שוב אותו סיפור: מכבי ת"א לא למדה את הלקח מול ריאל | טור

אחרי מחצית ראשונה נהדרת ויתרון של 15 נקודות, הצהובים שוב קרסו מול ההתאמות של הספרדים ונכנעו לתסריט שכבר מוכר מהעונה שעברה. הפציעה של לונדברג חשפה מחדש את התלות ההגנתית בו, וואלאס ממשיך לאכזב, וההחלטה להעלות את תייס בחמישייה על חשבון סורקין מעלה שאלות. וגם: האיש שניצח להפועל ת"א את המשחק מבלי שקלע נקודה

אורן רוזנשטיין|

משחקה של מכבי ת"א נגד ריאל מדריד אתמול (חמישי) התנהל בדיוק כמו אחד המפגשים בין שתי הקבוצות בשנה שעברה: מחצית ראשונה שבה מכבי מגיעה עם תוכנית משחק שמביכה את ההגנה הספרדית ומנצלת את כל החסרונות של אדי טבארס הענק, ומחצית שנייה שבה המאמן הספרדי עושה התאמות, פותר בעיות, הקבוצה שלו היא פתאום זאת שמציבה אתגרים - ומכבי לא יודעת איך להתמודד איתם.

במידה מסוימת זה מפתיע שהתסריט חזר על עצמו כי ריאל היא קבוצה אחרת לגמרי. בשנים קודמות היא התבססה על הכישרון העצום של הפורוורדים שלה, מריו הזוניה וטריי ליילס, שביחד עם טבארס והגארדים שעדיין שם יצרו התקפה שידעה לייצר נקודות במגוון דרכים גם במשחק עומד. אחרי שהשניים עברו ל-NBA נוצרה ריאל שמשחקת כדורסל יותר מודרני: המון קלעי שלשות, משחק מהיר בהרבה, פחות פיזיות.

למכבי יש מה ללמוד מהסגנון הזה, לפחות בבניית הסגל שלה בעתיד. זריקות לשלוש במשחק מעבר הן מפלטם הנוח של הפחות מוכשרים. בכדורסל של היום זו הקליעה שהכי פשוט לקחת כי יש הכי הרבה סיכוי שתהיה פנוי. במשחק עומד צריך להיות ממש מוכשר כדי להתגבר על השומר שלך. במשחק מעבר ההגנה עוד לא מאורגנת. אלה הנקודות הכי קלות להשגה, ריאל קלעה המון מהן, מכבי כמעט שלא.

להבדיל מגבוהים מוכשרים, שהם מוצר יקר מציאות וקשה למציאה, קלעי שלשות אוטומטיים יש די בשפע. גם לא צריך לעשות סקאוטינג מעמיק מדי כדי לאתר אותם: בודקים מי לקח מספיק זריקות כאלה ובאיזה אחוזים הן נכנסו. גם לא הכי חשוב אם הקלעי יסתדר נהדר עם כל שחקן ושחקן סביבו. תן לו שתי חסימות ושיזרוק, או הכי טוב, שימסרו לו לקליעה במשחק המעבר ושיזרוק ארבע שניות מתחילת ההתקפה. פעם זה נחשב לאגואיזם. קידשו את המשחק הקבוצתי ואת זה ש"כל אחד צריך לגעת בכדור". העידן הזה נגמר.

עכשיו לפרטים הקטנים. 113 נקודות ספגה אתמול מכבי. מאכזב, אבל לא מפתיע. איפה לונדברג הוא האיש שמחזיק את כל ההגנה של הקבוצה. זה היה ככה בשנה שעברה, ואתמול ראינו שכלום לא השתנה. מכבי הייתה קבוצה גרועה עד שהוא הגיע, ובשלבים שהיה פצוע אחרי הגעתו היא פשוט קרסה, בעיקר הגנתית. המספרים לא יספרו את הסיפור הזה, אבל זה לא משנה. הוא זה שיודע למי להיצמד במשחק המעבר כדי למנוע מהקלעים לקבל כדור, זה ששומר על הגארד הכי חם ומנטרל אותו, זה שנותן את העזרות החכמות, וגם זה שמנהל חכם את ההתקפה. קשה בלעדיו.

בעיקר קשה כי קיטון וואלאס מתגלה כפלופ. מצד אחד, אין לו יד משלוש. מצד שני, למרות שהוא זריז וחזק, הוא לא חודר בנחישות עד הטבעת, מה שתאורטית נראה שיכול היה לעשות. התוצאה היא שחקן שלא מייצר נקודות והשומר שלו גם יכול לתת עזרות כי הוא לא איום מבחוץ. אולי זה עניין של זמן, גם ג'ימי קלארק עשה את הקפיצה אחרי חודשים ארוכים, אבל למכבי אין זמן, בעיקר עכשיו עם הפציעה של לונדברג. זה קצת חבל כי וואלאס הוא שומר טוב, שחקן קבוצתי, עם גישה חיובית למשחק, אבל מכבי צריכה תפוקה מיידית.

