יריחו תחילה: המתנחלים מעלים הילוך מהגבעות אל תוך הערים הפלסטיניות

זו דרך אמנם סלולה אבל משובשת להחריד. הנסיעה בה איטית שכן היא מתחתרת במדבר בעיקולים חדים ויש בה כמה מחסומים הנשלטים מרחוק, כל מחסום והרבש"ץ שלו. כך שאתה נאלץ לעצור ולהתחיל להרים טלפונים ולך תדע אם בצד השני יענה לך אדם נחמד שיאות לפתוח לך את הדרך עד המחסום הבא.

לא פשוט להגיע למנזר ג'ורג' הקדוש, שנחצב בסלע המצוק של ואדי קלט. תחילה פונים שמאלה מכביש 1 היורד לים המלח אל מצפה יריחו, ממול לכניסה להתנחלות ישנה תחנת דלק וכשחוצים אותה עולים על הדרך המובילה למנזר ושם המחסום הראשון. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר נחסמה הדרך למנזר ובמשך תקופה ארוכה לא התאפשר למטיילים וצליינים להגיע אליו. מי שלא מכיר את המקום כדאי שיכתוב בגוגל "הולי לנד" וילחץ על אופציית התמונות. תמונת המנזר בוואדי קלט היא אחת התמונות הראשונות שעולות, ולא בכדי. מעבר למיקום המרהיב שמוציא ממך קריאת התפעלות, מדובר באחד המנזרים הנוצריים הקדומים בעולם.

אובל אברמוביץ, חוקר נצרות בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית, אומר כי החסימה הייתה סיפור גדול בעולם הנוצרי. "עבור נוצרים אורתודוקסים רבים המנזר הזה מסמל את הקשר שלהם לארץ הקודש", הוא מסביר, "מאז ומתמיד הוא משך אליו צליינים רבים מיוון, סרביה, רומניה וגם ממזרח ירושלים והגדה. העלייה לרגל למנזר הזה פסקה כמעט לחלוטין מאז 7 באוקטובר והנזירים כינו את סגירת הדרך אליהם 'מצור'".

שלוש שנים היה המקום הזה סגור בפני מבקרים, עד שבוע שעבר. הדרך נפתחה מחדש בהפתעה והחדשה דווחה בהתרגשות גדולה ב"ג'רוזלם פוסט" הישראלי ובתקשורת העולמית, כולל בבי-בי-סי. כך שאחרי שצלחנו שני מחסומים ונסענו מספר דקות הגענו למרפסת תצפית, לצידה שער ברזל שעליו רותך צלב, ודרכו ישנה ירידה למנזר. שלושה פועלים פלסטינים עמלו שם על שיפוץ השביל עם האח קלימיס שהגיע למנזר לפני 16 שנה מאתונה. קלימיס סירב להצטלם ורק אמר: "רק אחרי שהכביש נפתח, יום או יומיים אחר כך, הבנו למה פתחו אותו". "מה אתם לא יודעים", הוסיף אחד הפועלים, "פתחו את הכביש בשביל המתנחלים שהלכו לגור ביריחו. הדרך הזו מגיעה עד למטה לעיר".

טיפסנו בחזרה לרכב ונסענו כמה דקות, עד שנעצרנו במחסום צהוב נוסף, כקילומטר וחצי מזרחית למנזר. זה אולי הסיפור כולו והוא מגולם בכביש אחד, צר ומשובש בלב מדבר. דרך ששימשה בעבר את תושבי יריחו מירושלים ואל ירושלים ושאר חלקי הגדה הולאמה ונסגרה בכמה מחסומים הנשלטים על ידי מתנחלים. על המחסום האחרון אחראי החמ"ל של ההתנחלות החדשה ביריחו. הוא לא נפתח סתם כך לנוסעים אקראיים, בטח לא לעיתונאים רחרחנים.

