"מפולת שמחקה רודן": כך חוללו הצעירים מהפך היסטורי בבלקן

גג בטון שקרס הצית מחאת ענק של סטודנטים - ואמש היא הגיעה לשיאה בהפלת שלטונו בן 12 השנים של אלכסנדר ווצ'יץ', מנהיג הימין הלאומני שמבקריו האשימו  בשחיתות ובניסיון להשתלט על מערכות המשפט והתקשורת. הם עשו זאת עם "ניסוי" חסר תקדים שבו בחרו כנציגיהם בפרלמנט פרופסורים ורופאים לא-מוכרים, וכעת לא ברור מי יהיה רה"מ. ברחובות חוגגים ו"בוכים מאושר", באירופה מברכים - ובקרמלין מודאגים מתבוסת החבר של פוטין: "יחסים קרובים? צריך שניים לטנגו"

ynet והסוכנויות|

למרות שמה, המפלגה החדשה לא כוללת בפועל סטודנטים – ונציגיה שנבחרו על ידי תנועת המחאה שהובילו הצעירים כוללים רופאים ואנשי אקדמיה, תרבות וספורט, בלי מועמד ברור לראשות הממשלה. הם מבטיחים כעת לעקור מהשורש את השחיתות ו"לשחרר" את בתי המשפט וגופי התקשורת מהשפעת נאמניו של ווצ'יץ' – אבל נמנעים במכוון מלהבהיר מה תהיה מדיניות החוץ שלהם, והאם ימשיכו בקשרים ההדוקים שהוביל ווצ'יץ' עם רוסיה וסין, למורת רוחו של האיחוד האירופי שסרביה חותרת להצטרף אליו.

ההערכה היא כי הממשלה החדשה תיטה לטובת האיחוד האירופי, שמנהיגיו מיהרו לברך אותם על הניצחון, ובקרמלין הביעו מנגד תקווה ש"השליטים החדשים של סרביה" ימשיכו בקשרים ההדוקים עם מוסקבה. "אנחנו מתכוונים להמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי לסייע בקידום היחסים שלנו עם בלגרד", אמר דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב. "אבל, כפי שאתם יודעים, צריך שניים לטנגו". גם עבור ישראל התבוסה של ווצ'יץ', שהיה מתומכיה הגדולים ביותר באירופה, עשויה לעורר דאגה מהמשך הקשרים הצבאיים שהתהדקו לאחרונה, אך ביחס אליה מדיניותה של המפלגה החדשה אינה ברורה.

הניצחון המוחץ של "רשימת הסטודנטים" הדהים רבים בסרביה ומחוצה לה, על רקע סקרים שהצביעו דווקא על אפשרות של מרוץ צמוד – ושעות לפני סגירת הקלפיות אמש עוד הייתה מתיחות גדולה מאוד מפני אפשרות שאחד הצדדים יערער על התוצאות, ושוטרים נפרסו ברחובות בלגרד מחשש למהומות. אבל מעט אחרי סגירת הקלפיות התייצב ווצ'יץ' מול תומכיו במטה מפלגת השלטון שלו, "המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית" (SNS) – והכיר בהפסד שלו: "ברור שלא ניצחנו את הבחירות הללו", אמר.

לפי ספירה של כ-99% מהקולות, "רשימת הסטודנטים" זכתה ב-52.7%, בעוד מפלגת SNS של ווצ'יץ' גרפה רק 39.2%. המשמעות היא שמפלגת האופוזיציה החדשה תזכה ב-139 מושבים בפרלמנט, המונה 250 בסך הכול, ותוכל להרכיב לבדה ממשלה בלי תלות במפלגות קטנות. מפלגת השלטון הנוכחית של ווצ'יץ' קיבלה רק 97 מושבים. לנציגי "רשימת הסטודנטים" יהיו, מרגע כינוס הפרלמנט החדש, 90 יום להרכיב ממשלה חדשה, וכאמור לא ברור עדיין מי יעמוד בראשה.