נקודה נוספת: דניאל תייס שוב עלה בחמישייה במקום רומן סורקין. מצד אחד, זה רעיון טוב כי הגנתית תייס מאזן את החולשה הפיזית של ג'יילן הורד טוב יותר מסורקין. זה גם משאיר במגרש גבוה שמנוסה בשיטה ההתקפית של מכבי כשעולים המחליפים. הבעיה היא שזה פוגע בסורקין, הנשק ההתקפי החשוב ביותר של מכבי, שמתקשה לעלות מהספסל. ומאחר שרומן הוא לא הבעיה בהגנה, הורד הוא זה שהיה צריך לא לפתוח. אתמול זה היה במיוחד נכון, כי קליעת השלוש של סורקין היא הנשק הטוב ביותר להתמודד עם הגובה של טבארס. אפילו לברונו קאבוקלו זה עבד, וסורקין טוב פי כמה.

ההפסד היה צורב כי מכבי עשתה במחצית הראשונה הרבה מאוד דברים יפים וגם הובילה ב-15 הפרש. ג'ון דיברתולומיאו חזר לרוטציה והיה נהדר. השילוב שלו עם קלארק הרג במחצית הזאת את הגארדים של ריאל. גם תייס היה טוב במחצית הזאת, ובכלל, ההתקפה עשתה תרגילים יפים שהביאו גבוהים לקרש-סל פעמים רבות. מצד שני, השימוש בגבוהים היה מועט מדי, בעיקר בדקות שבהן טבארס היה בחוץ, וגם בונזי קולסון לא מנוצל מספיק. לא היה מזיק למכבי תרגיל חסימות בלי כדור שיפנה אותו לשלשות.

מכבי צריכה עוד גבוה אתלטי לעמדה מספר 4 ועוד גארד. למרות הפציעה של לונדברג, לא כדאי לה להתפתות ולהביא רכז. היא צריכה יותר מכל קלעי שלשות.

על הפועל ת"א עבר שלשום משחק משונה מול וירטוס בולוניה. האיטלקים קבוצה מוזרה. שחקנים לא נורא מהירים, אבל סגנון מהיר. היא מתבססת על ערימת פורוורדים שדי דומים אחד לשני: רזים, אתלטיים, נעים בין העמדות 3-4, כולם קופצים גבוה לריבאונד, והפועל מאוד התקשתה מול זה. אפשר להבין גם למה: זו קבוצה שמאוד קשה להכין סקאוטינג להתמודדות מולה. כאילו, גם אחרי שראיתי את המשחק, לא ממש ברור לי מי הם השניים-שלושה שחקנים שאם תעצור אותם, תנטרל את הקבוצה. בריאל, נגיד, אתה יודע שאם תמנע את השלשות של פליז ואת החדירות של מלאדון ולא תיתן ללואאו קבארו להיכנס לטירוף - נטרלת את הברומטרים. בווירטוס? כולם תורמים בערך אותו דבר. בנוסף, יש שם הגנה טובה עם מלא עזרות והמון ריבאונד התקפה, אז קשה להיערך מולם גם התקפית.

איטודיס ניסה כל מיני דברים, והכל נראה על הפנים. הקבוצה פיגרה ב-12 הפרש במחצית, ואז נשלף מהבוידעם "האיש שאליו פונים רק כשהכל לא הולך". כמו "המנקה" בסרט בטי בלו, שמגיע עם מזוודות החומצה כשהאירוע קורס, כך גם טופין מפציע. כוכב אורח.

בגלל מיעוט הדקות שהוא מקבל, האיש עוד לא ממש יודע מה תפקידו בהתקפה, למעט לנסות לקחת ריבאונד אחרי החטאות של חבריו. אבל טופין הוא אתלט גדול ושומר ענק - על רכז או סנטר באותה רמה, שגם מביא עזרות בצבע בתזמון נהדר. מול האיטלקים הוא הוצב בעמדה מספר 3, והפועל הפכה מיד גבוהה ואתלטית בהרבה, מה שעצר את חגיגת ריבאונד ההתקפה של וירטוס שפירקה את הקבוצה במחצית הראשונה. כשהאיטלקים היו בהתקפה, טופין התחיל ברוב המקרים בהגנה על מוביל הכדור ובלם אותו, ואם הגיעה חסימה שקיבל הגארד והורידה אותו לצבע מול גבוה, הוא עצר גם אותו בלי בעיה. בזכותו הגנה ננעלה, תוך שש דקות כבר היה שוויון, ומשם הפועל לא נעצרה.

המספרים יגידו לכם שזאק לידיי היה השחקן המצטיין של הפועל במשחק. אי אפשר להאשים אותי בזלזול בתרומתו של לידיי. טענתי שהוא הרכש החשוב של הקבוצה עוד לפני שהאיש נגע בכדור, ויצאתי נגד מיעוט הדקות שקיבל במשחקי תחילת העונה. אבל שלשום, עם האפס נקודות שלו, טופין היה האיש שניצח את המשחק.

כמו במקרה לונדברג, כך גם במקרה טופין: שני אנשים שלא עשו סל היו הכי משמעותיים לתוצאה הסופית של המשחקים. כמה יפה הוא הכדורסל.