עיר התמרים, הלוא היא יריחו, היא לא רק העיר הנמוכה בעולם, מרחב אורבני שבנוי 250 מטר מתחת לגובה פני הים, וגם לא רק אחת הערים הקדומות בעולם. העיר הראשונה שנמסרה לשליטת יאסר ערפאת בעקבות הסכם "עזה יריחו תחילה" היא נווה מדבר שופע מים, הזורמים אליו מההרים שממערב לו. האקלים פה חם ויבש, נוח בחורף ולוהט בקיץ, והאדמה פורייה ומאפשרת פרנסה מחקלאות ענפה המספקת תוצרת לגדה, לישראל ויצוא לירדן ומדינות המפרץ. עם שלושה מחנות פליטים קטנים יחסית, בית סוהר ובסיס הכשרה מרכזי של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, העיר הזו היא אחת הערים השקטות בשטחים. למרות שקהילות הרועים סביבה כמעט כולן כבר נעקרו וגורשו מבתיהן בידי מתנחלים אלימים, תושבי יריחו לא דמיינו לעצמם שהמתנחלים ייכנסו גם אליה ויקימו התנחלות ממש בתוך העיר, מרחק שתי דקות נסיעה בלבד מהסניף הגדול של KFC.

כשנכנסנו לעיר בצהרי יום שלישי השבוע הבחנו בכוח של צה"ל שערך חיפוש בתוך בית עסק בשדרה הראשית שלה. רכבים המשיכו בנסיעתם כרגיל בלי להתעכב. שער תחנת המשטרה הפלסטינית לא הרחק משם היה פתוח. צה"ל פועל בערים הפלסטיניות שבשטחי A ללא הפרעה. "אנחנו מזמן לא מתרגשים לראות צבא בתוך העיר", אמר לנו תושב המקום, "אבל מתנחלים, לזה אנחנו לא רגילים, זה דבר חדש. אולי היינו תמימים". הוא הצביע על כמה מבנים היושבים על רכס מעל תל יריחו: "ההתנחלות הזו הוקמה שם למעלה בקיץ 2024 ובתקשורת הפלסטינית אמרו שהשם שלה הוא 'חוות הארמונות'. תראו בעצמכם, מלמעלה הם משקיפים על כל העיר".

ההידרדרות אירעה כששר המורשת עמיחי אליהו הגיע לביקור. "עוד באותו היום", מספר כעבאנה, "ירדו אלינו ארבעה בולדוזרים ומתנחלים עם נשק והתחילו להרוס בתים"

לא סתם ניתן לחווה השם הזה. יהושע בן נון הפיל את חומות העיר, ישו ריפא בה עיוור והחשמונאים הקימו כאן ארמונות בימי בית שני. החשמונאים מסתבר אהבו את החיים הטובים. את מתחם הארמונות הם בנו במוצא של נחל פרת מוואדי קלט אל מישור יריחו באזור שופע מים. באתר הארכיאולוגי נמצאו שרידים של בריכות שחייה ובתי מרחץ ושל גני נוי ובוסתני פרי.

מיקומו של האתר בתוך העיר יריחו הפך אותו למובלעת. במסגרת הסכמי אוסלו נותרו 12 אתרי מורשת יהודיים כמובלעות בתוך שטחי הרשות. קבר יוסף בשכם הוא אחד המקומות למשל. אלון ארד, מנכ"ל ארגון עמק שווה העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אומר שמדובר במובלעות שאין בהן היגיון. "האתר הארכיאולוגי של ארמונות החשמונאים נמצא בשטח C, אבל כדי להגיע אליו אתה צריך לחצות את העיר יריחו שנמצאת בשטח A, בדיוק כמו במקרה של קבר יוסף. משנת 2019 המתנחלים מפעילים לחץ להכריז על אתר הארמונות כגן לאומי. גן לאומי מצריך תקציב מיוחד, זה דרכי גישה, זה שבילים, פינות ישיבה, קיוסק. הממשלה הקצתה בקיץ 2023 20 מיליון שקל כדי להפוך את המקום הזה לאתר קולט קהל. ואתר 'קולט קהל' זו נוכחות יהודית".

