בגיל 100 - הלכה לעולמה קצרנית הכנסת המיתולוגית: "ישבה בחדרים הכי חשאיים"
פרידה מהקצרנית של המדינה: במשך יותר מ-42 שנים אסנת דגני ז"ל תיעדה, רשמה וליוותה את ההיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה, מרגעי הקמתה הראשונים ועד שנות ה-90, ונחשבה לקצרנית המיתולוגית של כנסת ישראל. בסוף השבוע היא הלכה לעולמה, ואתמול (רביעי) היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בעפולה, שם גדלה. היא הייתה בת 100 שנים ותשעה חודשים במותה.
דגני התחילה לעבוד בכנסת ב-16 במאי 1948, ימים בודדים לאחר הקמת המדינה, ונשארה בתפקיד עד 31 בדצמבר 1990. לאורך שנות עבודתה הייתה דגני עדה לאירועים שעיצבו את ישראל, ולימים סיפרה כי אחד האירועים הכי זכורים בקריירה שלה התרחש ב-23 במאי 1960, כאשר ראש הממשלה דוד בן גוריון עלה לדוכן הכנסת והודיע כי הצורר הנאצי אדולף אייכמן נלכד בארגנטינה והובא למשפט בישראל. אירוע נוסף שהגדירה כבלתי נשכח הוא ביקורו ההיסטורי בישראל של נשיא מצרים אנואר סאדאת.
דגני נולדה בחיפה, וכשהייתה ילדה עברה משפחתה לכפר גדעון, מושב בעמק יזרעאל, ומאוחר יותר לעפולה הסמוכה. אורלי דושניצקי (63), ידידת המשפחה, מספרת כי "הוריה עלו לישראל מעיירה קטנה בפולין, על גבול ליטא. אביה קלמן וויסילשקי, עברת את שם משפחתו לדגני. המשפחות שלנו הגיעו לעפולה ממש בימי הקמתה. הסבים שלי הגיעו בשנת 1925, משפחת דגני הגיעה זמן קצר לאחר מכן. אביה היה המורה המיתולוגי של עפולה, מחנך כיתה ומורה לגיאוגרפיה, תנ"ך וטבע בבית הספר 'המזרחי'. הוא חינך דורות של ילדים, ובמשך שנתיים אפילו ניהל כממלא מקום את בית הספר. קלמן גם הוסמך לרבנות על-ידי הרב ריינס, מייסד תנועת המזרחי, ואסנת הייתה מאוד גאה בזה".
דושניצקי מספרת ש"אסנת למדה בכיתה של אבי המנוח ומאז נשמר הקשר המיוחד בין המשפחות. היא לא נישאה מעולם, ומבחינתי היא הייתה דודה לכל דבר ועניין. אביה נפטר בשנת 1969, ובשנת 1973 היא מכרה את בית המשפחה ועברה עם אמה לגור בתל אביב. עבודתה הייתה בתל אביב כשהכנסת עוד פעלה משם, ואז בירושלים, והמעבר הקל עליה את הנסיעות. למרות המעבר, היא מאוד אהבה את עפולה. הייתה לה חלקת קבר שמורה בעפולה לצידם של הוריה".
חברת המשפחה מתארת את דגני כאישה שחגגה את החיים עד הרגע האחרון. "ביקרתי אותה בפעם האחרונה בחודש יוני", מספרת דושניצקי, "המטפלת שלה נסעה לחו"ל לבקר את משפחתה, ורציתי לפגוש את המטפלת המחליפה ולוודא שהיא זוכה לטיפול ראוי. פגשתי את אסנת במצב טוב, שמחה, צלולה לגמרי, עם זיכרון פנומנלי. היא תמיד הייתה חיובית ואופטימית, אף פעם לא התלוננה, תמיד הכל היה בסדר. היו לה חיים מלאים, היא הלכה לקונצרטים, נפגשה עם חברות וישבה בבתי קפה ובמסעדות. ביום הולדת 100 שלה היא הזמינה אותי למסעדה בתל אביב. היא הייתה עם המטפלת, אני עם בן זוגי, וזה היה יום נפלא. היא גם התעקשה לשלם על הארוחה".
בשיחות שהיו לשתיים, גילתה דושינצקי לכמה אירועים היסטוריים הייתה עדה דגני. "אסנת הייתה שותפת סוד לסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל", אומרת החברה, "היא סיפרה לי, למשל, איך בתחילת במלחמת שלום הגליל צלצלו אליה ואמרו לה להגיע דחוף לדירה בתל אביב. הגיעה מונית, אספו אותי לדירה ושם דיברו על המלחמה שפרצה ואיך לנהל אותה. אסנת ישבה בחדרים הכי סגורים וחשאיים עם בן גוריון, משה שרת, חיים ויצמן, אבא אבן, גולדה מאיר, פנחס ספיר, זלמן שז"ר, יוסף בורג, עזר ויצמן. מבין כל ראשי המדינה היא הכי אהבה לרשום את דבריו של לוי אשכול".
ראש העיר עפולה, אבי אלקבץ, ספד אתמול לדגני, ואמר: "היא הייתה אשת מופת, שנולדה בדיוק עם היווסדה של עפולה והייתה מבוניה. היא תיזכר בדפי ההיסטוריה של העיר כמי שנגעה לא פעם בהיסטוריה של מדינת ישראל במסגרת עבודתה כקצרנית פרלמנטרית, אשר תיעדה מקרוב את מנהיגי האומה במשך כארבעה עשורים. יהי זכרה ברוך".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.