הגוש ש"הסתדר" והדילמה של בן גביר: הסכמי העודפים - ואיך הם ישפיעו על הבחירות
בגוש השינוי סגרו את כל הפינות, המפלגות החרדיות והערביות הגיעו להסכמות, נתניהו וסמוטריץ' שילבו ידיים - והשאלה המרכזית שנותרה היא אם בן גביר ילך עם וינטר. איך עובדים הסכמי העודפים - ולמה השיטה מסייעת למפלגות הגדולות?
איזנקוט עם יאיר גולן, הליכוד עם הציונות הדתית, בנט עם ליברמן, ש"ס עם יהדות התורה, רע"מ עם הרשימה המשותפת - ובן גביר עם וינטר? עוד מקום המדינה, מפלגות בישראל נוהגות לכרות ביניהן הסכם שמטרתו למקסם את כוחן בבחירות לכנסת, ולמנוע "אובדן קולות": הסכם עודפים. מדובר במהלך חוקי שמאפשר למפלגות, שבדרך כלל קרובות אידאולוגית או שייכות לגוש פוליטי מסוים, להעביר קולות מאחת לשנייה במסגרת חלוקת המנדטים ולאחר ספירת כל הקולות, ובכך לוודא שאלה לא "מתבזבזים". אז איך זה עובד, מי מרוויח מזה, ומה צפוי בבחירות הקרובות? מדריך.
לאחר סגירת הקלפיות וספירת כל הקולות הכשרים בבחירות לכנסת, הקולות מחולקים בין כל המפלגות שעברו את אחוז החסימה, ביחס ל-120 חברי הכנסת. כך מתחילה חלוקת המנדטים.
אחוז החסימה, נזכיר, עומד כיום על 3.25%, ששווה ערך לכארבעה מנדטים. מספר הקולות הנדרש כדי לעבור את אחוז החסימה משתנה מבחירות לבחירות, ותלוי במספר המצביעים ובכמות הקולות הפסולים. בבחירות האחרונות ב-2022 מספר הקולות המינימלי עמד על 154,855.
בכל מקרה, מספר הקולות הכשרים שקיבלה כל מפלגה מיתרגם למספר שלם של מנדטים שמתחלקים בין הרשימות. המושג מודד מייצג את מספר הקולות המזכה במושב אחד בכנסת, וכדי לחשב אותו, מחלקים ב-120 את סך הקולות הכשרים שניתנו לכלל הרשימות שעברו את אחוז החסימה. בבחירות האחרונות, עמד המודד על 36,227 קולות, כלומר - 36,227 היו שווים למנדט אחד.
ואולם, אבל ברוב המוחלט של המקרים נותרים למפלגות קולות "מיותרים" שלא מספיקים להפוך למנדט נוסף - מעין מנדטים "שבורים" - וכאן הסכם העודפים נכנס לפעולה.
על פי הסכמי העודפים, ובעקבות חוק בדר-עופר מ-1973, הקולות של שתי המפלגות שחתמו על ההסכם נספרים כאילו רצו יחד לכנסת ברשימה אחת. אחרי ספירת כל הקולות הכשרים וחלוקת המנדטים השלמים, ניגשים לעודפים, ומחשבים את מודד הרשימה של המפלגות הרלוונטיות להסכם באמצעות הנוסחה: מספר הקולות שקיבלו שתי הרשימות יחד, חלקי מספר המנדטים שכבר קיבלו, ועוד 1. לדוגמה, אם שתי רשימות קיבלו יחד 400 אלף קולות וזכו בשלב הראשון ב-11 מנדטים, המודד המשותף שלהן יהיה 400,000 חלקי 12, כלומר כ-33,333 קולות.
את התוצאה שהתקבלה משווים למודדים של שאר הרשימות או צמדי הרשימות. הרשימה הבודדת או צמד הרשימות בעלי המודד הגבוה ביותר מקבל את המנדט הנוסף. לאחר מכן חוזרים על החישוב עבור המנדט הבא, כאשר מספר המנדטים שכבר קיבלו הרשימות משתנה בהתאם לחלוקה.
לבסוף, אם צמד המפלגות שחתמו על הסכם עודפים זכה במנדט נוסף, נערך חישוב פנימי בין שתי הרשימות כדי לקבוע איזו מהן תקבל אותו. החישוב הזה נעשה לפי נוסחת בדר-עופר, שהמשמעות שלה בפועל היא שמי שתקבל את המנדט הנכסף תהיה ברוב המקרים המפלגה הגדולה מבין השתיים, ולאו דווקא זו שזכתה למספר הקולות העודפים הגדול יותר. אף שהשיטה מעניקה יתרון מסוים לרשימות גדולות, גם המפלגה הקטנה מבין השתיים יכולה לזכות במנדט הנוסף, כפי שאכן קרה בעבר.