זמן קצר אחרי שצצה לפתע חוות הארמונות על הרכס מעל יריחו התחילו תושבי שכונת עין א-דיוק אתחתא הסמוכה לארמונות החשמונאים, להבין מי הם השכנים החדשים שלהם. מוסטפא כעבאנה מספר שאנשי החווה היו יורדים עם עדר הצאן, מכניסים אותו לשטחים חקלאיים, מסתובבים איתו בין בתי השכונה ומתגרים בתושבים. "אפילו היו נותנים לכבשים להיכנס לחצרות שלנו לאכול את האוכל של הצאן שלנו, שוברים מכלי מים, עושים נזקים. כל מה שעשו לקהילות שהם גירשו סביב ליריחו, הם התחילו לעשות בתוך העיר".

ההידרדרות אירעה ב-10 בפברואר השנה, כששר המורשת עמיחי אליהו מעוצמה יהודית הגיע לביקור באתר הארכיאולוגי של הארמונות. אליהו ייזכר כמי שהפך את הסיפור הארכיאולוגי בשטחים לכלי פוליטי שמטרתו ביטול החלוקה לשטחי B, A ו-C וקידום סיפוח הגדה. הוא עשה זאת בהשתלטות על יחידת קצין ארכיאולוגיה במינהל האזרחי ותקציב עתק של כ-400 מיליון שקל. את הביקור בארמונות החשמונאים סיכם אליהו בהבטחה ש"כל מקום שייבנה על המורשת של העם היהודי אנחנו נחריב אותו".

"עוד באותו היום", מספר כעבאנה, "אולי שעתיים אחרי שהוא הלך (מתכוון לשר אליהו – ע"ש) ירדו אלינו מההתנחלות על ההר ארבעה בולדוזרים ומתנחלים עם נשק והתחילו להרוס בתים אחד אחרי השני. 13 בתים הם הרסו. הבתים לא היו בתוך האתר, היו לידו, והיו צווים של בית משפט ישראלי שאמרו לעכב את ההריסה שלהם, אבל לא עניין אותם כלום. זו פעם ראשונה שראינו מתנחלים הורסים בתים כאילו הם המדינה. לא היה איתם אף נציג רשמי".

מאותו היום ההצקות הלכו והחריפו וכך גם התדירות. "הם התחילו לרדת אלינו כמה פעמים בשבוע", ממשיך כעבאנה, "היינו מתקשרים למינהלת התיאום והקישור הפלסטינית, שידברו עם המת"ק הישראלי, התקשרנו אפילו למשטרה הישראלית, אבל שום דבר לא עזר. הם היו באים בלילה ומאירים עם פנסים חזקים לתוך בתים, נכנסים לבתים ומרביצים עם מקלות לילדים, אפילו גנבו לנו טרקטור".

"קצין מהצבא אמר לי 'אם אתה רוצה להיכנס לבית שלך, אתה צריך לבקש מהמתנחל, הבעל בית של החווה שהוקמה ליד. הוא הבוס עכשיו", מספר חליל בדראן, "אמרתי לו 'שילך הבית, בחיים לא אתקשר אליו'"

שום דבר ואף גורם לא עצר את התקיפות ומעשי הפורענות. ההפך, זה נעשה גרוע מיום ליום. יום למחרת הבחירות בישראל הוקמה ההתנחלות הראשונה בשכונה. איתמר שפירא, פעיל נוכחות מגינה, מספר שבאותו היום ירדו כמה מתנחלים מהמאחז והתחילו לגדר שטח בצמוד לבתי תושבים. "הם השתלטו על 40 דונם בערך, הביאו איתם צאן וכמה סוסים וזהו. יותר אי אפשר להתקרב לאזור הזה, מי שיש לו שם בתים, הלך על הבית שלו".

