הפיל מטוסי קרב בסוריה ובמצרים, הפציץ בששת הימים: בכיר חיל האוויר לשעבר הלך לעולמו

אהרן "יאלו" שביט הפיל מטוסי קרב מצריים במבצע קדש, פיקד על טייסת "העקרב" ב-1967 והיה מפקד בסיס בסיני במלחמת יום הכיפורים. הוא נפטר בגיל 91: "אדם מיוחד במינו, כריזמטי, מצחיק ושובב. איש של אנשים"

טייס הקרב ובכיר חיל האוויר לשעבר אהרן "יאלו" שביט הלך היום (שבת) לעולמו בגיל 91. שביט היה תת-אלוף (במיל'), פיקד על טייסת קרב, היה מפקד כנף בחיל האוויר ונספח אווירי בארצות הברית.

שביט, שנולד כאהרון ילובסקי, התגייס ב-1953 לקורס טיס ואחרי שסיים את הקורס נדרש לעברת את שמו. הוא שימש מדריך בבית הספר לטיסה, וב-1956 לחם כטייס "מיסטר" בטייסת 101, והפיל שני מטוסי "ומפייר" של חיל האוויר המצרי. ב-1960 זכה למכתב הערכה ממפקד חיל האוויר דאז עזר ויצמן בזכות נחיתת אונס מוצלחת שביצע. בהמשך שימש כסגן מפקד טייסת 116, וב-1963 עבר להדריך בבית הספר לטיסה, שם היה ממקימי הצוות האווירובטי של חיל האוויר.

ב-1966 מונה למפקד טייסת "העקרב", ועליה פיקד במלחמת ששת הימים. במבצע מוקד שפתח את המלחמה הוביל שביט מבני תקיפה של שדות התעופה אינשאס ואל-מנסורה במצרים, וכן בשדה התעופה סייקל בסוריה. בתקיפה בסוריה הפיל בקרב אוויר מטוס מיג-21 סורי מתוצרת רוסיה.

במלחמת ההתשה היה בהצבת חירום כטייס "סקייהוק" והשתתף בהפצצת סוללות תותחים ירדניות, וכן שימש כטייס F-4 "פנטום" בטייסת 69. הוא השתתף בגיחות מבצעיות במצרים, בהן מבצע "קשת אווירי" - תקיפת נמל ראס בנאס במאי 1970 בתגובה לטיבוע ספינת הדיג אורית, התקיפה הרחוקה ביותר של חיל האוויר עד אז.

ב-1971 מונה שביט למפקד ההקמה של בסיס "עציון" בסיני, ופיקד על הבסיס עד 1976. בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שהה במשלחת חיל האוויר בארצות הברית, ובעקבות כך שב לישראל ופיקד על הבסיס, שתחתיו פעלה טייסת 144. לאחר מכן שימש כנספח אווירי בארה"ב במשך שלוש שנים, וב-1979 השתחרר מצה"ל. אחרי שחרורו מצה"ל שימש בין היתר כראש משלחת משרד הביטחון בסינגפור וכסמנכ"ל מבצעים בחברת "אלול טכנולוגיות".

שמואל בוקסר, ראש העיר נס ציונה וקרוב משפחתו של שביט, ספד לו בפייסבוק: "נפרדים היום בעצב גדול מבן נס ציונה, תא"ל במיל' אהרן 'יאלו' שביט, טייס קרב מיתולוגי, דמות פורצת דרך בחיל האוויר ובעיקר בן דוד אהוב וחבר יקר. יאלו היה הבכור מבין בני הדודים במשפחת בוקסר, ואנחנו, הילדים, פשוט הערצנו אותו. ולא סתם. הוא היה מטייסי הקרב הבולטים של חיל האוויר, טייס אמיץ ופורץ דרך, מפקד טייסת, הקים את בסיס עציון בבקעת הירח והיה מפקדו הראשון".

"מבחינתנו הוא היה גיבור, עוד הרבה לפני שהבנו את גודל הסיפורים שמאחורי השם שלו", המשיך בוקסר, "אבל בשבילי הוא היה קודם כל אהרונצ׳יק - בן הדוד שתמיד שמח לראות אותך, שתמיד היה לו סיפור טוב, חיוך רחב או בדיחה במקום הנכון. אדם שהנוכחות שלו מילאה את החדר, ושגם אחרי כל מה שהשיג בחייו, נשאר פשוט, חם וקרוב לכולם".

"והיה גם יאלו של נס ציונה", הוסיף ראש העיר. "זה שהיה עובר עם המטוס מעל המושבה, מנופף בכנפיים, וכל הילדים היו רצים החוצה כי ידעו שזה הוא. אלה רגעים שנצרבו בזיכרון של דור שלם, ורגעים שאני נושא איתי עד היום. זה היה יאלו שלנו, גדול מהחיים, אבל תמיד כל כך קרוב.

"יאלו היה אדם מיוחד במינו. כריזמטי, מצחיק, שובב, איש של אנשים. בכל מקום שאליו הגיע, אנשים התקבצו סביבו. הייתה בו אישיות כובשת, חום גדול ויכולת נדירה לגרום לכל מי שהיה לידו להרגיש שהוא חלק מהחבורה. ומכל התפקידים שמילא, הדרגות והתארים שצבר, הוא תמיד הקפיד לומר שהזהות הראשונה שלו היא קודם כל בן המושבה נס ציונה. הגאווה במשפחה, בשורשים ובעיר שבה גדל ליוותה אותו כל חייו".

"קשה להיפרד מדמות כל כך גדולה", סיכם בוקסר, "וקשה עוד יותר להיפרד ממי שהיה חלק מהזיכרונות, מהסיפורים המשפחתיים ומהנוף של הילדות. אנחנו נפרדים היום מאיש שהשאיר חותם עמוק בשמי המדינה, אבל גם בלב של כל מי שזכה להכיר אותו. יהי זכרו ברוך".