אף שבראש הרשימה ניצב הקרדיולוג איליה סרדנוביץ', הוא לא נחשב למועמד המוביל לראשות הממשלה. בין הנציגים הבולטים הנוספים ברשימה נמנה כדורסלן העבר האגדי דיאן בודירוגה, המכהן כיום כנשיא היורוליג (הוא ניצב במקום ה-24 ברשימה), השחקן המוערך טיהומיר סטאניץ' (במקום השמיני), זמר האופרה ניקולה מיקיץ' (במקום ה-46), נגיד הבנק הלאומי של סרביה לשעבר דיאן שושקיץ' (במקום ה-27), ומספר גדול למדי של פרופסורים. שושקיץ', שהתקשורת הממשלתית שתמכה בווצ'יץ' הרבתה לתקוף אותו, מוזכר כעת כאחד המועמדים האפשריים לראשות הממשלה.

כך או כך, הניצחון הסוחף מהווה הישג אדיר לתנועת המחאה שהובילו צעירי סרביה מאז האסון בנובמבר 2024, שבו 16 בני אדם נהרגו בקריסת גג בטון בתחנת רכבת בנובי סאד שבצפון המדינה – אסון שרבים קשרו לשחיתות נרחבת במיזמי תשתיות ממשלתיים. ווצ'יץ' עצמו הואשם על ידי המבקרים לא רק בכך שאפשר לכאורה לפשע המאורגן ולשחיתות לשגשג, אלא בכך שדיכא את חירויות הפרט והדמוקרטיה ודרדר בכך את סרביה לעבר שלטון אוטוריטרי. מאז שטפה את סרביה תנועת מחאה שהובילו צעירים, שנערכו היטב לבחירות כעת ובחרו באסיפות שנערכו בקמפוסים את נציגיהם במפלגת האופוזיציה החדשה, שבאופן מכוון לא כללה פוליטיקאים רגילים.

המפלגה הזו הצליחה לסחוף אחריה המוני אזרחים שמאסו בשלטונו הממושך של ווצ'יץ', ולמרות שלא היה לה מנהיג ברור היא ניהלה קמפיין שטח מוצלח שבו הפעילים צעדו וערכו מסעות אופניים ברחבי המדינה, בניסיון לשכנע גם בוחרים באזורי הפריפריה, הנחשבים למעוזים מסורתיים של ווצ'יץ'. תחת המסר של "אנחנו יודעים איך", עם מועמדים "מומחים", הם הבטיחו לשקם את הכלכלה והדמוקרטיה, ולחדש גם את תחושת הקהילתיות והסולידריות אחרי 12 שנות "שלטון היחיד" לכאורה. "זה לא היה ניצחון רגיל בבחירות, אלא מפולת שמחקה משטר רודני וסצנה פוליטית שלמה", מסביר נבּוֹישה ולדיסבלייביץ', פרופ' למדעי המדינה מאוניברסיטת בלגרד.

איתות ראשון לניצחון הסוחף הגיע כבר בשעות הראשונות להצבעה אתמול, עם תורי ענק שהשתרכו מחוץ לקלפיות במדינה – וגם בקלפיות שהוצבו בחו"ל, בערים עם קהילות סרביות משמעותיות כמו בירת סלובניה ליובליאנה, מינכן בגרמניה ולוס אנג'לס בארה"ב. ווצ'יץ' עצמו לפי הדיווחים נאלץ להמתין שעתיים לפני שהצביע בבלגרד, ושיעור ההצבעה עמד על 69.3% – הנתון הגדול ביותר בסרביה בעשרות השנים האחרונות. למרות טענות שנשמעו במהלך יום הבחירות לאי-סדרים מצד ארגוני מעקב עצמאיים, ווצ'יץ' הודה כאמור בהפסד – וחגיגות המוניות פרצו מיד לאחר מכן בבלגרד ובערים נוספות. "זה היה די קל, לא?", אמר צעיר אחד שנשמע כמי שמתקשה להאמין.