חליל בדראן, תושב סילוואן במזרח ירושלים, נהג אוטובוס בגמלאות, קנה כאן בית בשכונה לפני עשר שנים בערך. "הרבה ירושלמים קנו ביריחו בתים שיהיה להם לחופש", הוא מספר, "לא קר כאן בחורף, אין פה ווג'ראס של פקקים וצפצופים, יש אוויר טוב, אוויר יבש, נקי, והכל זול". פגשנו אותו 50 מטר ממחסום של צה"ל במרכז השכונה שמונע מהפלסטינים להמשיך הלאה במעלה הרחוב, שם נמצאים בתי המתנחלים. "אני באתי רק לראות מה העניינים", אמר, "לבית שלי אני כבר לא יכול להגיע. הבית שלי נמצא 20 מטר מהמקום שהמתנחלים השתלטו עליו יום למחרת הבחירות. יש להם שם כבשים, סוסים, מה לא. פעם אחת הייתי שם בליווי של הצבא וראיתי שהבית שבור כולו. המשקופים, החלונות, הדלתות, הכל הלך. אמר לי קצין 'אם אתה רוצה להיכנס לבית שלך אתה צריך לבקש מהאיש הזה אישור ונתן לי מספר טלפון'. שאלתי מי זה, אמר 'זה המתנחל, הבעל בית של החווה שהוקמה ליד הבית שלך, הוא הבוס עכשיו'. אמרתי לו 'שילך הבית, אני בחיים לא אתקשר אליו לבקש שייתן לי לבוא לבית שלי'".

אולם המכה הרצינית והקשה מכולם עד כה נחתה על השכונה ועל העיר כולה ביום רביעי שעבר. "השעה הייתה שלוש אחר הצהריים", משחזר שפירא, "היינו בדיוק בבית של עלי, אח של מוסטפא שגר בצמוד אליו. פתאום ראיתי איש חמוש לבוש אזרחי על גג בית מוקף חומה, ממש מולנו מעבר לכביש. פתאום שמעתי ירייה ואחריה צעקות של נשים וילדים. רציתי ללכת לראות מה קרה בבית ליד ובדרך תפסו אותי שישה מתנחלים. הם נתנו לי אגרופים לראש, חטפו ממני את הטלפון וריסקו אותו באבן. הייתה איתי חברה פעילה וגם ממנה לקחו את הטלפון וריסקו לה אותו באבן. משהו כמו 60 מתנחלים הקיפו את הבתים של כעבאנה. תבין, הם כבר גורשו בעבר מהבתים שלהם. לכאן ליריחו הם הגיעו לפני 20 שנה מאזור חאן אל-אחמר אחרי שגם שם הם עברו גיהינום. מדובר ב-65 נפשות, 13 בתי אב, זה לא צחוק. והמתנחלים הקיפו אותם ברכבים, על גבי סוסים, היו שהלכו ברגל, וגשם של אבנים ניתך עליהם. הם ריכזו את כל הגברים והנשים במרחב אחד והגברים הקיפו אותן, ניסו לגונן עליהן. אחר כך הסתבר שבחסות המתקפה הזו נכנסו כמה משפחות לשמונה בתים שהמתנחלים טוענים שהם קנו בשכונה. זה היה פשוט מטורף. בשלב מסוים הגברים שלחו אותי להגיד למתנחלים שהם מוותרים על הבתים, שהם מוכנים לצאת מהבתים שלהם, להיכנע, רק שייתנו להם לצאת בלי פגע".

הם הסכימו? "הם לא רצו לדבר איתי בכלל. צעקתי להם בעברית, התחננתי שייתנו לנו לצאת, רק שיפסיקו ליידות עלינו אבנים. אחד מהם צעק 'אין לנו שום בעיה איתם, הם יכולים להישאר' ובמקביל המשיך יידוי האבנים".

