הלו! היהדות שייכת גם לי

לאט לאט נוצרה פה משוואה די משונה: ככל שאתה יותר מחמיר, אתה יותר יהודי. ככל שאתה פחות סובלני, אתה יותר נאמן למסורת. ואם אתה מדבר על שוויון, פלורליזם, זכויות נשים או קבלת האחר - איכשהו אתה כבר בצד שנלחם ביהדות

רות אלבז|

תגיות

כשאומרים לכם יום כיפור, מה עולה לכם לראש? צום, בית כנסת, תפילות, אופניים. נכון? אבל תקנו אותי אני טועה אבל גם יש נטייה לחשוב על יום כיפור כיום של פחד. של עונש. של מי בסדר ומי לא. והאמת? ככה התרגלנו לחשוב גם על היהדות עצמה: שמרנית, נוקשה, לא מכילה ולא שוויונית.

אבל זאת ממש לא היהדות היחידה שיש. בשנים האחרונות נדמה שמישהו החליט בשבילנו איך יהדות אמורה להיראות: יש לה נציגים, יש לה שומרי סף, יש מי שמחליטים מי מספיק יהודי ומי לא, איך צריך להתנהג בשבת, איפה מותר להתפלל, איך אישה צריכה להיראות במרחב הציבורי ומי בכלל רשאי להיכנס בשער.

ומאז שבעה באוקטובר, כשהכול בישראל נעשה קיצוני יותר, גם המאבק הזה החריף. בתוך חברה שגם ככה קרועה וכואבת, התרגלנו לפגוש יותר מדי פעמים יהדות דרך עימות. דרך אבנים בשבת, דרך הפרדה, דרך גירוש, חוסר הכלת הזר, השונה, דרך הניסיון להחליט עבור כולנו איך המרחב הציבורי צריך להיראות.

והבעיה היא לא שיש אנשים שמאמינים ביהדות הזאת. ברור שיש. הבעיה מתחילה כשמספרים לנו שזאת היהדות. בה"א הידיעה. שאין עוד אפשרות אחרת. לאט לאט נוצרה פה משוואה די משונה: ככל שאתה יותר מחמיר, אתה יותר יהודי. ככל שאתה פחות סובלני, אתה יותר נאמן למסורת. ואם אתה מדבר על שוויון, פלורליזם, זכויות נשים או קבלת האחר - איכשהו אתה כבר בצד שנלחם ביהדות.

אני דתל"שית. גדלתי בבית דתי והיום אני חילונית. אני מכירה מקרוב גם את העולם הזה וגם את העולם הזה, ולכן קצת קשה למכור לי את הרעיון שיש רק דרך אחת להיות יהודי. בטח כשפותחים את המקורות.

למשל אתם יודעים שהתורה הזהירה על היחס לגר ב-36 מקומות שונים! ועוד משהו, הידעתם שבית הלל ובית שמאי ניהלו מחלוקות עמוקות, ובכל זאת נאמר על שתי העמדות: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים?" כלומר, המחלוקת היא לא איום על היהדות. היא נמצאת בתוכה. גם היכולת לחיות לצד מי שחושב אחרת ממך נמצאת שם. לא כל ויכוח חייב להסתיים בזה שמישהו מסולק מהמחנה.

וזה אולי הדבר שאני רוצה לזכור דווקא ביום כיפור. ביום הנורא הזה. גם השנה אגיע לבית של ההורים הדתיים שלי. יום הכיפור שלהם לא נראה כמו שלי. האמונה שלהם לא נראית כמו שלי. אנחנו לא מסכימים על הכול, ובכל זאת אף אחד לא עומד בכניסה ובודק את רמת היהדות שלי.אני הבת שלהם. אני שייכת. ואולי הגיע הזמן להזכיר שגם היהדות שייכת לי. היא שייכת לחילונים ולדתיים, למסורתיים ולחרדים, למי שמתפלל ביום כיפור ולמי שרוכב על אופניים. למי שמאמין בכל ליבו וגם למי שמתלבט, כועס, שואל שאלות או לא מאמין בכלל.

אפשר להתווכח על מהי יהדות. למעשה, זה כנראה אחד הדברים הכי יהודיים שאפשר לעשות. אבל לאף אחד אין עליה בעלות.