"בצבא אמרו לי שאנחנו לבד. הבית ממול נשרף והיינו הבאים בתור"

‏מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ ‏מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת וינטרוב מקיבוץ חולית.

בצילום: יוליה (45), אלכס (46), הראל (8). מחוץ לצילום: מיכל (16), ליה (18).

איך הכרתם? אלכס: "שנינו עשינו עלייה. אני מאוקראינה ויוליה מאוזבקיסטן. הכרנו בגדנ״ע כשהיינו בכיתה י"א. מאז אנחנו יחד".

חולית? יוליה: "אנחנו פה 13 שנה. הגענו מב"ש אחרי שהחלטנו שאנחנו רוצים חינוך קיבוצי לילדים". אלכס: "חיפשנו הגשמה. רציתי לעשות מהלך משמעותי בחיים וחיפשתי מקום שגם תהיה בו קהילה שנוכל להשתלב בה. התגלגלנו לפה בעקבות אופיר ליבשטיין ז"ל, שנפל ב-7 באוקטובר, הוא היה אז יו"ר הקיבוץ עוד לפני שהפך ליו״ר מועצת שער הנגב".

התחלה? יוליה: "היו אז 21 חברים ו-7 ילדים. מקום קטנטן. אחרי שמתקבלים אפשר לרכוש בית. כיום בתים נעים פה בין מיליון ל-1.7 מיליון שקל. אנחנו מתחילים פה בנייה חדשה". אלכס: "זה מדהים אבל היום הביקוש בעוטף עולה על ההיצע. אין בתים פנויים, ולמרות שאנחנו בדרום העוטף, שזה מקום מאתגר להביא לפה משפחות חדשות כי אנחנו רחוקים מהמרכז, ועדיין כמעט ואין דירות פנויות. זה נכון שאם תסתובב פה זה ייראה לך ריק כי אנחנו עדיין בשיקום אחרי 7 באוקטובר ורוב החברים עדיין לא חזרו".

חזרה? יוליה: "חזרנו ממש לפני חודשיים וחצי, ביום ה-1,000 מהפינוי. שלוש שנים לא היינו פה. אחרי 7 באוקטובר כל הקיבוץ פונה לעין גדי לשנה. אנחנו לא נשארנו את כל התקופה כי אלכס היה במילואים ועברתי לאופקים קרוב למשפחה שלי וקרוב לבסיס שבו הוא שירת. אחרי שנה התמקמנו ברביבים, ושם היינו שנתיים".

7 באוקטובר? אלכס: "נרצחו לנו בקיבוץ 16 חברי קהילה ועוד 4 חיילים. זה יישוב קטן של 200 תושבים בסך הכל, וזו הייתה דרמה. אנחנו כמשפחה היינו בממ"ד 14 שעות. בדקות הראשונות הייתי בחוץ והבנתי מיד שזה לא משהו רגיל. לצערי, אנחנו מכירים את הרעשים בגזרה ואת סוגי הירי. האוזן נהיית חדה לדברים האלה. היה לי אמון מוחלט בצבא והייתי בטוח שתוך 10 דקות האירוע נגמר, אז ההלם היה גדול. היינו בהישרדות".

הישרדות? אלכס: "בזמן שהיינו בממ"ד ראינו את ההודעות וחווינו את הרצח של החברים שלנו, ותוך כדי הדבר הזה אני מנסה לדבר עם מי שאני מכיר בצבא ואין להם תשובה. אחד אמר לי 'אלכס, אתם לבד. אף אחד לא יבוא. תדאגו לעצמכם'". יוליה: "הקטן היה כל הזמן הזה בארון, וניסיתי להסיח את דעתן של הגדולות. הבית ממול נשרף לגמרי ואנחנו כנראה היינו הבאים בתור אבל ניצלנו".

הבית? יוליה: "נפגע מכדורים, אבל הוא בעיקר נפגע מהשנים שלא היינו פה. רטיבות, שורשים, צמחייה שהשתלטה, סדקים. היינו צריכים לעשות שיפוץ כללי כדי לחזור". אלכס: "יש פן רגשי ופן פיזי. בקטע הרגשי, השיקום מאוד ארוך ואני יודע שיש כאלה שיחליטו לא לחזור. לצד זה יש את השיקום הפיזי ואנחנו נחשבים לקיבוץ אדום, בדומה לבארי וכפר עזה, כי כמות הנופלים וכמות הפגיעה בקיבוץ גבוהות. טנקים נסעו ביישוב ויש המון בתים שנשרפו וצריך לבנות מחדש ולהחליף את כלל התשתיות בקיבוץ. זה מגה פרויקט". יוליה: "לא הייתה שאלה אם לחזור, גם אם זה באמצע חפירות, אבק ובורות, זה הבית".

אתר בנייה? יוליה: "בעיקר מפריע לי שהבתים של החברים ריקים. אנחנו כמעט לבד בקיבוץ וזה מתסכל. אני מקווה שבקיץ הבא נדע כבר באמת מי חוזר".

מה עושים? יוליה: "אני יו"ר הקליטה בקיבוץ. עובדת על זה שהקיבוץ יתמלא במשפחות כדי להחיות את המקום. יש לי שמונה משפחות בתהליך ואנחנו בונים עוד 15 בתים חדשים".

אלכס? "יש לי חברה לפיתוח ארגוני. אני עוסק באסטרטגיה, פיתוח מנהלים בעולמות של חירום, חוסן ורווחה. עובד בעיקר עם משרדי ממשלה ורשויות. בשלוש השנים האחרונות אני המון במילואים. עברתי מלהיות מ״פ בגדוד ללהיות יועץ ארגוני גם במילואים".

מילואים? אלכס: "בשנתיים הראשונות אחרי 7 באוקטובר העבודה כמעט לא היתה קיימת. לקוחות עזבו והייתי נטו במילואים. בשנה האחרונה אני חוזר לאט לפעילות. מעבר לזה, אני פעיל חברתית ועושה כל מיני יוזמות בדרום. הייתי בין המקימים של תנועת 'עתיד לעוטף', שעוסקת בשיקום העוטף. אני גם חבר במועצה האזורית. משתדל למצוא זמן להכל".

עוטף? יוליה: "הערים הקרובות הן אופקים, שהיא 25 דקות מכאן, אבל גם באר-שבע". אלכס: "החיים פה טובים. יש קהילה וחיי חברה ואיכות חיים. יש בריכה ומרחבים". יוליה: "יש פה הרבה פוטנציאל וכשהמקום קטן יש לכל אחד חלק הרבה יותר משמעותי. זה אולי לא נראה כרגע הכי יפה והכי פורח. אנחנו אמנם בתקופה קשה אבל זו גם הזדמנות".

מצב כלכלי? אלכס: "אנחנו בסדר. יש אגדה שחברי העוטף קיבלו הרבה כספים. זה נכון בחלקו אבל כמות ההוצאות שאליה נדרשנו כמשפחה בתקופה הזו הייתה עצומה. גם השיפוץ של הבית, גם הטיפולים".

הבילוי שלכם? יוליה: "לשבת במרפסת. יש פה מסעדה תאילנדית מעולה בקיבוץ ליד ויש גם ועדת תרבות בקיבוץ שדואגת לאירועים".