כשאביבה וקית סיגל פגשו את מוני וסנדרה: "מעולם לא חשבתי שהזוועות יהפכו למחזה"

קית' ואביבה סיגל, שנחטפו מביתם בכפר עזה ב-7 באוקטובר, הגיעו לחזרה של "אהבה בקצה המנהרה" - המחזה החדש של הבימה שמביא את סיפורם לבמה, בכיכובם של מוני מושונוב וסנדרה שדה. בחדר החזרות הם פגשו לראשונה את עצמם דרך עיניהם של השחקנים, ברגע שהציף כאב, דמעות וגם תקווה: "אנחנו בתחילת הדרך של ההחלמה, ומשתדלים לקום בבוקר ולחייך למרות שאנחנו סובלים את כל הכאב"

האולם הקטן של תיאטרון הבימה נעטף בדמעות של התרגשות. קית' ואביבה סיגל, שנחטפו מביתם בכפר עזה ב-7 באוקטובר, הגיעו לחזרה של המחזה "אהבה בקצה המנהרה", שיועלה מחר ומחרתיים בקריאה מבוימת, כדי לפגוש שם את עצמם. מוני מושונוב וסנדרה שדה, שלקחו חלק פעיל במאבק הציבורי להשבת החטופים, הם בני הזוג במחזה שכתבה מיכל אהרוני וביימה אילאיל סמל. "אנחנו מאוד נרגשים לפגוש אתכם" אומר להם מושונוב, מתקשה להסתיר את התרגשותו. "כשפנו אלינו להשתתף במחזה מאוד שמחנו, ואני מקווה שלא תכעסו עלינו כשתצפו בנו".

"יש שורות שכשמגיעים אליהן קשה להמשיך בגלל המובן הרגשי שלהן, במיוחד בימים האלה, אומרת אביבה, "אתה חושב שאתה מעכל את זה, אבל אתה לא. בשנה שעברה אמרתי לקית', 'השנה אני אהיה חזקה ואלך לכל האזכרות'. כבר כמה חודשים שאני מנסה להכין את עצמי לזה, אבל לא מצליחה. והיום אמרתי, 'אולי בשנה הבאה'. בשבילי לעכל את כל מה שקרה זה טו מאץ'. זה תהליך שייקח זמן והוא כואב נורא. 7 באוקטובר הוא יום כואב בשבילי, אבל הוא גם הניצחון שלנו שאנחנו בחיים".

"זה סוג של כאב שקשה לי להרגיש", מתנצלת סנדרה שדה. "הוא גדול עלינו".

אביבה: "זכינו בשחקנים הכי טובים במדינה ואנחנו מלאי תודה".

גם קית', מצדו, מתרגש: "אני מרגיש זכות ענקית מהרגע שבו איתן (שוורץ, מיוזמי הפרויקט) ומיכל פנו אליי והציעו לנו להיות חלק מהפרויקט הזה. אנחנו מספרים את הסיפור שלנו בכל מיני מקומות בארץ ובעולם ובכל מיני פלטפורמות, אבל מעולם לא דמיינתי שהסיפור שלנו יסופר כמחזה. זה שהסכמתם לעשות את זה, מאוד מרגש אותי. קיבלנו תגובות נהדרות מאנשים ששמעו על זה ואמרו, 'אתם תביאו אנשים להצגה בגלל מי שאתם'".

"הקדשתי לכם ספר" אומרת אביבה בדמעות ומעניקה להם את הספר, "העיקר לקום לבוקר חדש", שכתבה אחרי המלחמה, וזוכה לחיבוק משדה. "היום יצאה הגרסה האנגלית שלו. עכשיו הוא בכל העולם ואני מאוד מתרגשת גם מכם וגם מהספר".

"איך שהיא התחילה לדבר התחילו לרדת לה דמעות", אומרת שדה, "ואיך שאני רואה את הדמעות שלה, ירדו גם לי דמעות. מולך עומדת אישה כל כך חמה, כל כך מרגשת, כל כך יודעת לבטא את מה שעובר עליהם וגם מרגישים את האהבה הגדולה שלהם".

