אחרי ההופעה בפארק זה ברור: שרית חדד היא הביונסה שלנו

עם הפקה שלא הייתה מביישת דיווה בינלאומית, אורחים חגיגיים שהיוו סגירת מעגל ובתה נויה שגנבה את ההצגה, שרית חדד חגגה 30 שנות קריירה בפארק הירקון. בין בלדות קורעות לב לבדיחות על הפריזורה לאורך השנים ולהיטי ענק, היא הזכירה איך הפכה לקונצנזוס ישראלי - ולמה עכשיו היא יכולה לעשות רק מה שמתחשק לה

במופע חגיגות ה-30 לקריירה שלה, שרית חדד ענתה על התהייה איך היה נראה מופע המחצית של הסופרבול בגרסה ישראלית. בארצות הברית למשימה עתירת הרייטינג נבחרים בדרך כלל אמנים ותיקים שמציגים ב-13 דקות של מופע פורטפוליו גדוש בכל מה שיש להם להציע. זו המורשת שלהם, זה הזמן שלהם לספר למיליוני הצופים בקהל ובבית מי הם ואיזה חותם הם רוצים להותיר על התרבות. זה נשמע יומרני, אבל זו הייתה גם המטרה של חדד במופע אמש.

ביולי האחרון, המוזיקאית כריזה בפעם הראשונה על שני מופעים בפארק הירקון (השני ייערך הערב, חמישי), שהם מסיבת ניצחון שלה כאמנית - הזדמנות לסכם קריירה ארוכה רצופה בלהיטים. הבמה, כיאה לאירוע, שילבה מסכים, פירוטכניקה ורקדנים ברמה שלא תבייש הופעה של ביונסה. העיבודים צוידו בסקציית מיתרים וכלי נשיפה (גם אם המחרוזות עצמן לא היו מקוריות במיוחד) ועל הבמה עלו אורחים שהיו ״סגירת מעגל״, בהם שריף שביצע עם חדד את ״שלום חבר״ באלבומה הראשון; וסאבלימינל והצל שהתארחו בשיר ״הסוד״ מהאלבום שלה ״חגיגה״ מ-2004. במהלך הביצוע לשיר עלו על הבמה אופנוענים ועל המסכים הקרינו גרפיטי וסרטונים של חדד לאורך השנים שהיוו קריצה נוסטלגיות לקהל. האיחוד של השלושה הגיע בטיימינג מצוין אחרי שידורו של הדוקו "זהב שחור", והשלושה נישאו על גלי האהדה המחודשת להיפ-הופ הישראלי הישן שנוצרה בזכותו.

ההשוואה לביונסה התבקשה במופע הזה מעוד סיבות: חדד והרקדנים עלו על סוסי קרוסלה ענקיים בשיר ״קרוסלה״, באימג׳ שהזכיר טריק דומה מאחד מסיבובי ההופעות של הכוכבת; חדד עלתה על במה מתרוממת כשהיא שרה ״כשהלב בוכה״, קצת כמו שביונסה עשתה בהופעה בדובאי ב-2023. בכלל, בעצם הקיום של מופע כזה יש יומרה של דיווה אמריקאית. אבל בניגוד לביונסה, במופע הזה חדד הצליחה לשזור ביחד את שתי הדמויות שלה - זו הרצינית, של הבלדות והאמונה באלוהים ו״כשהלב בוכה״ - וזו הקאמפית שמודעת לקאמפיותה, הגרוטסקית, הלא-אופנתית שמסתכלת על העבר בקריצה ויודעת להפוך את עצמה לחצי-בדיחה.

ביונסה לא הייתה יכולה להקדיש במופע שלה כמה דקות לבדיחות ועקיצות על התסרוקות השונות שהיו לה לאורך השנים כמו שחדד עשתה. אילן פלד שעלה לבמה בדמות ״ציפי״ סקר את הלוקים השונים של חדד ועקץ, ״מזל טוב ליום הולדת 70״. ביונסה גם לא הייתה יכולה לעמוד נטולת כל ציניות כשהיא מכוסה בדגל ארצות הברית ולשכנע שהיא בכנות על סף דמעות מהמעמד הזה, בניגוד לחדד שעוטה את הדגל כמו שריון בכל הופעה. ומתוך שתי הדמויות האלה מתגלה המורשת של שרית חדד, מה שהופך אותה לאמנית מעניינת באמת. היא גם שכונתית וגם דיוות בלדות מעונבת, והמעבר בין הדמויות מרגיש, משום מה, הגיוני מאוד.

אחד החלקים המפתיעים במופע היה כשנויה - הבת הגדולה של חדד, עלתה לבמה לביצוע קטע ריקוד וגם לשיר עם אמא את ״חלק ממני״ שיצא במקור חודש אחרי לידתה ב-2017. חדד אפילו שאלה על הבמה, ״נו, אז יש יורשת?״. גם כאן ההשוואה לביונסה ובתה בלו אייבי מתבקשת - בלו אייבי גנבה את ההצגה בסיבוב ההופעות האחרון של ביונסה כשהצטרפה לכמה קטעי ריקוד במהלך המופע.

מיד אחרי שנויה ירדה מהבמה חדד שרה את ״אהבה כמו שלנו״, שיר שאומנם נכתב מאישה לגבר אבל בעזרתו היא יצאה מהארון והצהירה על הזוגיות שלה עם תמר יהלומי (שכתבה את השיר). חדד לא מחצינה את הזהות הלהט״בית שלה ולא מרבה להתבטא בנושא, זה כמובן לא מנע ממנה להפוך לאייקון גאה וללהט״בים רבים לגדוש את הקהל. אבל חדד גם נתנה עבודה לאורך השנים כדי להפוך לקונצנזוס - והיא השתלמה: כל אחד יכול למצוא לו דמות להתחבר אליה. יש את שרית הקווקזית, יש את שרית של החפלות, יש את שרית הדיווה, יש את שרית המצחיקה, יש את החצופה, הקאמפית, ועם כל אלבום שהיא הוציאה הרשימה רק מתארכת.

חשוב גם להתייחס לעובדה שכשאמן חוגג את הקריירה הארוכה שלו הוא כמו מכריז שאין לו בהכרח מה לחדש, שהגיע הזמן להסתכל אחורה בגאווה ולא לנסות לכבוש פסגות חדשות. הרגע החלש ביותר במופע היה כשחדד שרה את ״אלה״, הסינגל האחרון שלה שהתקבל אצל הקהל בפיהוק. אבל זו גם דרגת חופש נדירה ששרית הגיעה אליה כאמנית - את אהבת הקהל כבר יש לה, עכשיו היא יכולה להתמקד בלהקליט שירים שהיא רוצה לשיר, ואם אחד מהם יתפוס ויהפוך ללהיט מה רע. ״ככה בלי שלום״, למשל, שכתבה עם אושר כהן ב-2021, הפך לחביב הקהל וללהיט מאוחר שלה. נכון, הסיכוי לשחזר את ההצלחה של ״פרחה במרצדס״ או של ״קרוסלה״ לא גדול בכלל. אבל זה לא משנה, שרית חדד היא קונצנזוס, ועכשיו היא יכולה להמשיך לעוד 30 שנה ולעשות בהן רק מה שהיא רוצה.