במהלך הלילה נראו אלפים חוגגים, רוקדים ומטפסים על פסלים, והאווירה החגיגית נמשכה שם גם היום. קטרינה מלשביץ', בת 23 וסטודנטית לעיצוב, אמרה בהתרגשות לסוכנות הידיעות AFP: "האווירה שונה לחלוטין, אני מאמינה שסוף סוף השגנו חירות". מילוטין קאנדיץ', גם הוא סטודנט בן 23, הוסיף: "אנשים מסתובבים ברחובות, ויש אפילו כאלה שבוכים מאושר!". ההישג הזה מגיע כשברקע צעירים – תלמידים וסטודנטים – מובילים מחאות במדינות נוספות באירופה, מחאות שבצרפת למשל גלשו לאירועי אלימות ומהומות נרחבות, אבל הפרשן הסרבי דיאן ווצ'יצ'ביץ' אמר ל-AFP כי הנסיבות בארצו שונות וכי קשה להשוות בין המחאות הללו. "הניסוי הדמוקרטי העממי הזה, שהצליח להשיג יותר מ-50% מהקולות, לא בהכרח יצליח באותה מידה במקומות אחרים".

עבור ווצ'יץ', התבוסה צורבת במיוחד מפני שהוא זה שיזם את בחירות הבזק בתקווה להמשיך בשלטונו. ווצ'יץ' בן ה-56, נזכיר, שולט בסרביה מאז 2014 – תחילה כראש ממשלה ומאז 2017 כנשיא. בחודש שעבר התפטר, שנה לפני סיום כהונתו השנייה כנשיא, כהונה שאחריה היה מנוע חוקתית מלהתמודד שוב על התפקיד, ובמה שפרשנים מתארים כמעשה הלקוח מ"ספר הפעולה" של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הכריז על בחירות בזק לפרלמנט – כדי לשוב לתפקיד ראש הממשלה. מבחינה רשמית סמכויותיו של ראש הממשלה בסרביה נרחבות יותר מאלו של הנשיא, אולם ווצ'יץ' המשיך למלא תפקיד דומיננטי גם כנשיא: הוא עמד לעיתים בראש ישיבות הממשלה, והכריז באופן קבוע על ההחלטות והתוכניות המרכזיות שלה.

ווצ'יץ' אמנם הוביל בתקופתו תהליך מודרניזציה וצמיחה כלכלית, שכלל בין היתר בנייה נרחבת של כבישים ותשתיות, אבל מבקריו האשימו שלאורך השנים הוא גם נטה לקו פופוליסטי ואוטוריטרי, ניסה להשתלט על גופי תקשורת ומינה מקורבים לתפקידי מפתח, באופן שסייע לשחיתות לשגשג. דיאן פבלוביץ', פרופ' למדעי המדינה מאוניברסיטת בלגרד, אמר לסוכנות הידיעות AP כי ווצ'יץ' הצליח בעשור האחרון להדק את שליטת מפלגתו בכלי התקשורת, במערכת המשפט ובמוסדות אחרים. השיטה לדבריו הייתה "להשתלט על הכול: לשלוט בתקשורת, לשלוט במערכת המשפט, לשלוט בכל המוסדות". לטענתו, נאמניו של ווצ'יץ' זכו לתגמול באמצעות עסקאות רווחיות עם המדינה והגנה מפני העמדה לדין: "הוא יצר אליטה חדשה לגמרי בחברה הסרבית, והאליטה הזאת ידעה כיצד להכיר לו תודה".

את הקריירה שלו החל ווצ'יץ' כלאומן קיצוני, ובמלחמות של שנות ה-90 היה ממנהיגי "המפלגה הרדיקלית" שקידמו את רעיון הקמתה של "סרביה הגדולה", שתכלול שטחים בקרואטיה ובבוסניה שבהם מתגוררים מיעוטים סרביים. מדיניות זו מואשמת במידה רבה באחריות לסכסוכים עקובים מדם שבהם נהרגו יותר מ-100 אלף בני אדם ומיליונים נעקרו מבתיהם. הוא נודע אז גם בנאומיו הלוחמניים, שבאחד מהם, בפרלמנט הסרבי, הוא אמר כי על כל סרבי שנהרג במלחמת בוסניה יש להרוג 100 מוסלמים בוסנים. בהמשך טען שלא התכוון לכך מפורשות.