שפירא אומר שהתקשר למשטרה עשרות פעמים. ביקש שישלחו כוח שיפסיק את זריקת האבנים כדי שהמשפחות יוכלו לצאת מבתיהן. "בכל פעם הם אמרו לי 'הצבא שם, תפנה אליהם'. הם צדקו, הצבא באמת היה שם אבל הוא לא התערב".

בסוף הם הצליחו להימלט מבתיהם. תנועת נחלה, שבראשה עומדת דניאלה וייס, טוענת כי רכשה שמונה בתים בשכונה וברשות הפלסטינית נפתחה חקירה שבמסגרתה כבר נעצרו חשודים בשיתוף פעולה עם המתנחלים. בכך הפכה יריחו לעיר הפלסטינית השנייה, אחרי חברון, שבה ישנה התנחלות. סביב ההתנחלות החדשה ישנה שמירה הדוקה, גם של צבא וגם של המתנחלים עצמם, המקשים את תנועת תושבי השכונה המקוריים. הבתים שאליהם נכנסו משפחות מתנחלים קיבלו שמות מקראיים: בית המור, בית אפרסמון, בית לבונה וכד' וברשתות החברתיות כבר רצה מודעה הקוראת לציבור הרחב לבוא לבקר במקום, "כניסות ויציאות החל משעה 6:00 בבוקר כל שעתיים עגולות, נפגשים בכניסה למצפה יריחו". הבנתם נכון, תושבי יריחו החדשים לא חוצים את מרכז העיר בדרכם הביתה. הם פשוט נוסעים בדרך הצרה והפתלתלה היורדת ממצפה יריחו ועוברת דרך מנזר סנט ג'ורג'. זו דרך למתנחלים בלבד, עבורם כל השערים נפתחים בלי בעיות.

מחוץ לשכונה החיים בעיר נמשכים כרגיל. לפני שהגענו אליה, כשעצרנו בכיכר יריחו, ליד בניין העירייה, אמר לנו אחד התושבים שהעיר הופתעה מכניסת המתנחלים. "אנחנו עיר תיירות שאין בה כמעט תיירות בגלל שלא מגיעים תיירים לישראל מאז שהתחילה המלחמה", אמר תושב העיר, "אבל היה פה תמיד שקט. עכשיו אנשים מפחדים שהמתנחלים יתחילו לעשות בלגן במרכז, איפה שכל השבאב. אתמול ראיתי סרטון בטלגרם של יריחו שהמתנחלים הגיעו עם הטרקטורונים שלהם והסתובבו אחרי חצות במרכז העיר כשלא היו אנשים. זה מתחיל ככה ואי-אפשר לדעת מה יהיה. האנשים האלה פנאטים".

עמדנו שם יחד עם רועי קלייטמן מקבוצת האקטיביסטים "בני אברהם" של השמאל האמוני, שהגיע לביקור הזדהות עם משפחות הכעבאנה. "יריחו היא עיר עתיקה קדומה", אמר, "אבל היא לא מקום קדוש. אפשר להטעין מקום בקדושה אבל זו לא קדושה אמיתית. הם משתמשים במיתוסים יהודיים כדי לתקוע יתד בלב עיר פלסטינית. מבחינתם זה מבחן 'יריחו תחילה'. אם הצלחנו לחזור ליריחו, נצליח לחזור גם לעזה".

למחרת הבריחה מהבתים הקימו העקורים בקתות פח ארעיות כמה מאות מטרים מבתיהם. מוסטפא אמר שהוא עדיין לא מעכל את גירושו מהבית. "איזו ברירה הייתה לנו", הוא מתנצל, "היינו בסכנת חיים. זה או החיים של הילדים שלי או הבית. זרקו עלינו גשם של בלוקים, מה יכולנו לעשות, ברחנו על חיינו".

