הממשלה מקדמת "ארגז חול" לסטארטאפים, אבל שכחה 4 דברים בדרך
היוזמה הממשלתית להקלת הרגולציה מבורכת, אבל בלי 4 שינויים קריטיים, הסטארטאפים הצעירים יישארו בחוץ
תמונה: Unsplash, עיבוד תמונה
תחשבו על יזמת שפיתחה מערכת AI שמנתחת אולטרסאונד שאישה בהיריון עושה בבית. או על שלושה מהנדסים שבנו רמזור שמחליט לבד מתי להתחלף לפי מצב התנועה. או על סטארטאפ שרוצה לנסות הסעות משותפות בתשלום ברכב פרטי. לכולם יש אותה בעיה: המוצר עובד, אבל החוק לא מאפשר לנסות אותו. לא כי מישהו קבע שזה מסוכן, אלא כי החוק נכתב לפני שמישהו דמיין מוצר כזה.
זו בדיוק הבעיה שמנסה לפתור טיוטת הדוח על "ארגזי חול רגולטוריים", שפרסם ב-20 באוקטובר צוות בין-משרדי של רשות האסדרה, משרד המשפטים, רשות החדשנות, משרד האוצר ומשרד החדשנות. הטיוטה מביאה דוגמאות טובות. חוקי התעבורה מתירים לנסוע רק ל"נהג" עם "ידיים על ההגה", וזה חוסם רכב אוטונומי. תקנות שמתירות להציב רמזורים רק לפי תוכניות מוגדרות חוסמות רמזורים חכמים. האיסור על הסעה בתשלום ברכב פרטי בלי רישיון מונית חוסם תחבורה שיתופית. ובלשון הדוח: יזם שמפתח מעבד תמלילים כמעט לא ייתקל בחסם, אבל יזמית שמפתחת רכב אוטונומי או מכשור רפואי תיתקל בו כבר בשלבי המחקר והפיתוח הראשונים.
מה זה בכלל ארגז חול רגולטורי?
ארגז חול, בעברית פשוטה, הוא מצב שבו הרגולטור אומר לחברה: תנסו אצלנו, בהיקף מוגבל, לזמן מוגבל, תחת פיקוח, ובינתיים הסעיף הזה לא חל עליכם. הטיוטה מציעה חוק מסגרת שיאפשר פטור כזה לעד ארבע שנים, עם שתי הארכות של עד שנתיים כל אחת, עם תנאים, איסוף נתונים ואפשרות לבטל את הפטור אם מתגלה סיכון. במקום לתקן חוק אחרי חוק, מנגנון אחד לכל התחומים. השלב להגשת הערות הציבור נסגר היום, ועכשיו נכתב הדוח הסופי.
הרעיון נכון. אבל כדאי להתעכב על נתון שהטיוטה עצמה מביאה. ארגז חול לרכב אוטונומי פועל בישראל כבר מאז 2017, ולפי הטיוטה קיבלו בו פטור עד היום שש חברות בלבד, שמפעילות 300 כלי רכב. שש חברות בתשע שנים במדינה שמייצרת סטארטאפים כמו במפעל. כלומר, ארגז החול כבר קיים. הוא פשוט פתוח בעיקר למי שיש לו את המשאבים לעבור את הוועדה.
השעון מתקתק, והפתרון הוא לברוח לחו"ל
אני עובד עם חברות בשלבים הכי מוקדמים, מ-Pre-Seed ועד סבב A. ברוב המקרים מדובר בשניים או שלושה מייסדים, בלי יועץ רגולציה ובלי מחלקה משפטית, עם כסף שנמדד בחודשים. מה קורה בפועל כשחברה כזו רוצה לנסות מוצר שנתקע בסעיף ישן? היא צריכה להבין לבד איזה רגולטור אחראי, לשלם לעורך דין שינסח בקשה, ולחכות. בזמן הזה שעון ה-Runway ממשיך לרוץ. לחברה כזו, חצי שנה של המתנה היא בעצם תשובה שלילית. והפתרון הקל, כפי שהטיוטה עצמה מודה, הוא לנסות בחו"ל.
כשקוראים את ההמלצות ברצף, רובן נבנו סביב הרגולטור: מוקד ידע ממשלתי שיעזור לרגולטורים לתכנן ארגזי חול, קרן שתממן את הניסויים שלהם, דיון שנתי שבו יציגו להם מגמות טכנולוגיות. הרבה כלים לצד שנותן את האישור, ומעט מאוד לצד שמבקש אותו.
ארבעה דברים שכדאי להוסיף אתמול
- שעון גם לרגולטור. הטיוטה ממליצה למנות בכל משרד איש קשר לחסמים רגולטוריים. אבל איש קשר בלי מועד תשובה – הוא תיבת דואר. אם ליזם יש Runway של 12 חודשים, גם לבקשה שלו צריך להיות דדליין: תשובה עניינית, כן או לא, בתוך פרק זמן קצוב ומפורסם.
- מסלול "ניסוי קטן". ניסוי עם 50 מטופלות בבית חולים אחד הוא לא ניסוי עם 50 אלף. לניסוי שהיקפו מוגבל מראש צריך להספיק טופס אחד ופשוט, שאפשר להגיש בלי משרד עורכי דין. הסיכון קטן יותר, ולכן גם הבדיקה יכולה להיות קצרה יותר.
- כסף לניסוי. רשות החדשנות כבר יושבת בצוות. חברה שקיבלה אישור לניסוי צריכה לדעת שעלויות הניסוי יוכרו במסלולי המענקים של הרשות לשלבים מוקדמים. אחרת הפטור קיים רק על הנייר.
- המדינה כלקוח ראשון, גם של הקטנים. ההצעה לחבר את ארגזי החול לרכש ממשלתי, כך שמשרד ממשלתי יהיה הלקוח הראשון, יכולה לשנות את המשחק לחברה צעירה. אבל מכרזים ממשלתיים דורשים ותק, מחזור וערבויות. צריך לייחד חלק מהרכש הזה לחברות בשלבים מוקדמים.
ומה עם הגנה על הציבור?
הטענה הנגדית מוכרת: רגולציה קיימת כדי להגן על הציבור, והקלות לשחקנים קטנים מגדילות את הסיכון. אבל הטיוטה עצמה כבר עונה על כך. הניסויים מוגבלים בזמן ובהיקף, הרגולטור יכול להצמיד להם תנאים ולדרוש פיקוח, ואפשר לבטל את הפטור ברגע שמתגלה בעיה. מה שמגן על הציבור הוא שהניסוי קטן ומפוקח, וגודל החברה שמריצה אותו לא משנה את זה. וזה גם אפשרי בפועל: בארגז החול לבינה מלאכותית ברפואה של רשות החדשנות ומשרד הבריאות נבחרו במחזור הראשון שלוש חברות שמריצות פיילוטים בבתי חולים.
מה זה אומר עכשיו? ליזמים: אם המוצר שלכם תקוע בסעיף שנכתב לפני עידן ה-AI, תתעדו את החסם עכשיו, כי הדוח הסופי ייקבע לפי מה שהרגולטורים שומעים. לממשלה: לפני שהטיוטה הופכת לחוק, להוסיף לדוח פרק שנכתב מנקודת המבט של מי שמגיש את הבקשה. בלי פרק כזה נקבל עוד ארגז חול מצוין, עם שש חברות בתשע שנים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.