כשר ההסברה בסוף שנות ה-90, ווצ'יץ' היה זה שפיקח על כלי תקשורת שביקרו את הנשיא דאז סלובודן מילושביץ' — ושספגו קנסות כבדים או שנסגרו. אולם בעשור שעבר ניסה למתג עצמו מחדש וערב ניצחונה של מפלגתו בבחירות ב-2012 הוא התרחק מהלאומנות הקיצונית והציג את עצמו כתומך בהצטרפות לאיחוד האירופי. תחילה כיהן כסגן ראש הממשלה, וב-2014 התמנה לראש הממשלה. הוא הציג עצמו מאז וגם בשנים האחרונות כמי שתומך גם באירופה וגם ברוסיה – בעלת בריתה המסורתית של סרביה – אבל מבקריו טוענים כי לקראת הבחירות אתמול הוא "שב לשורשיו" מהימין הקיצוני, ומזכירים בין היתר את החלטתו להתיר קיום הלוויית ענק עם כבוד מלכים לרטקו מלאדיץ', מפקד צבא הסרבים-הבוסנים שנידון בהאג למאסר עולם בגין טבח סרברניצה ופשעי מלחמה אחרים – הלוויה שעוררה את זעמה של בריסל.

ווצ'יץ' ניסה בקמפיין להציג עצמו כמנהיג היחיד שיכול לנווט ביציבות את סרביה בזירה בינלאומית רוויית טלטלות, והתפאר ביחסים הקרובים שעליהם שמר עם רוסיה, גם אחרי הפלישה שלה לאוקראינה, תוך שהוא מסרב להצטרף לסנקציות האירופיות על מוסקבה. "לא במקרה ולדימיר פוטין אמר שהוא מקווה שאהיה ראש הממשלה", התפאר ווצ'יץ' ימים ספורים לפני הבחירות, תוך שהוא נוטש את העמדה הפרו-אירופית שעליה הצהיר ושסייעה למפלגתו לעלות במקור לשלטון ב-2012.

ווצ'יץ', שהכחיש את טענות מבקריו לשחיתות, האשים גם בחודשים האחרונים כי תנועת המחאה נגדו ממומנת לכאורה על ידי גורמים זרים. הוא חזר על ההאשמה הזו גם בנאומו אמש שבו הודה בתבוסה: "אני רוצה שאנשים יידעו. זה היה אישור למהפכה שהם ביצעו באופן ישיר בתמיכתן של מדינות אירופיות שונות ושל הדיפ-סטייט בארה"ב – זה שמתנגד גם לנשיא טראמפ". הוא הבטיח שכעת יוביל את האופוזיציה לממשלה החדשה שתקום: "המבנה הארגוני שלנו איתן מאוד, אנחנו מאוחדים וחזקים מאוד, ואנחנו רגילים להיות באופוזיציה".

אבל עם רוב מוחלט, למפלגה שהקימו הסטודנטים יש כעת יכולת לחולל שינויים נרחבים – והיא מבטיחה כאמור להתמקד קודם בשיקום הדמוקרטיה, במאבק בשחיתות ובסילוק נאמניו של ווצ'יץ' מעמדות מפתח שלטוניות. "לעולם לא יהיה לנו שוב רודן במדינה הזאת", הכריז אמש איליה סרדנוביץ', שעומד כאמור בראש "רשימת הסטודנטים", אך לא בהכרח יוביל את הממשלה החדשה. נציג נוסף של הסטודנטים, ראדומיר שאיצ'יץ', הבטיח אמש כי "ביום שני מתחילה העבודה – עבודה רצינית, אחראית ובלתי פוסקת, לבניית סרביה שבה החוק חל באופן שווה על כולם".

פרנץ נמט, אנליסט מהמכון ההונגרי ליחסים בינלאומיים, אמר כי הוא מזהה קווי דמיון רבים בין נפילתו של ויקטור אורבן בארצו לבין המהפך אתמול בסרביה, אך הוא גם מזהיר כי בפני תנועת הסטודנטים יש כעת אתגר משמעותי – שימור המומנטום עם יצירת שינויים מהותיים ומורגשים. "ככל שהציפיות גבוהות יותר, כך גדל הסיכון לאכזבה", הוא הזהיר, וציין כי בהונגריה השכנה כבר מתחילים להופיע סימנים לחוסר סבלנות מממשלתו החדשה של פטר מדיאר. מדיאר עצמו היה מבין המנהיגים שמיהרו אמש לברך את "רשימת הסטודנטים" על הניצחון. הוא ציין כי שוחח עם מנהיגיה וכי הבטיח להם את תמיכתו: "שמחתי לשמוע עד כמה הניצחון שלנו באפריל העניק להם כוח במאבק הקשה הזה".