"מסתודדת עם דיינים": הבעל נגד בית הדין הרבני
גבר בהליכי גירושין טען למשוא פנים מצד ההרכב בבית הדין האזורי והתעקש ש"כל ההחלטות לטובת אשתי". הערעור שלו נדחה בבית הדין הגדול: "הטענות לא הוכחו"
מערכת פסקדין|
בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר הנמצא בהליכי גירושין על דחיית בקשתו לפסול את הרכב בית הדין האזורי בטענה למשוא פנים. הוא טען שבהיעדרו הסתודדו הדיינים עם פרודתו והוריה, אולם נקבע שלא הצליח להוכיח זאת.
בפסק הדין נכתב שהאישה עזבה את הבית "בנסיבות חמורות", ועברה להוריה בדרום. צוין שהיא הביעה רצון ברור להתגרש, בעוד בעלה ביקש לבחון אפשרות לשלום בית, אך הצהיר שלא יימנע ממתן גט אם תתעקש על כך.
בית הדין האזורי התיר את מעבר האם עם הבנות להוריה בנימוק ש"דרישה כי תיוותר במקום מגוריה הנוכחי עלולה להותירה ללא סיוע בסיסי". נקבע שהעברת הקטינות לרשות אביהן לא עולה על הפרק בשל עיסוקו התובעני, אך צוין שחובה על האם לשמר זמני השהות ביניהן לבין אביהן.
על רקע זה ביקש האב מהדיינים לפסול את עצמם. בין השאר הוא טען שהם שהו עם פרודתו והוריה זמן רב באולם הדיונים בזמן שהוא היה בדרכו לפגוש את בנותיו. "לא ניתן להעלות על הדעת שבית הדין מסתודד עם המשיבה והוריה, כאשר בית הדין סגור", ציין, והוסיף שהחלטות בית הדין מוטות לטובתה.
מנגד התעקשה האישה שמדובר בטענות חסרות שחר, וכי הישארותה לבד הייתה במזכירות בית הדין, לצורך תשלום אגרה וסידורים נוספים, אך בשום אופן לא באולם הדיונים עם הדיינים. היא שללה את טענת הבעל כי ההחלטות מתקבלות לטובתה בלבד.
ביוני האחרון דחו דייני האזורי את בקשת הפסלות, וביקרו את הבעל על עצם הטענה שהעלה על הסתודדות עם פרודתו והוריה. "מדובר בטענות חמורות ביותר אשר אינן נתמכות ולו בראשית ראיה, אלא מושתתות על השערות ומסקנות שהמבקש בחר להסיק לעצמו", נכתב.
הם הוסיפו ש"חמורה במיוחד היא הטענה שלפיה בית הדין נותר כביכול לשיחה עם המשיבה לאחר הדיון. משמעותה של טענה זו אינה פחותה מהטלת דופי ביושרתו של בית הדין - לא בשיעור של חשש למשוא פנים או מנגנון מוטה לקבלת החלטות, אלא בהפרת דין בסיסי שלא לשמוע צד אחד שלא בפני רעהו".
אשר לטענת ההטיה נקבע שמדובר למעשה בבקשה לשינוי החלטה בכסות של פסילת הרכב. הם הבהירו שהצורה היחידה שבה ניתן לשנות החלטה היא באמצעות הגשת ערעור. הדיינים סיכמו שהם דוחים את טענות הבעל "בשאט נפש", מאחר ש"אין בהן עובדה, אין בהן ראיה, ואין בהן כל יסוד להקמת עילת פסלות, ולו בדוחק".
הבעל לא ויתר והגיש ערעור לבית הדין הגדול, שם יוצגה האישה באמצעות עו"ד יגאל בן חיים. דייני הערעור - הרבנים מימון נהרי, שניאור פרדס ואברהם מאיר שלוש – אישרו את התוצאה שאליה הגיע האזורי. לדבריהם בית הדין נימק את מסקנתו באופן רהוט ביותר. הם אף הביעו התפעלות "מפסק דין יפה, מבוסס ומנומק".
דייני בית הדין הגדול היו בדעה שטענות הבעל אינן מבוססות, ולא מצביעות על משוא פנים מצד ההרכב באזורי. נקבע שמדובר ב"טענות בעלמא" שייתכן, כאמור, כי הועלו במסווה של ערעור. הצדדים התבקשו להתעלות מעל עצמם ולכבד את החלטות בית הדין, "לטובתם ולטובת הקטינות".
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ האישה: עו"ד יגאל בן חיים • ynet הוא שותף באתר פסקדין
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.