השיב למיילים מהבית – ויקבל 273 אלף ש' שעות נוספות

איש מכירות בחברת אופטיקה עבד מול לקוחות בדרום אמריקה ונדרש לפעילות בשעות הערב. בית הדין דחה את טענת המעסיקה שלפיה מדובר היה במשרת אמון 

עו"ד אהרון הלוי | פסקדין|

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שאיש מכירות שהתפטר מחברה למוצרי אופטיקה יקבל ממנה כ-280 אלף שקל, רובם בגין שעות נוספות. השופט כאמל אבו קאעוד התבסס על חוק שעות עבודה ומנוחה, ופסק כי עבודתו מהבית בערבים לא השתקפה במלואה בדוחות הנוכחות.

מינואר 2014 ועד יוני 2020 עבד התובע בחברה לייבוא, ייצוא ושיווק מוצרי אופטיקה, ועסק בעיקר בשיווק ובמכירות ללקוחות באמריקה הלטינית. הוא דיבר ספרדית, קבע חלק ניכר מפגישותיו, נסע לתערוכות ולכנסים בחו"ל והעלה יוזמות עסקיות. החברה טענה כי מידת העצמאות והאמון שניתנו לו מוציאה אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

רכיב נוסף במחלוקת היה תשלום חודשי קבוע של 500 שקל, אשר כונה תחילה "עבודה מהבית" ובהמשך "פיצוי בגין שעות". התובע טען שמדובר בחלק משכרו הרגיל, שפוצל באופן מלאכותי, ואילו החברה גרסה כי התשלום ניתן בגין עבודה נוספת, ויש להפחיתו מכל גמול שייפסק.

יחד עם זאת טענה החברה כי העובד כלל לא ביצע את היקף השעות הנטען, ואף לא קיבל אישור לעבודה בשעות נוספות. לדבריה, דוחות הנוכחות הצביעו על עבודה בהיקף נמוך יותר ועל שעות חסר. היא הוסיפה שמענה מזדמן לטלפון, למייל או לווטסאפ מחוץ למשרד אינו בגדר עבודה המזכה בתשלום נוסף.

גם השופט אבו קאעוד התרשם שהתובע נהנה מעצמאות מקצועית לא מבוטלת, אך קבע שאין בכך כדי להגדירו כעובד הנהלה, או כמי שמועסק במשרת אמון מיוחדת, באופן המחריג אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

"התובע היה עובד מקצועי ומנוסה, בעל אחריות משמעותית וחופש פעולה", כתב, "עם זאת לא הוכח כי היה חלק מן השדרה הניהולית הבכירה של הנתבעת".

בנוגע לשעות הנוספות נקבע כי דוחות הנוכחות לא הציגו את התמונה המלאה. עבודת התובע התמקדה בדרום אמריקה, ובשל פערי השעות הוא נדרש לעבוד גם מהבית בערבים. התכתבויות שהציג כללו פעילות שלעתים נעשתה אחרי השעה 22:00 בלילה שעון ישראל. בפסק הדין הודגש שאין מדובר ב"זמינות" גרידא, אלא בראיות לפעילות מקצועית ממשית, החורגות משעות העבודה במשרד.

אף שלא ניתן היה לקבוע במדויק כמה זמן עבד התובע בכל ערב, נקבע כי הוכח שביצע שעות נוספות, וכי החברה לא ניהלה רישום מלא של העבודה מהבית. לכן הנטל עבר אליה, והיא לא הוכיחה שהעובד לא ביצע את השעות שבמחלוקת. השופט חישב את זכאותו לפי 41 שעות נוספות בחודש, בהתאם לכתב התביעה.

יחד עם פדיון חופשה והפרשי הפקדות לפנסיה ולפיצויים, הגיע הסכום שנפסק לעובד ל-280,634 שקל בתוספת ריבית, מתוכם 273,381 שקל עבור שעות נוספות. התשלום הקבוע של 500 שקל הוכר כחלק משכרו הרגיל, ולא כגמול שעות נוספות. לנוכח דחיית מרבית רכיבי התביעה, שהוגשה על כ-874 אלף שקל, נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד ליאת פייגל ועו"ד מאור שלום • ב"כ הנתבעת: עו"ד קרן פרוכט כהן • עו"ד אהרון הלוי עוסק בדיני עבודה • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין