אבי שושן חשב שהוא מגיע ל"הישרדות" כדי לנצח. במקום זה הוא הפסיד הרבה יותר ממיליון שקל
אנחת רווחה קולקטיבית נשמעה עם הדחתו של אבי שושן מ"הישרדות", שתוך פרקים ספורים בלבד הצליח להמאיס את עצמו על השבט ועל הצופים, ולחסל במו פיו את התדמית שבא לטפח. גם הניסיון של גיא זוארץ לחלץ ממנו רגע של מודעות עצמית הסתיים בהתנצלות שנשמעה יותר כמו הודעה לעיתונות - חבל רק שהיה צריך יתרון מפוקפק מההפקה כדי להשלים את המהלך
דינג דונג, דה ויץ׳ איז גון! אבי לבית שושן, נכד הבבא חאקי הראשון לשמו, מגן השבת, שליט שבעת הפודקאסטים והבלתי מתנצל (עד שמתנצל), הודח אמש (מוצ"ש) מ״הישרדות״ ואנחת רווחה קולקטיבית נשמעה בסלונים ישראלים. ברכות גם לליר עוז, שצורפה למועדון המכובד בו הייתה חברה עד כה רק שורדת השבי, יוכבד ליפשיץ, להלן "נשים ששושן הסתבך מולן בדרך החוצה". אין דמי חבר, אבל יש מבחן סיבולת.
שושן הגיע לעונה הזאת על תקן אסטרטג קורא-נפשות שגם ישעשע את הצופים בטסטמוניות חסרות פחד, אבל כל כך מהר התברר כיהיר, אכזר ובעיקר חסר מודעות עצמית. חוסר מודעות כזה, ופער כל כך עצום בין המציאות לבין התודעה שלך, מובילים בהכרח לאומללות. כשאתה משוכנע שאתה המאסטר מיינד של העונה, שהשבט חייב להשתחוות לאינטליגנציה שלך אבל שום דבר מזה לא קורה, העולם מאכזב אותך בכל רגע מחדש. אתה משתוקק להרעיף על אנשים מתבונתך ולערוך להם טקסי אשכבה מאולתרים, והם מבקשים שתפסיק; אתה משוכנע שאתה יודע איך לבצע את המשימה אבל הם מתכננים להדיח אותך; אתה בא לעשות לעצמך יחסי ציבור, והצופים מחפשים את השלט. כמה כפויי טובה אפשר להיות.
האירוניה היא שאם שושן היה מוצא את שביל הביניים, כלומר להישאר בלתי נסבל אבל לא בהגזמה, ומסתפק בהגעה לגמר ולא בהכרח בניצחון, הוא דווקא יכול היה להגיע רחוק. אבי שושן היה המגן האנושי המושלם של העונה, אדם שאף מושבע שפוי לא היה נותן לו קול גם תמורת התוספתן שלו. הכלל הראשון של הישרדות הוא שלא חייבים לאהוב אותך כדי לשחק איתך, צריך שתהיה לאנשים סיבה להשאיר אותך על פני האפשרות להיפטר ממך, וסיבה שאינה הכבוד העצום שנפל בחלקם להכיר אותך. מי שהיה מצליח לסחוב את שושן עד הסוף היה מקבל את הצ'ק על מגש של כסף. אבל אני מבינה, יש גבול למה שאפשר לסבול גם תמורת מיליון שקל מינוס מיסים.
במועצת השבט נזכרנו שוב בהבדל בין הגרסה הישראלית לפורמט שמשודר בארה"ב של אמריקה (וזה בלי לדבר על פרק שלם שהוקדש למועצת שבט אחת). גיא זוארץ פתח את הקליניקה שלו והתחיל באנליזה השבטית שלו עם שושן על הספה. לא הבנתי למה. האם מדובר בניסיון לחלץ משושן רגע של התבוננות עצמית, או במאמץ אחרון להלבין אותו באמצעות סיפור עצוב? האוריג'ן סטורי הזה יכול אולי להסביר התנהגות דוחה, הוא לא מחייב את ליר (או אותנו) לספוג אותה. אם המטרה הייתה לרכך את שושן, התוצאה הייתה הפוכה. שושן לא תפס את הפיתיון ולא העניק לעצמו עומק אלא רק המחיש כמה מצומצם המבט שלו על עצמו וכמה זערורית היכולת שלו להתרחק ולראות את שאר התמונה.
הטארט טאטן היה ההתנצלות העלובה ששושן העניק לליר רגע אחרי שבמועצת השבט הוא צעק חמישים פעם שהוא לא מתנצל על מה שהוא לא מאמין בו, התנצלות שרק גרמה לי, כצופה, להבין שהוא לא מאמין בה, הוא רק מנסה, מאוחר מידי ומעט מידי, להציל מה שנשאר מהמוניטין שלו כי הוא מבין מה הולך לקרות. זאת לא חרטה, ידידי, זאת הודעה לעיתונות.
לא אכחיש, היה לא מעט סיפוק ברגע ההדחה. לא בגלל שאני דורשת ממתמודדי ״הישרדות״ להיות אנשים טובים, חלילה, יש גבול לסטיות שאפשר לייחס לי, אלא כי בשלב מסוים הצפייה בשושן הפכה לדיי ג'וב. שוב העלבון, שוב ההתרברבות, שוב הצורך להסביר לאנשים שמתקשים לשאת את נוכחותו עד כמה הם ברי מזל שזכו בה. הבנו, יקירי. עכשיו בבקשה תן לאחרים לשחק. מקומך בהיסטוריה שמור לך כאדם שהצליח בזמן הקצר להדהים של שלושה ארבעה פרקים לדפוק לעצמו את הדימוי הציבורי והמקצועי, בלי תחקיר, בלי הקלטה מודלפת, בלי עיתונאי עוין. סתם, בדיבורים.
מבלי לגרוע מכל אלה ובאותה נשימה, חייבים להודות שההפקה די דפקה את שושן. יתרון ״ידע הוא כוח״ נראה מפוקפק וחשוד כמו מלכודת שנתפרה למידותיו ולמידות פיסלון החסינות שלו: יש לך פסלון, אתה בונה עליו, ואז מישהו אחר יכול לקחת אותו ממך. כנראה שאחרי ההתפרצות של שושן מישהו למעלה הבין שאין ברירה אלא להשליך אותו חזרה לבריכה, או אולי לא עמד בפיתוי לספק לצופים את הקתרזיס הנפלא שכרוך בהדחה שלו. אישית הייתי שמחה הרבה יותר לראות דווקא את המהלך השני - את גל משכנעת את שושן לשים את הפסלון על ליאור ואז לראות את שושן מודח. הרבה יותר מרשים מעוד יתרון שההפקה נתנה לך בזמן שאכלת תפוז.
גם אתם, שבט לופה היקר. אתם התחרפנתם? מה אתם מתייצבים לשיחה מול העיניים של שושן כולכם? ועוד כדי לתכנן הדחה של מתמודד עם פסלון חסינות. צאו לסיבוב מים, לשטיפה בים, זוגות זוגות, כמו שהטבע רגיל, אל תעוררו חשד. טוב שלא הושבתם אותו בשורה הראשונה עם פופקורן.
בשולי הדברים, סטפן. האיש לא רק שלא נחת על האי, הוא מעולם לא יצא מנתב״ג ואולי גם לא מרחם אימו. לראות את ליאור דיין מנסה לדבר איתו על המשחק בסגנונו הערטילאי היה אחד הקטעים היותר טובים שקיבלנו מהפורמט, ואני מצפה בשמחה להפוגות קומיות נוספות מהסוג הזה בעתיד. תהיו חזקים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.