צינור הנפט האסטרטגי הושבת, המפרציות נקלעו למלכוד כפול - ומחפשות נתיב מילוט

תמונות לוויין הציגו 9 מוקדי שריפה גדולים שאותרו לאורך תוואי הצינור, ששימש מסלול סעודי עוקף להעברת נפט. ההשבתה, לצד המתיחות סביב מצר הורמוז וההשתלטות של החות'ים על באב אל-מנדב דוחפת את מדינות המפרץ לחפש חלופות אחרות - ולפי דיווחים גם לפגישה עם איראן 

סעודיה השביתה את צינור הנפט "מזרח-מערב" לאחר שנפגע בתקיפות. רשת CNN פרסמה הערב (שישי) תמונת לוויין שמציגה עשן שמיתמר בעקבות הפגיעה בצינור, נתיב ייצוא אסטרטגי שבאמצעותו ריאד יכולה להעביר חמישה מיליון חביות נפט ביום.

התקיפה, שאירעה בלילה שבין רביעי לחמישי, התרחשה לאחר שסעודיה והמורדים החות'ים חידשו את המהלומות ביניהם, ובמהלכם גם הותקפו מתקני אנרגיה ונפט. לפי שעה אף גורם לא לקח אחריות. ברשת האמריקנית צוין כי נפגעו תחנות שאיבה שממוקמות בסמוך לצינור עצמו. לפי גורם אמריקני התקיפה בוצעה באמצעות רחפנים שמקורם בעיראק.

גורם שמעורה בפרטים אמר כי בארצות הברית פועלים לאסוף מודיעין על האירוע. ב-CNN צוין כי למרות שמקור התקיפה לא ידוע, המיליציות בעיראק, שמזוהות עם איראן, השתמשו בעבר ברחפנים כדי לתקוף את סעודיה. תמונות הלוויין מציגות תשעה מוקדי שריפה גדולים סמוך לצינור הנפט הסעודי. תמונות לוויין של חברת Plant Labs מציגות את אחד ממוקדי השריפה לאורך תוואי הצינור. בתמונת לוויין אחרת נתפס העשן שמיתמר מאחד ממוקדי הדליקה.

בסוכנות הידיעות האיראנית "תסנים" אף כתבו בעבר על צינור הנפט כי הוא "החלופה העיקרית היחידה הנוספת למצר הורמוז". הצינור משתרע על 1,200 ק"מ ומעביר נפט ממזרח המדינה לנמל ינבוע במערב, לחוף הים האדום. הוא מהווה מעין מסלול עוקף, שבאמצעותו סעודיה יכולה לעביר נפט בעצמה מבלי להיות תלויה בחסימות של משמרות המהפכה.

בתוך כך, לפי דיווחים שונים, שרי החוץ של מדינות המפרץ ייפגשו בשבוע הבא עם שר החוץ של איראן עבאס עראקצ'י, על רקע ההתפתחות הדרמטית בזירה החות'ית, וההשתלטות שלהם על מצר באב אל-מנדב.

"מדינות המפרץ נקלעו למצב שממנו ביקשו להימנע במשך עשרות שנים - שני נתיבי השיט החיוניים להן נתונים לאיום בעת ובעונה אחת, והמעצמה שעליה נשענו להגנתם אינה מצליחה, לפי שעה, לספק להן דרך ברורה החוצה", הסביר בשיחה עם ynet יואל גוז'נסקי, איש המל"ל לשעבר, חוקר בכיר וראש תוכנית המפרץ ב-INSS. "הורמוז משובש, האיום על באב אל-מנדב גובר, והמחיר הכלכלי והביטחוני הולך ומצטבר".

גם איראן נמצאת תחת סנקציות שפוגעות בכלכלה שלה, ומחפשת מוצא. דובר משרד החוץ האיראני איסמאעיל בקאי אמר מוקדם יותר כי "יש תוכניות לקיום מפגש אזורי בהשתתפות המדינות השוכנות לחופי המפרץ". על רקע המשך התקיפות באותן מדינות - המכוונות בעיקר לבסיסים אמריקניים - אמר בקאי כי "איראן מחויבת לבניית אמון ושיתוף פעולה בין מדינות האזור, במטרה לחזק את השלום והיציבות האזוריים".

