אופיר נהרג בתאונה בדרך לאימון כדורסל: "סיימתם את החקירה, תסבירו מה קרה"

אופיר משה אביעד בן ה-17 היה בדרך לאימון כשאוטובוס התנגש בו ליד קיבוץ ניר אליהו. "הוא מאוד התרגש מזה שהוא נוהג בלי מלווה", שיתפה אימו, שתיארה איך תמך כלכלית במשפחה. "סיימו את החקירה, ואף אחד לא דיבר איתי. ב-17:00 היה לי ילד, וב-18:25 לא היה לי ילד. אני עוברת גיהינום עלי אדמות"

תגיות

אופיר משה אביעד בן ה-17 מכפר סבא הספיק לנהוג שבועיים בלבד ללא מלווה, עד שתאונה קטלנית שבמהלכה התנגש בו אוטובוס חזיתית גבתה את חייו. ב-27 ביולי יצא מביתו כשהוא נוהג ברכב של אמו, אך לא שב. "הוא מאוד התרגש מזה שהוא נוהג בלי מלווה", סיפרה אימו סיון אביעד. "הוא היה אמור לנסוע להתאמן בכדורסל והיה עם התיק לאימון באוטו, אבל לא חזר הביתה".

התאונה אירעה בכביש 5504, סמוך לקיבוץ ניר אליהו, ואופיר נהרג במקום. אימו סיפרה כי לפני כן נסע עם אבא שלו וחבר לפתוח תיק במס הכנסה כי רצה לפתוח עסק לחולצות כדורסל. בהמשך הוריד את אביו בבית, המשיך עם חברו לאכול ואז נסעו לכיוון כפר סבא. "בכביש 5504 ליד קיבוץ ניר אליהו אוטובוס נכנס בו חזיתית ואופיר נהרג במקום", אמרה. היא סיפרה כי רק שבועיים לפני התאונה נגמר לו המלווה: "אופיר נהג עם האוטו שלי. הוא קיבל רישיון רק לפני ארבעה חודשים. ברגע שנגמר לו המלווה הוא אמר לי: 'אמא אני ואת שותפים לאוטו'".

האם הטיחה ביקורת קשה בהתנהלות המשטרה, שלטענתה לא מסרה לה עד כה פרטים על התאונה ועל המשך הטיפול בתיק. "אף גורם לא פנה אליי עד כה להסביר מה קרה לבן שלי. אחרי השבעה הלכתי אליהם ואמרו לי שאי-אפשר למסור פרטים עד שהחקירה מסתיימת. אחרי כמה ימים קיבלתי הודעה שהחקירה הסתיימה והועברה לפרקליטות אבל גם אז אף אחד לא דיבר איתי.

"סתם קראו לאמא אחרי שבעה בתקווה שהיא תשמע משהו ולא אמרו כלום", שיתפה בכאב. "רק החזירו לי את תעודת הזהות שלו. זו לא התנהלות. סיימתם את החקירה, תסבירו מה קרה. למה אני צריכה להישאר בלי תשובות. למה אני צריכה ליזום. למה לא מסבירים מי אשם, מה היה שם. הם יודעים הכול. למה אנחנו לא יודעים מה קורה עם הנהג? הוא ממשיך לעבוד כרגיל? הוא לקח לנו את הילד, הוא רצח לי את הילד, אבל לא יעשו לו כלום, ואין לי מה לעשות עם זה. מגיע לי תשובות".

בסוף אוקטובר אופיר אמור היה לחגוג 18 ולאחר מכן להתגייס לצה״ל. ״אופיר היה אמור להתגייס לקרבי במרץ, היה לו פרופיל 97. הוא רצה להתגייס לקרבי בכל הכוח", סיפרה אימו. "כשאמרתי לו שאין לו כוח לדאגות של הצבא, הוא אמר ׳אמא אל תתערבי, זה לא שלך. אני אלך לקרבי׳. אני דאגתי מהצבא ובסוף מה קרה".

היא תיארה כי בנה היה ילד מלא בשמחת חיים, ושיתפה: "הוא היה דמות להערצה לשני האחים הקטנים שלו. איבדתי אותו והעולם הזה איבד את הילד הזה. אם הוא היה מצליח להגשים את החלומות שלו, כולם היו שומעים עליו. כריזמטי ופלפל. היה עושה צחוקים ומחייך עם הגומות שלו. היה כל כך כיף לחבק אותו, לנשק אותו״.

את הכאב לדבריה קשה לתאר במילים: ״אם לא היה לי את שני הקטנים שלי לא הייתי חיה. הם הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים. אי-אפשר להסביר את הכאב הזה. זה כאב שמישהו בא וחותך לך את כל הגוף לחתיכות ואת פצועה ואין מה לעשות. הוא לא היה פצוע ולא נתן לי זמן להתפלל עליו. הוא מת במקום. ב-17:00 היה לי ילד, וב-18:25 לא היה לי ילד. אני עוברת גיהינום עלי אדמות״.

מעבר לכאב האישי, האם סיפרה כי אופיר היה חלק משמעותי בהתנהלות הכלכלית בבית: ״הוא היה כל כך דואג לי וכל פעם היה אומר לי ׳אני אהיה עשיר ואקנה לך בית, ואת תשמרי על הנכדים שלי׳. הוא עבד ופרנס את עצמו ואותי ועזר במה שצריך. בשנתיים האחרונות עבד בחנות רהיטים ועזר לי כלכלית מבלי שביקשתי. היה פלפל ואיש עסקים. הוא החליף לי את המיטה השבורה שלי שהייתה לי 40 שנה כי הוא זכה במיטה של קינג סייז מהעבודה והביא לי אותה. הייתי מברכת אותו על הדבר הזה כל יום״.

כעת, לדבריה, היא נותרה להתמודד לא רק עם האובדן אלא גם עם המציאות הכלכלית שנוצרה בעקבות מותו. ״אני חד הורית כבר שבע שנים. מגדלת את שלושת הילדים לבד. אני גרה בדירה שכורה בלי מזגנים עם מטבח שבור. הוא הבטיח לי שהוא יקנה לי בית וידאג לי ועכשיו נותרתי חסרת כל. גם בלעדיו וגם בלי אופק כלכלי. החלום הגדול שלו היה לתת לי בית שהוא יקנה לי. זו הייתה ההבטחה שלו אליי. אני רוצה סכום שיעזור לי לבנות את עצמי בלעדיו״.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "חקירת התאונה בוצעה באופן יסודי ומעמיק, תוך ביצוע כלל פעולות החקירה הנדרשות ובחינת הראיות ונסיבות האירוע. בניגוד לנטען, נציגי היחידה החוקרת נפגשו עם בני המשפחה ועדכנו אותם בהתאם לשלבי החקירה. עם השלמת החקירה, הועבר התיק לפני כחודש לעיון הפרקליטות ולבחינת המשך ההליך".