כשפנו אליך להשתתף ישר הסכמתם? שדה: "מאוד שמחתי. הזכות הזאת לגעת באנשים שעברו את המסע הזה היא מתנה יוצאת-דופן. אין מילים לתאר איזו זכות זו. למוני יותר קשה לעשות החלטות. אמרתי לו, 'אל תתלבט', ובסוף הוא הלך עם זה יותר רחוק ממני".

אהרוני כבר כתבה מחזה על המלחמה. "שבת בבוקר", שהועלה בתיאטרונטו בכיכובו של שלמה בראבא ומבוסס על סיפורו של שלמה רון שנרצח בשבעה באוקטובר בביתו שבקיבוץ נחל עוז. תהליך היצירה על המחזה, שיזם איתן שוורץ - מייסד ויו"ר "מיזם הזיכרון הבינלאומי של 7 באוקטובר", שהפיק בין השאר עם חברת קסטינה תקשורת את הסרט הנצפה ביותר על המלחמה, "זעקות ואז שתיקה" שחשף את הפשעים המיניים של חמאס - נרקם בשותפות מלאה עם בני הזוג. זה לא רק סיפור של בני זוג שנחטפו יחד, אלא בראש ובראשונה סיפור אהבה ומחויבות בין שני אנשים שחיים יחד יותר מ-40 שנה. "מיד כשהתקשרו אליי מהבימה וקראתי חלקים מהמחזה הסכמתי להשתתף", אומר שוורץ, "הסיפור של קית' ואביבה הוא סיפור שאסור להשכיח אותו כשאנחנו לפני היום הנורא הזה. הפוליטיקה שמסביב לא תשכיח אותו" .

"אהבה בקצה המנהרה", שאת המוזיקה שלו כתב טל בלכרוביץ', מבקש לספר את סיפורם של אביבה וקית' לא דרך הכרוניקה ההיסטורית של 7 באוקטובר בלבד, אלא דרך סיפור האהבה והחיים המשותפים שקדמו לו.

ייחודו של המחזה הוא גם באופן שבו הוא מחבר בין הסיפור הפרטי לבין הסיפור הלאומי: קית' ואביבה סיגל לא נולדו בישראל. הם בחרו לחיות בה, בכפר עזה. זהו סיפור על מאבק, כפי שהם מגדירים, למען השבת החטופים כולם, מאבקה של אביבה להשבתו של קית' ומאבקו של קית' לשמור על נפשו ותפיסת עולמו גם ברגעים הכי קשים.

בני הזוג סיגל הכירו בקיבוץ גזר. השניים התאהבו, הקימו משפחה (ארבעה ילדים ונכדים) ועברו לגור בקיבוץ כפר עזה בעוטף. כיום הם מתגוררים בקיבוץ בצפון. בבוקר 7 באוקטובר פרצו מחבלי חמאס לביתם וחטפו את השניים במכוניתם. הם הוחזקו במנהרות ובבתים שונים 51 ימים, אז השתחררה אביבה במסגרת הפסקת האש הראשונה. עם שחרורה הקדישה את כל זמנה למאמץ להשבת החטופים, ונפגשה עם הנשיאים ביידן וטראמפ. 484 ימים אחרי שנחטף, שוחרר קית', שהקדיש מיד את חייו למען שחרור החטופים שנשארו מאחור.

"7 באוקטובר הוא פצע מדמם עבור כולנו", אומרת הבמאית אילאיל סמל. "אני חושבת שהדרך שבה אנחנו עושים אמנות ומנסים להבין מה קרה לנו, היא חלק מתהליך הריפוי שלנו, שבו אנחנו מנסים באמצעות הסיפור שקית ואביבה העניקו לנו בכזאת נדיבות - להירפא. מיכל הצליחה לזקק מהסיפור המאוד מפעים שלהם את כל ההומור, האנושיות והחמלה. חדר החזרות הזה מלא באומץ בלתי רגיל להביט במציאות ולחטט בתוך הפצע בדרך לריפוי. לי זה נתן הזדמנות לדבר את זה ולכאוב את זה ביחד. עם הביצוע המפעים של מוני וסנדרה והמוזיקה של טל בלכרוביץ', אני באמת חושבת שהתיאטרון יכול להעניק לנו רגע של ריפוי והחלמה".