לדבריו, "איראן שואפת לטפח אמון בין מדינות האזור, ללא התערבות מצד גורמים שמחוץ לאזור. היוזמה לכינוס שרי החוץ של המדינות השוכנות לחופי המפרץ הפרסי וים עומאן מהווה התפתחות משמעותית בבניית אמון ושיתוף פעולה אזוריים. אנחנו מקווים שהפגישה תסלול את הדרך להעמקת ההבנה ההדדית בין עמי האזור".

למרות שאין אישור לקיום המפגש במדינות המפרץ, אמר בקאי שזו תיערך ביום שני בעומאן, מבלי לציין מי אותן מדינות שיגיעו מלבד עיראק. "הפגישה תעסוק בתוצאות הדיונים בין איראן לעומאן בנוגע להקמת מסדרונות בטוחים לשיט מסחרי במצר הורמוז", הוסיף. "כל עוד נמשכות הפעולות האגרסיביות וההתערבויות הבלתי חוקיות מצד ארה"ב, המצור הימי האמריקני והלוחמה הכלכלית, לא ניתן להבטיח את ביטחון השיט במצר".

גוז'נסקי הסביר בשיחה עם ynet כי אין מדובר בשינוי היחס של מדינות במפרץ באיראן, ובוודאי שלא בהבעת אמון בה. "זה ניסיון של מדינות הנמצאות תחת לחץ כבד להשיג מעט מרחב נשימה - גם אם לשם כך עליהן לשאת ולתת עם מי שאחראי במידה רבה למצוקתן", הוסיף.

"עומאן ואיראן מנסות זה זמן לקדם הסדר זמני לניהול השיט בהורמוז. לכל צד מטרה אחרת. איראן מבקשת שהמפרציות יסייעו לה להביא להקלה בסגר האמריקני על נמליה, ומדינות המפרץ מעוניינות בראש ובראשונה להחזיר תנועה סדירה ככל האפשר של מכליות ואוניות סוחר. מבחינתן, העניין אינו איראן אלא הישרדות כלכלית: יצוא אנרגיה, יבוא סחורות והמשך תפקודם של נמלי המפרץ".

הסדר עם איראן הוא בעייתי מבחינתן. "אם איראן יכולה לשבש את השיט ולאחר מכן לנהל משא ומתן על התנאים לחידושו, היא מתוגמלת למעשה על האיום שיצרה", אמר גוז'נסקי. "הסדר כזה גם לא מבטיח שטהרן לא תחזור ותשתמש באותו מנוף בעתיד. המפרציות יודעות זאת היטב - ובכל זאת הן מגיעות לשולחן".

המלחמה פרצה לפני יותר מחצי שנה, ופתרון לקלף המיקוח המשמעותי שעליו למדה איראן - טרם הושג בידי האמריקנים. "זו אולי הנקודה החשובה ביותר. עצם הנכונות לחפש הסדר עם איראן מלמדת על חומרת מצבן ועל החשש שלהן מפני היעדר אופק אמריקני ברור", הסביר גוז'נסקי. "במשך שנים הייתה הנחת העבודה במפרץ שארה"ב היא הערבה האחרונה לחופש השיט. כיום השאלה בבירות המפרץ לא רק אם וושינגטון חזקה מספיק, אלא אם היא יודעת מה היא רוצה להשיג, כמה זמן תימשך המערכה וכיצד היא אמורה להסתיים".

והחשש הזה, הוסיף גוז'נסקי, נעשה חריף עוד יותר לנוכח ההתפתחויות בים האדום. גורמים בממשלה התימנית, המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית ונתמכת על ידי סעודיה, הודו היום שהחות'ים - בעלי הברית של איראן - הגיעו לעיירת החוף דובאב, והשתלטו כאמור על מצר באב אל-מנדב. בישראל אמרו כי מדובר ב"התפתחות גרועה", אבל הבהירו כי "אם לא נותקף, לא נתערב" - וגם ארה"ב מסרבת בינתיים להיחלץ לעזרת בנות בריתה במפרץ.

