ההחלטה הגרועה של המינהלת | תוכן גולשים

שיקולי אבטחה הזויים ורעועים לא רק השאירו את הקבוצה המפסידה במחשכי חדר ההלבשה, אלא גם גירשו מיד 12,500 איש שהדבר שבשבילו באו נלקח מהם. גם לכם יש מה להגיד? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il

עמיר יפת, KICK|

"עוד ביום ראשון מינהלת הליגה הודיעה לקבוצות שהמפסידה בגמר תקבל את המדליות בחדר ההלבשה משיקולים אבטחתיים, כדי למנוע חיכוך ומצב בו הקבוצה המפסידה עומדת דקות ארוכות על כר הדשא. בהתאם, שחקני מכבי ת"א ירדו לחדר ההלבשה בשריקה וקיבלו שם את המדליות. הפועל ת"א קיבלה את מדליות הזהב והניפה את הגביע בבלומפילד".

כך, בכמה משפטים אנמיים, בלי שום ביקורת או הבעת עמדה, כמו תמיד, דווח על החלטה תמוהה. לא ברור מי במינהלת קיבל את ההחלטה הזו ולא ברור כמה מחשבה הוקדשה לה. ויותר מכך: האם ייתכן שמי שמקבלים החלטות במינהלת הכדורגל הישראלי פשוט לא מבינים בכדורגל, בקהל ובשחקנים? האם הם מנותקים רגשית, שלא לומר חפים מכל רגש, כלפי המשחק האהוב ביותר בעולם?

ונקדים ונאמר: לא משנה מי נשאר לעמוד לבד בסופו של משחק שהיה החלום הנפלא של כל אוהד. בעקבות ההחלטה הזו, כל קבוצה הייתה יורדת לחדר ההלבשה.

עכשיו חשבו על זה. יותר מ־100 דקות שפכו השחקנים על המגרש את כל מה שיש להם, בצורה ספורטיבית, בכוח ובחשק עצום. זה לא סתם עוד גמר גביע, בלי לפגוע באשדוד ובבני יהודה, ששיחקו שלשום וזכו לקצת מסך. זה דרבי תל אביבי, נמצאים בו כל עשרות השנים של היריבות, שמתאחדים כדי להיאבק, להילחם, להזיע ולשבור, באופן ספורטיבי, כל מהלך. יריבות שחוצה רחובות ושכונות בעיר. כמו ארסנל–צ'לסי, שתי המנצ'סטריות, אברטון–ליברפול. אותן אמוציות בדיוק זורמות בדם הבריטי כמו בדם הלבנטיני. אמוציות שאין כמותן כמו ברגע הנפת הגביע.

וכך, המנצחים עומדים מול העיניים הבוכות והכואבות, מול המבט של היריבה שהרגע ניצחו, יריבה שמולה שיחקו טוב יותר. רק להם שמורה עכשיו הזכות ליהנות מהתרגשות ששיאה עוד לפניהם: הרגע שבו יניפו את הגביע האפור, שהוא שלהם. הם מסתכלים על השחקנים שמולם, חבריהם לנבחרות הלאומיות ולבילויים משותפים, שהם בסך הכול, באמת רק יריבים ספורטיביים. הם יודעים שהחבורה שמולם ניסתה בדיוק כמוהם לזכות בגביע הזה, ולא הצליחה. ואז, המפסידים מסיטים את עיניהם, כדי לא לראות את האושר שיכול היה להיות שלהם. והלב מתרונן בדיוק בשמחה לאיד הזו.

בשביל הרגע המופלא הזה בדיוק אנחנו יושבים ביציע או מול המסך. זה הרגע שבו ברור לגמרי מי ניצח ומי הפסיד, הרגע שהוא כל הקסם של הכדורגל. והוא נלקח מאיתנו. שיקולי אבטחה הזויים ורעועים לא רק השאירו את הקבוצה המפסידה במחשכי חדר ההלבשה, אלא גם גירשו מיד 12,500 איש שהדבר שבשבילו באו נלקח מהם. הם לא נשארו להודות לשחקנים שלהם ולא נשארו לכאוב בגלל האושר של הצד השני.

ואם באמת היה חשש לחיכוך, כדאי לזכור שבכל העולם, עולות שתי הקבוצות לקבל את המדליות מול הקהל, והמפסידה עולה ראשונה, יש וגם אחרי מעבר בתוך הקבוצה השניה לכבד בלחיצת יד. שם הבינו מזמן שהכבוד לקבוצה המפסידה הוא חלק מהטקס, ולא איום עליו. ואם המשטרה והמנהלת אינן מסוגלות לאבטח כמה דקות של טקס בסוף משחק, הבעיה איננה בקבוצה שעומדת על הדשא, אלא אצל מי שאחראים לאבטח אותה.

אז שמחנו, מאוד מאוד, אבל בלי איד.

גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.