אביבה וקית', איך הרגשתם כשצפיתם בקטעים מהמחזה? "זה גרם לי לחיות מחדש את הסיטואציות האלה בצורה מאוד עוצמתית", אומר קית'. "זה מציף גם רגשות קשים וגם מצחיקים. שמחתי וגם קצת בכיתי. מגוון הרגשות שמאפיינים את החיים שלי מאז 7 באוקטובר הוא עצב, כאב, זעזוע וגם אנושיות אהבה, כוח ותקווה. לסנדרה ומוני יש יכולת להביע את זה ולגרום לי להרגיש את מה שהרגשתי. אני חושב שמוני מצליח להביע יותר ממני את מה שחוויתי, וגם סנדרה".

"היו ימים שלא דיברתם בעזה?", שואל מושונוב.

"רוב הימים", עונה לו קית'. "דיברתי לעצמי בלב, לאמא שלי ולאביבה, לילדים ולנכדים. רציתי להעביר להם מסרים שאני בחיים. היה לי הרבה זמן למחשבות, להרהורים, להודיה שאני בחיים ואמונה שאחזור. באיזשהו שלב התחלתי להתפלל ולברך וזה מה שחיזק אותי".

מושונוב: "המצב שהייתם בו הוא בוקס בבטן".

אביבה: "מזל שהיה לי את קית וידעתי מה הוא מרגיש בלי מילים. בלי מילים ידענו להרגיש אחד את השני".

קית': "קשה להיות בגרם מדרגות 12 יום בלי אפשרות לזוז בכלל או לעמוד, ללכת לשירותים פעמיים ביום, פעם לפני הזריחה ופעם אחרי השקיעה, דרך המוני עזתים והפצצות של צה"ל".

"אי אפשר לתאר כמה המדינה הזאת ואנשים בחו"ל דאגו לנו", אומרת אביבה, "לפגוש חייל שבא ומחבק אותי ובוכה, ואומר, 'כל כך רציתי למצוא אתכם ולהחזיר אתכם, אבל לא מצאתי'. יש לנו הרבה מאוד תודות להגיד, אבל גם שלוש שנים של כאב גדול. אני בטוחה שהמחזה הזה הוא סוג של ריפוי ואני מקווה שהרבה אנשים יבואו וישמעו את מה שמיכל כתבה. זאת לא רק האמת שלנו".

אין ספק. "לפני כמה זמן פגשתי את אחת האימהות שהבת שלה נרצחה בעזה, ואמרתי לה, 'אני יודעת שזה כואב, אבל אני רוצה להגיד לך שכשתהי מוכנה לשמוע מה זה אומר להיות חטוף בעזה, אני פה בשביל לספר לך מה הבת שלך עברה עד שנרצחה', ושתינו בכינו ביחד. ההצגה הזאת היא על החטופים שהיו שם ועברו את כל הזוועות ושל כל המדינה שעברה את הזוועות. אנחנו עוד נחייך ונצחק".

מה הזמן עושה לכם? קית': "אני עומד על הרגליים, חזרתי למשפחה שלי, אני מתרגש כל פעם מחדש שאני יכול לפתוח את הדלת ולצאת מהבית מתי שאני רוצה, שאני יכול לאכול ולשתות מתי שאני רוצה, לראות את כל המשפחה, ושאני יכול לספר את הסיפור שלי ולתת לאנשים לחוש תקווה וכוח".

"כל הרגש והאהבה שלכם מאוד מרגשים אותי", אומרת שדה.

אביבה: "אני כל הזמן נזכרת במה שעברנו, ויש לי גם את קית' שמזכיר לי. אנחנו מאוד בתחילת הדרך של ההחלמה. אני חושבת שגם קית' וגם אני משתדלים לקום בבוקר ולחייך למרות שאנחנו סובלים את כל הכאב".

"תודה קית' ואביבה שנרתמתם לשתף איתנו פעולה", אומר איתן שוורץ, "תודה ענקית שפתחתם לנו את הבית שלכם. אתם סטורי-טלרס ענקיים, אבל יצאנו מנקודת הנחה שיום אחד אתם לא תוכלו לספר את הסיפור הזה, והמחזה הזה יעשה את זה במקומכם".