הסכמי העודפים נחתמים בין שתי מפלגות, ומותר להן לעשות זאת על פי חוק עד 11 ימים בלבד לפני פתיחת הקלפיות, בכפוף לאישור ועדת הבחירות המרכזית. הבחירות הקרובות יתקיימו עוד 16 ימים, ב-27 באוקטובר, כך שמפלגות יש עד 16 באוקטובר להחליט אם ברצונן לחתום על הסכמים.
לרוב, כאמור, המפלגות שחותמות על ההסכמים ביניהן הן אלה שקרובות אחת לשנייה מבחינה אידאולוגית או ששייכות לאותו מחנה פוליטי, כשהמטרה שלהן היא למנוע אובדן קולות. לאחוז החסימה חשיבות מרכזית בהקשר הזה, שכן ההסכם תקף רק אם שתי הרשימות עוברות אותו. לכן, ישנו סיכון רב בחתימה על הסכם עודפים עם מפלגה שעלולה שלא לעבור את אחוז החסימה.
הפרוצדורה של הסכמי עודפים, נציין, אינה נחלתה של ישראל בלבד, והיא נהוגה או שהייתה נהוגה בדמוקרטיות נוספות ברחבי העולם, בצורה זו או אחרת. חוק בדר-עופר נקרא על שמם של יוזמיו, חברי הכנסת לשעבר יוחנן בדר (גח"ל) ואברהם עופר (המערך), והוא בא לתקן מצב שבו הייתה נהוגה שיטת חלוקת עודפים אחרת, שבה המפלגה שקיבלה את השארית הגדולה ביותר של הקולות היא זו שזכתה במנדט הנוסף. שיטה זו היטיבה לרוב דווקא עם המפלגות הקטנות.
במקרה שמפלגה החליטה לא לחתום על הסכם עודפים, אגב, קולות עודפים שתקבל לא ייספרו לטובתה, כך שלא תהיה לה האפשרות להגדיל את מספר המנדטים שלה. כך יקרה גם למפלגה שחתמה על הסכם עם מפלגה אחרת, שלא עברה את ט מפלגה שלא חותמת על הסכם מסתכנת גם בביקורת מתוך המחנה הפוליטי שלה, שכן היא עלולה להיתפס ככזו שעלולה לפגוע בכוחו.
לפני כחודש הודיעו ארבע המפלגות המתנגדות להמשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על חתימה על הסכמי עודפים. ראשונים להודיע על ההסכם היו יו"ר ביחד נפתלי בנט ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. יו"ר ישר! גדי איזנקוט העדיף לחתום על הסכם עודפים עם מפלגה אחרת בגוש, אך "נאלץ" לחבור לדמוקרטים ויאיר גולן.
בהודעת מפלגתו, לקח איזנקוט קרדיט על סידור הגוש ואמר כי "פעל במגוון דרכים לארגון מיטבי של מחנה השינוי והתקווה. התייצבות המחנה על ארבע מפלגות, יצרה לשמחתנו יכולת חתימה הדדית ופנימית על הסכמי עודפים, זאת כלקח ממערכות הבחירות הקודמות".
בהמשך, חתמו הרשימה המשותפת ורע"מ על הסכם עודפים, במטרה למנוע בזבוז קולות בבחירות. במסגרת ההסכם התחייבו שתי הרשימות ל"קמפיין בחירות הוגן ונקי, ללא הכפשות, השמצות, הסתה או זיוף", וקראו לפעילים ולתומכים לשמור על שיח מכבד למרות המחלוקות הפוליטיות. בבחירות הקודמות רצו שלוש רשימות ערביות בנפרד - רע"מ, חד"ש-תע"ל ובל"ד - שלא חתמו אז על הסכם עודפים ביניהן. בל"ד לא עברה אז את אחוז החסימה.
הבאים לחתום על הסכם עודפים היו הליכוד והציונות הדתית. המהלך של ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר בצלאל סמוטריץ' הותיר לעוצמה יהודית של איתמר בן גביר אפשרות לחתום על הסכם עם "עמך ישראל" של עופר וינטר, או להישאר לבד, וזאת כשברקע גם מתגבר הקמפיין של הליכוד נגד וינטר. גם במפלגתם של יועז הנדל וירון זליכה הציעו הסכם עודפים לווינטר - אבל האחרון לא חזר אליהם.
"לצערנו הליכוד סירב לחתום על הסכם עודפים איתנו, וזאת כחלק מניסיון להקטין את המפלגה ולהשאיר את בן גביר מחוץ לממשלת האחדות שהליכוד מתכנן עם איזנקוט", תקפו בעוצמה יהודית אחרי חתימת ההסכם בין נתניהו לסמוטריץ'.
כך או כך, האחרונות לחתום על הסכם עודפים עד לשלב הזה היו המפלגות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, שהדגישו כי ההסכם מבטא את "המשך שיתוף הפעולה בין הסיעות, הנעשה על פי הוראותיהם של חכמי וזקני הדור". ממפלגותיהם של אריה דרעי ויעקב אשר נמסר: "גם בכנסת הבאה ימשיכו לפעול בשיתוף פעולה מלא בסוגיות הליבה הנוגעות לשמירה על עולם התורה ומעמדם של בני הישיבות".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.