The Daily Newsstand · Free, Always
Monday, November 16, 2026

תעלומת רון ארד: אורות באפלה

Translate

למרבה החרדה, הקונספציה שאחזה בתעלומת הנווט הנעדר דומה במאפייניה לזו שאחזה במערכת הביטחון ערב 7 באוקטובר: ביטחון עצמי מופרז וקשב אפסי לדעה אחרת

|

במלאת 31 שנים להירצחו של רה"מ יצחק רבין ז"ל, העניקה באחרונה נכדתו, נועה בן-ארצי, זווית נוספת למנהיגותו של סבה, שהתייצב לנוכח החמצותיו והישיר מבט לכאב גם כאשר לא היה בכובעו קסם שיכול היה להשיב את רון הביתה. "באחד מימי שישי", מספרת נועה (בראיון לפודקאסט של העיתונאי גיא פלג), "סבתא לאה אמרה ליצחק, אולי היום תנוח ותוותר על הפגישה עם בתיה ארד. וסבא אמר, אוותר על הכל לפני שאוותר על השיחה עם בתיה, לא כי היא נעימה לי, אלא כי אין לה על מישהו אחר לצעוק עליו".

חלון ההזדמנויות השברירי בשעתו להשבתו של רון, בהסכם שמעולם לא הוכיח עצמו כאפשרי מול ארגון אמל הלבנוני, היה אך ראשית הצירים של סאגה אינסופית של החמצות טראגיות בתעלומה הארוכה, המתסכלת והכאובה ביותר בתולדות המודיעין הישראלי לדורותיו, שהתבדרה בין משאלות לב כמוסות והערכות מודיעין פנטסטיות לבין מאבק חוצה-יבשות הכולל מערכות חשאיות, יצרים, דמים וגם מלחמות. בסופו של יום, התחקיר המקיף שערך הניו-יורק טיימס בהתבסס על מקורות זרים, ממקד את המאמץ הישראלי בזירה האיראנית לאורך עשורים, ומשכך הוא מהווה לכאורה עוד נדבך במאבק הבין-סוכנותי הישראלי המתמשך לבירור נסיבות היעלמותו של הנווט מן הכפר נבי-שית באותו לילה מר ונמהר בבקעת הלבנון בקיץ 1988.

בשטח, איראן הרוויחה במידה רבה את הקרדיט המגיע לה כמי שהואשמה בכל ערוץ אפשרי באחריות לגורלו של הנווט הנעדר, עת משמרות המהפכה בלבנון תרמו לנסיבות ההיעלמות הכאוטיות של רון, בכך שביקשו לבחון אפשרות (שלא הבשילה) להעבירו לידם קודם לכן. אך מכאן ועד טהרן ארוכה הדרך: עשורים שקהילת המודיעין התעקשה להיצמד לנרטיב האיראני ולבנות מגדלים על בסיס מידע מזדמן, חלקי ובעל מהימנות לכל הפחות שנויה במחלוקת. כך למשל, מוסטפא דיראני, שהחזיק ברון, היה משוכנע שהנווט נמצא באיראן; ורופא איראני טוען שטיפל ברון הפצוע בכלא בטהרן.

לא נמצא ביקום חוק טבע שיכול היה לפרק את התזה האיראנית מעל לראשו של רון. דעת המיעוט, שהתגבשה לפחות בארבע פעימות לאורך השנים, לא הביאה להזזת המחוג מהקבעון הסטואי שדבק במערכת

מנגד, ישראל סרבה בכל דרך לקבל את עמדת האייתוללות השוללת כל מעורבות מצדם בפרשה, גם אם נתפסה במחוזותינו ובקרב מתווכים כאותנטית לפרקים. יתרה מכך, כל אימת שאיראן הפגינה "שעת רצון" לעיסוק בפרשה, הדבר נתפס בישראל כמעשה נבלה פרסי, שתכליתו אך הרחקת האשם והאחריות מהאייתוללות. למעשה, לא נמצא ביקום חוק טבע שיכול היה לפרק את התזה האיראנית מעל לראשו של רון. דעת המיעוט, שהתגבשה לפחות בארבע פעימות שונות לאורך השנים, לא הביאה להזזת המחוג מהקבעון הסטואי שדבק במערכת. במובנים אלה, ולמרבה החרדה, הקונספציה שאחזה בתעלומה דומה במאפייניה לזו שאחזה במערכת הביטחון ערב 7 באוקטובר: קשב אפסי לדעה אחרת ותפיסה שלפיה ההבנות של קהילת המודיעין הטובה בעולם על העולם ועל אויבינו אינן ניתנות לערעור.

יש אורות באפלה וגם נחמה מסוימת, גם אם מועטה, בכך שקהילת המודיעין השיבה את המטוטלת לזירה הלבנונית כמעט 40 שנים מאז בלעה האדמה את רון בסמטת רחוב חשוכה בכפר שיעי עוין ואחר עשורים של חיפוש תחת הפנס הלא-נכון. ביום שאחר השבתו המיוחלת ובמהרה של הנווט ארצה, קהילת המודיעין תידרש לבדק בית מקיף ובלתי-תלוי באשר לדרך החתחתים שהביאה אותנו עד הלום: כיצד התפחתה והתקבעה הקונספציה הארוכה ביותר בתולדות המודיעין הישראלי?

View the original on ynet →

KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.