שפירא אומר שרגעי העזיבה לא מרפים ממנו. "מוסטפא מירר בבכי, הוא היה שבור. כולם רעדו ומיררו בבכי, גם אני". בזמן שעמדנו ודיברנו עבר ברחוב ריינג'ר ועליו שני מתנחלים צעירים. נסיעה איטית, אדנותית, מתריסה, אחד נהג והשני צילם את מי שנמצאו ברחוב. הם נסעו הלוך ושוב על פני מחסום החיילים, שלא עצרו את מעשה ההתגרות. מוסטפא ראה כמונו את המתנחלים הצעירים והשפיל מבט.

צה"ל פועל בערים הפלסטיניות בשטחי A ללא הפרעה. "אנחנו מזמן לא מתרגשים לראות צבא בתוך העיר", אמר לנו תושב המקום, "אבל מתנחלים, לזה אנחנו לא רגילים, זה דבר חדש. אולי היינו תמימים"

סיימנו אצל משפחת פיאידת. הם פוחדים ששמם המלא יתפרסם בכלי תקשורת ישראלי אבל רוצים לספר מה הביאה עליהם ההתנחלות החדשה. "אנחנו בשוק שזה קרה", אמר הבן הצעיר, "עד היום המתנחלים לא נכנסו לתוך הערים שלנו, חוץ מחברון. חברון אבל זו התנחלות ישנה-ישנה, זה לא קרה בשום עיר פלסטינית אחרת ואנשים בעיר בחרדה בגלל זה. יש לנו חלקת אדמה של 30 דונם מאחורי הבתים שהמתנחלים נכנסו אליהם, ממנה המשפחה מתפרנסת. אנחנו מגדלים שם תירס, חצילים, כרובית, מלפפונים ושעועית בחממות. כל יום היינו הולכים לעבוד שם עד שהמתנחלים הגיעו לבתים שמה. למחרת הכניסה שלהם לבתים רצינו ללכת לעבוד באדמה שלנו והצבא עצר אותנו ליד הבתים של המתנחלים ושאל לאן אנחנו הולכים. אמרתי להם שיש לנו אדמה חקלאית שמה והם ראו שדה ונתנו לנו ללכת לעבוד. אחרי חמש דקות המתנחלים הגיעו והתחילו לתקוף אותנו בגז פלפל ומכות במקלות. דוד שלי היה צריך בית חולים בגלל הגז. כל הפנים והעיניים שרפו לו. הם הכניסו את הכבשים שלהם לשדה כרוב שלנו והכבשים הרסו את השדה. הם קרעו צינורות, ניילונים של חממות, הנה תראו", הוא מראה לנו תמונות וסרטונים, "כל מי שגר קרוב לבתים שלהם, של המתנחלים, ברח מהבית. אנחנו עיר של חקלאות. מי לא מכיר את המלונים של יריחו בקיץ, את התמרים שלנו, הבננות הקטנות. הכרוב שלנו שהמשפחה מגדלת נמכר בכל הגדה. התקשרנו למינהל האזרחי שיעזרו לנו לתאם לעבוד באדמה שלנו, אמרו לנו 'אנחנו לא מתערבים, דברו עם הצבא שנמצא שם'. אמרתי להם שהצבא נותן לנו ללכת לאדמה אבל באים המתנחלים ומרביצים לנו ומרססים עלינו גז והם לא ידעו מה לענות".

מאז הניסיון ללכת לעבוד באדמה שלכם ביום חמישי שעבר, ניסיתם להגיע לשם שוב? "לא, אנחנו לא רוצים לקבל מכות עוד פעם. הם אכלו לנו את הפרנסה, גמרו אותנו. אין לנו מקור פרנסה אחר. תוכלו לפנות למישהו שיעזור, לדבר עם מישהו, אולי אתם מכירים מישהו בצבא, במינהל האזרחי?"