"ראנר" הוא לא "האודיסאה", אבל בשביל שעה וחצי של אקשן הוא עושה את העבודה

אלן ריצ'סון ואוון ווילסון מגלמים שני בלדרים שנאלצים לחצות את בריסביין עם כבד להשתלה, כשחבורת פושעים דולקת בעקבותיהם. יש כאן ילדה חולה, גיבור קשוח, גיבור פטפטן, נבלים מקועקעים, יריות בלי סוף וגם תוכי אחד. הסרט לא מחדש דבר בז'אנר, אבל מספק שעה וחצי של אקשן סימפטי, כימיה לא רעה בין שני הכוכבים ומנה הגונה של שטויות. לא חובה - אבל גם ממש לא אסון

תגיות

אני מודה: טרם יצא לי לראות את סרט הסטרימינג המושמץ בכיכוב גל גדות, Runner ("מרוץ נגד הזמן" בעברית), שבגינו הומטר על הכוכבת הישראלית היחידה שנותרה במרחב ההוליוודי מבול של זפת. אין לי מושג אם הרוויחה את הירידות על יכולות המשחק שלה ביושר, או שמא אנטישמיות. אבל אם כבר אנחנו בשבועיים שבהם כולם מביעים דעה על סרט שלא ראו - אספר שקראתי בעניין לא רב שגדות מגלמת שם אמא לילד חולה שנחטף בתחילת הסרט, ולכן היא צריכה לרוץ הרבה כדי להציל אותו תוך 90 דקות בעיר זרה. שטויות, שטויות יפות.

אז כאמור, מבלי לראות את Runner, נראה לי שאפשר לקחת דמויות, קווי עלילה מלאים, נבלים ושורות מחץ בשלמותן ל"ראנר", שהוא סרט אחר. גם כאן יש לנו גיבור בעיר זרה, ניסיון חטיפה, ילד חולה, ו-90 דקות להציל אותו. ממש "ראנר" איחוד, ו"ראנר" מאוחד. "ראנר" הנוכחי - נבהיר - דווקא כן עלה לקולנוע, אבל עם כוכבים מהשורה השנייה, אורך צנוע, הפקה שצולמה ברובה באוסטרליה ובלי אולפן גדול שעומד מאחוריה. זה לגמרי היה יכול להיות גם סרט שאתם נתקלים בו בנטפליקס בכוונה להירדם בו באמצע. אמנות גדולה אין פה, וגם לא חידוש. אבל מה שיש פה סביר, ועם מידה של חן.

"ראנר", כלומר לא של גל גדות, הוא עוד סרט אקשן בשילוב באדי-מובי על גיבור בעל כורחו. הדמות המרכזית היא של האנק (אלן ריצ'סון, מהסדרות "טיטאנים" ו"ריצ'ר"), הר אדם של שרירים ולוחם "אריות הים" לשעבר שפרש לחיים שקטים בעיר בריסביין באוסטרליה. הוא מתפקד כ"ראנר", בקיצור בלדר, מין נהג/סנג'ר/שומר ראש שאמון על מסירת אנשים וחבילות, לעיתים בנסיבות מפוקפקות. הדקות הראשונות מוקדשות גם להענקת "עומק" לדמות לפי ההוראות בספר התסריטאים הכי בנאלי שיש: האנק הוא גם אלכוהוליסט בגמילה, גם גרוש, גם עדין נפש ו… חכו, לא תאמינו… הוא איבד זה מכבר את בתו למחלת הסרטן! כן, מסתבר שמה שעובד להופ מ"דברים מוזרים", לגיבור סרטי "טיילר רייק" ולעוד אינספור גיבורי אקשן מסוקסים - קרי, ילדה, לוקמיה ופלאשבקים לילדה עם לוקמיה - טוב גם לסרט הזה ומאפשר לשרירן שלנו לנפק אינספור מבטים עצבובים אל האופק/להסתכל בתמונה דהויה של ילדה שהלכה.

טוב, לא באנו לפה לראות פרק של "בטיפול". איפה המרדפים והמכות? אה, כן, יש מאורע מחולל: לעיר מגיע במטוס פרטי בלדר אחר מארה"ב, קשקשן מדופלם (אוון ווילסון, התגעגענו) ובידיו קופסת קירור שבה נמצא כבד עם סוג דם נדיר ביותר. היעד: ילדה חמודה בלונדינית וגוססת (למה להסתפק בילדה מסורטנת אחת בעלילה אם אפשר שתיים?) שמחכה להשתלה דחופה, או שתמות בדיוק עד סוף הסרט. מסתבר שככה עובדת רפואה. אז הבלדר הפטפטן חובר לבלדר השתקן, והשניים יוצאים למסע להעברת האיבר לבית חולים שאמור להיות בטווח נסיעה קצרה וחסרת אירועים. אבל הנה הטוויסט המפתיע שאיש לא חזה! עוד אנשים רוצים את הכבד! חבורת פושעים ברזילאים מקועקעים עם מבטא מגוחך חוברת לחבורת פושעים אוסטרלים מקועקעים עם מבטא מגוחך (איכשהו עדיין בסרטי אקשן ככל שנבל מקועקע וזר יותר, כך זה טוב יותר. אולי גדות בצד הלא נכון של הליהוק?) ויחד הם דולקים אחר הגיבורים האמריקאים הטהורים שלנו ברכבים שחורים.

בקיצור, רציתם מרדפים ומכות? יש מרדפים ומכות. מה עוד יש? מה שתמיד תמצאו בסרטים מהסוג הזה: אמא לביאה שמראה גם את יכולות האקשן שלה בסצנה האחרונה, שני גיבורים שלא ממש סובלים זה את זה אבל מתקרבים אט אט, נבל שהורג גם כמה מה"חיילים" שלו כשהוא מאבד את זה, נבלית שהיא הבוס השקט של הנבל המוחצן ואכזרית עוד יותר ממנו, חיה חמודה (הפעם תוכי) שנדבקת בעל כורחה לגיבורים ומאפשרת אי-אלו הפוגות קומיות, פיצוצים, ירי, ורעים שיורים בנשק אוטומטי במשך חצי שעה לעבר הגיבורים שלנו ולא פוגעים בכלום.

באמת שאין יותר מדי מה להגיד על "ראנר", סרט מיותר מחד ו"בסדר" מאידך. אף אחד לא נכנס אליו במחשבה שהוא הולך לראות את "האודיסאה" או את "עצמאות". העניין הוא שביעדים המאוד צנועים שלו הוא עומד: שעה וחצי של אקשן סימפטי עם שחקנים סימפטיים. לא ריצ'סון ולא ווילסון מצטיינים במיוחד או יוצרים דמות לדורות, אבל כימיה ביניהם יש. ווילסון ספציפית משעין את כל ההופעה שלו בסרט על טיפוס הסטלן/גלשן הקבוע שלו - מישהו רגוע ונחמד עד כדי נדנוד, עם קול מאנפף - וזה איכשהו עובד. מה גם שיש רגע "מטא" רבע-נוגע שבו הדמות מספרת שהיא הולכת לחגוג בקרוב 60 (במציאות ווילסון בן 57), וזה קצת גורם לך לחשוב על מה קורה כשאנשים שיש בהם משהו סופר-ילדותי מובנה, מגיעים בסופו של דבר לגיל עם שיער שיבה.

אבל זו אולי מחשבה שעלתה בראשי רק כי לא היה משהו מעניין במיוחד על המסך. כאמור, סרט שהוא בסך הכל בסדר, ממש לא חובה, עצלני למדי ואיכשהו נחמד. קצת כמו ווילסון. בקיצור: אפשר.