לו את הראש. וזה הטייק שנכנס". לפחות בעיה אחת נפתרה, כפי שמסכם בן הרוש: "בואו נגיד שבסוף הסצנה לדביר כבר לא היה כל כך קר".
אבל לא רק הצילומים סיפקו ליוצרים כאבי ראש. גם ההומור של "גבעה 338" עורר תגובות נזעמות, ובמהלך השיחה התבקשו הארבעה לנחש אילו מהטוקבקים שנכתבו על הסרט אמיתיים ואילו הומצאו. מבחינתם, לפחות, אין מי שחסין מהבדיחות - כולם על הכוונת. "אנחנו בזים לכולם באופן שווה וזה מה שחשוב", הם מסבירים.
אחת הדוגמאות לגישה הזו היא ליהוקו של גל לינקר, שחקן עם תסמונת דאון, לתפקיד בסרט. "רצינו שחקן עם תסמונת דאון. וכן, צוחקים עליו בסרט, והוא צוחק על כולם בחזרה!", מספרים היוצרים. לדבריהם, לינקר ומשפחתו קראו את התסריט והתחברו להומור שבו: "אנחנו מבינים את הקטע. אתם צוחקים עליי כמו שאתם צוחקים על כולם באופן שווה, וזה בדיוק מה שהופך אותי לשווה".
אלא שמעבר לשאלת גבולות ההומור, היוצרים נאלצו להתמודד עם אתגר מורכב לא פחות: איך בכלל כותבים קומדיה על הצבא בישראל של השנים האחרונות? העבודה על "גבעה 338" נמשכה ארבע וחצי שנים, שבמהלכן המציאות הישראלית השתנתה ללא היכר. "התחלנו לכתוב לפני 7 באוקטובר ואז הגיע האסון נבהלנו. עצרנו את הכתיבה, כמו כל המדינה היינו בשוק", מספר בן הרוש. "כבר חשבנו שזה לא יקרה, כי איך נחזור לכתוב קומדיה על צבא כשיש חטופים וחיילים נהרגים?"
בסופו של דבר, היוצרים החליטו לחזור לעבודה. "אבל אנחנו כנראה עם כזה שצריך קומדיה בשביל להתאושש", מסביר בן הרוש. כך, בין מתקפות טילים ואזעקות, הם המשיכו לכתוב בדיחות, לקיים ישיבות עבודה ולערוך את הסרט בממ"דים. ובזמן שהפרויקט הלך והתגבש, גם החיים האישיים של היוצרים לא עמדו במקום: סובול נכנסה להריון, רוזנפלד התגרש ואפטר הספיק לעלות במשקל, לרדת ושוב לעלות.
אחרי ארבע וחצי שנים, מלחמה אחת ולא מעט תהפוכות, "גבעה 338" הגיע לבתי הקולנוע באוגוסט האחרון. וכמו שנאמר כבר ב"גבעת חלפון אינה עונה": "מלחמות ישנן בשפע וצרות פה לא חסר, אז בין טיל לבין רקטה" - אולי בכל זאת אפשר לצחוק קצת.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.