לפי "אקסיוס", יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן התקשר לטראמפ לאחר השתלטות החות'ים על איים אסטרטגיים בים האדום, כיבוש של עיר נמל סמוכה וחשש שהם יחסמו את באב אל-מנדב - והנשיא האמריקני דחה את הבקשה. לפי הדיווח גורמים אמריקנים אמרו כי הממשל לא מתכוון בינתיים לפעול צבאית באופן ישיר נגד החות'ים.

לסעודיה יש אפשרות להעביר חלק מייצוא הנפט שלה מערבה, דרך הים האדום, אך כעת - היתרון הזה נשחק. "במקום נקודת חנק אחת, המפרץ מתמודד כעת עם שתיים", הדגיש גוז'נסקי. "הבעיה אינה עוד כיצד לעקוף את הורמוז, אלא כיצד להבטיח בכלל גישה בטוחה לשווקים העולמיים - ומכאן הדחיפות. מדינות המפרץ לא יכולות לבסס את מדיניותן על ההנחה שבסופו של דבר ארה"ב תפתור את הבעיה. הן זקוקות להקלה עכשיו. אם הדרך אליה עוברת דרך איראן, הן מוכנות לבחון אותה - גם כשהן יודעות שמדובר בפתרון חלקי, זמני ומסוכן".

מבחינת איראן, לעומת זאת, עצם התהליך הוא הזדמנות אסטרטגית. לדברי גוז'נסקי, "טהרן מבקשת לשנות את המשוואה: במקום שמדינות המפרץ ילחצו על ארצות הברית להחריף את הלחץ על איראן, הן עלולות להתחיל ללחוץ עליה להגיע להבנות עמה. כך הופך הורמוז ממנוף של הפרעה לשיט למנוף שנועד להשפיע על היחסים בין וושינגטון לבעלות בריתה".

לדבריו, לא מדובר בתרחיש שבו המפרציות בוחרות באיראן במקום בארה"ב: "די לה לגרום להן להבין שהסתמכות בלעדית על וושינגטון יקרה ומסוכנת מדי. אם מדינות המפרץ מגיעות למסקנה שכדי להגן על האינטרסים שלהן עליהן לנהל במקביל ערוץ עצמאי עם טהרן - איראן כבר הצליחה להרחיב את מרחב התמרון שלה. זו גם הסיבה שהמפגש בעומאן הוא חלק מתופעה רחבה יותר".

הוא הסביר כי במצב כזה מדינות המפרץ אינן מחליפות את ארצות הברית - אלא מפזרות סיכונים. הן מוסיפות שותפים, בונות מסגרות ביטחוניות חופפות ומנהלות קשרים במקביל עם שחקנים שאינם תמיד מתיישבים זה עם זה. מבחינתן, אין בכך סתירה. כאשר אף מעצמה אינה מספקת את מלוא הביטחון הדרוש, הגיוני להחזיק כמה פוליסות ביטוח בעת ובעונה אחת.

גוז'נסקי הסביר כי לא נכון לראות במגעים בעומאן כעדות להצלחת הדיפלומטיה או לתחילתה של הפשרת היחסים בין המפרציות לאיראן. "יש הבדל בין הרחבת שותפויות לבין בקשת הקלה", אמר. "במקרה האחרון, מי שמאיים על חופש השיט הופך גם לכתובת למשא ומתן על השבתו. זהו מצב שהמפרציות לא רצו להגיע אליו, ושארצות הברית בוודאי לא הייתה רוצה לראות".

"זהו בראש ובראשונה מהלך של אין ברירה – פלסטר שהמפרציות מניחות על פצע עמוק הרבה יותר - והמסר לוושינגטון חד. מדינות המפרץ עדיין רוצות את ארצות הברית, עדיין זקוקות לה ועדיין רואות בה את המשענת הביטחונית המרכזית שלהן. אבל הן אינן מוכנות להמתין ללא הגבלת זמן עד שתספק פתרון. כשהאינטרסים החיוניים שלהן נמצאים בסכנה, הן יחפשו לעצמן מוצא – גם אם הוא עובר דרך טהרן".

כך שלדבריו, לא מדובר בנטישה של ארצות הברית, אלא דווקא אזהרה אליה: בעלות ברית שאינן בטוחות לאן המעצמה המגינה עליהן מובילה את המערכה מתחילות להכין לעצמן דרכי מילוט. מבחינת איראן, עצם העובדה שזה קורה היא כבר הישג.