הציבור המשרת נשכח, שוב

למרות כל הפלירטוטים המתקדמים, בסקרי עומק רואים שאחוז מצביעי גוש השינוי שתומך בשיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות הוא אפסי
עוז בן נון|
איווט ליברמן מבטיח שיביא חוק גיוס שיעבור גם את הרמטכ”ל, גם את בג”ץ וגם את הרב לנדו.
ליברמן הוא איש חכם ופוליטיקאי משופשף, אבל הוא מתאר כאן תופעה שלא יכולה להתקיים: אבן פוליטית שאי אפשר לברוא או להרים.
מצד אחד, הרב לנדו כבר אמר שמטרת החוק הקודם הייתה משיכת זמן, וש”לא יתגייס אף אחד”. בפועל, הוא רוצה בשימור האוטונומיה החרדית, שימור שתלוי בשליטה כמעט מוחלטת בציבור החרדי ויתפרק אם יהיה גיוס משמעותי לצה”ל. מצד שני, הצבא זקוק לכ-15,000 לוחמים ותומכי לחימה, ובג”ץ לא יאפשר פטור גורף. לכן, החוק שליברמן מדבר עליו הוא כמו חד קרן: אולי יפה, אבל לא קיים במציאות.
אבל ליברמן שכח גורם קטנטן: את המצביעים שלו, אלה שבחרו בו, בין היתר, בזכות סוגיית השירות שעמדה בראש הקמפיין. מצביעים שדורשים לשנות את המצב שבו הציבור המשרת נרמס ומנוצל, וליצור מציאות שבה חלוקת המשאבים בישראל מתבססת על שירות ושותפות.
אולם בזמן שהציבור המשרת נאנק תחת הנטל בשעת האמת, ליברמן מפלרטט עם יהדות התורה. הוא עלול לשלם על כך פוליטית, אבל במחיר האמיתי, המחיר הכלכלי ומחיר השחיקה, ייישא הציבור המשרת.
במקביל, בנימין נתניהו מתחייב עקרונית שבשום קונסטלציה הוא לא יוותר על הברית הטמאה עם גוש “נמות ולא נתגייס”. במשך ארבע שנים הסבירו לנו שאין ברירה אלא להמשיך לקדם השתמטות ולתקצב אותה בגלל החרם על נתניהו. עכשיו כבר מסבירים שהברית הטמאה הזו היא רכיב אידיאולוגי.
שתי הבגידות הללו בציבור המשרת, שמקרבות אותו ואת מדינת ישראל כולה עוד צעד אל עבר קריסה, מסתירות אמת חדשה ומעניינת. אנשים מפספסים את העובדה שלא רק שהמפלגות החרדיות אינן “ממליכות מלכים” בבחירות האלה, אלא שלראשונה הן מתקרבות לנקודה שבה הן לא לשון המאזניים.
איך זה קרה? ראשית, את גוש נתניהו החרדים כבר לא מצליחים להוביל ל-61 מנדטים. זאת עוד לפני שמזכירים שגם עם 61 מנדטים הגוש מתקשה לספק את הדרישות החצופות שלהם, שממילא לא יכולות לעבור את מבחן בג”ץ.
בצד השני, למרות כל הפלירטוטים המתקדמים, בסקרי עומק רואים שאחוז מצביעי גוש השינוי שתומך בשיתוף פעולה עם המפלגות החרדיות הוא אפסי. יתרה מכך, הפיצול הפנימי בין ש”ס ליהדות התורה בולט מאי פעם, והסיכוי ששתיהן ילכו יחד עם גוש השינוי הוא נמוך מאוד. גם הסיכוי שנפתלי בנט יהיה מוכן לשרוף את תדמיתו כדי להיכנס איתן לממשלה הוא נמוך מאוד.
וגם אם כל התרחיש הזה יתממש? הוא מוביל ל-61 מנדטים בלבד, קואליציה שבה כמות העריקים הפוטנציאליים, ברגע שיצטרכו לקדם בפועל את חוקי ההשתמטות המזוויעים שהמפלגות החרדיות דורשות, היא כמעט אסטרונומית. ואחרי שהדרישות הללו ייתקעו בבג”ץ, האירוע כולו יקרוס.
הגיע הזמן שהפוליטיקאים יתאפסו וישאלו את עצמם שאלה פשוטה: איך יוצרים קונסטלציה פוליטית שתאפשר למדינת ישראל לצלוח את הימים הקודרים העומדים בפנינו? איך דואגים שהציבור המשרת לא קורס ואיתו כל המדינה?
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.