המחנה הליברלי מתפתה לשחק את המשחק הישן

פוליטיקה בעידן פופוליסטי היא גם קרב על זהות, שייכות ושותפות. כנגד הסיפור הלאומני-גזעני-קיצוני של הפופוליזם, המחנה הליברלי חייב לספר סיפור ישראלי אלטרנטיבי

גייל טלשיר|

"מה הסיפור שלנו: איזו ישראל אנחנו רוצים?" זאת השאלה שראשי גוש התיקון צריכים לפצח בפגישתם הקרובה. רק ככה מנצחים בחירות. שבת תזמן שעה נדירה בה ימצאו עצמם חמישה מנהיגים בחדר אחד. בלי יועצים, בלי דוברים, בלי סוקרים. צריך להבין. חודש לפני הבחירות לראש מפלגה יש שלושה אדונים: סוקר המפלגה שמנווט בין המעברים הבין-גושים, נטיית המתלבטים ומצביעים פוטנציאליים. קבוצות המיקוד: מה הכי מדבר אל בוחרים שעוד אפשר להביא, מה הנושא הכי בוער, מה אסור להגיד. והכתבים הפוליטיים: מה המסגור בקרב בין הגושים, המפלגות והמנהיגים וכיצד להשיג בולטות ולהשתלט על האג׳נדה. רגע לפני הקניבליזם הצפוי בגוש, הציפיות מהפגישה במוצא״ש נמוכות: הכרזת הפסקת אש בנגמ"ש או קריאה לעלות את אחוזי ההצבעה. אבל האם אפשר לייצר מומנטום של ניצחון?

כל תיאוריית בחירות מתחילה באנתוני דאונס (1950) כלכלן-פוליטי שהשתמש בדימוי של הרחוב הראשי בעיירה ושאל: אם יש סופרמרקט באמצע הרחוב איפה צריך המתחרה שלו למקם את הסופרמרקט שלו? התשובה: במרכז, לידו. מי שמימין למפלגת המרכז-ימין הוא קהל שבוי של הימין ולכן הקרב הוא על הקולות בין המתחרה שלך משמאל ובינך. מכאן נגזר שבמערכת בחירות עם שתי מפלגות גדולות בימין ובשמאל התחרות היא על הקולות הצפים. מי ששולט ב"בוחר החציוני" יהיה לו רוב ויקים קואליציה.

אבל מאז עליית הפופוליזם לשלטון, כאשר מפלגת השלטון מבקשת להוביל למשטר סמכותני עם עוצמה רבה לממשלה והחלשה שיטתית של האיזונים והבלמים – רואים תופעה חדשה: המנהיג מאמץ אידיאולוגיה של ימין קיצוני גזענית-לאומנית-אמונית ומצליח לזכות בבחירות. איך ייתכן שמפלגת ימין קיצוני שלא מתיימרת לפנות לקולות המרכז זוכה בבחירות?

מפלגות פופוליסטיות משחקות משחק אחר. הן מספרות סיפור זהותי, עוצמתי וקיצוני. בחברה מקוטבת הן יוצרות משוואה בין להיות "ימני" בלי קשר למדיניות או אידיאולוגיה ובין הסיפור של "אנחנו והם" תוך הפיכת היריבים הפוליטיים לאויבי העם תוך שימוש בתיאוריות קונספירציה. אורבן בבחירות בהונגריה טען שיריבו, מדיאר, קשר קשר עם אוקראינה ותכנן מלחמה נגד הונגריה. גם בוימה הטמנה של פצצות בסרביה, ליד צינור הנפט מרוסיה להונגריה, כדי להציג ראיות לתיאוריית הקשר בין מדיאר שהוצג כגיס חמישי וזלנסקי.

נתניהו פועל לפי תיאוריית קשר לפיה הייתה "בגידה מבפנים" והחלשה מכוונת של הצבא וארגוני הביטחון ש"לא העירו אותו בבוקר" כי הם "גנרלים תבוסתנים" שרצו הפיכה צבאית נגד נתניהו. ראש "מרד הגנרלים" הוא איזנקוט המבקש להדיחו. הימין הפופוליסטי מספר סיפור שקרי כדי ללכוד את בוחריו ברשת זהותית-פוליטית

נתניהו פועל לפי תיאוריית קשר לפיה הייתה "בגידה מבפנים" והחלשה מכוונת של הצבא וארגוני הביטחון ש"לא העירו אותו בבוקר" כי הם "גנרלים תבוסתנים" שרצו הפיכה צבאית נגד נתניהו. ראש "מרד הגנרלים" הוא איזנקוט המבקש להדיחו. הימין הפופוליסטי מספר סיפור שקרי כדי ללכוד את בוחריו ברשת זהותית-פוליטית.

ומה עושה המחנה הליברלי? מתפתה לשחק את המשחק הישן, מחזר אחרי הקולות הצפים. כיצד מביא הפופוליזם את המתלבטים? מציע להם זהות, שבט, סיפור. כיצד מנסה המחנה הליברלי להביא מתלבטים? דרך מדיניות – חוק גיוס לכל, ועידת חקירה ממלכתית, קציבת קדנציות וכו'. דרך השכל. אבל פוליטיקה בעידן פופוליסטי היא גם קרב על זהות, שייכות ושותפות. כנגד הסיפור הלאומני-גזעני-קיצוני של הפופוליזם, המחנה הליברלי חייב לספר סיפור ישראלי אלטרנטיבי. סיפור המעביר לזירת שיח שבה מנצח המחנה הליברלי (למשל ברית המשרתים מול ברית המשתמטים) וגם קובע סדר יום. הסטת האג׳נדה, הכתבת השיח והצגת אלטרנטיבה דרך סיפור משותף שרוקם עתיד ונותן תקווה הם תנאי לניצחון גורף.

שתי דוגמאות למהפך פוליטי הם קלינטון ובלייר. בבחירות 1992 בוש הוביל קמפיין על מדיניות חוץ, קריסת בריה"מ והניצחון מול עיראק. קלינטון השתלט על סדר היום דרך הסיסמא "זאת הכלכלה, טיפש" והעברת הדיון לחיי היומיום. בוש נתפס כאפתי ומתנשא וקלינטון – אמפתי ואכפתי. הוא שינה את השיח והביא לניצחון גורף. ב-1997 טוני בלייר הוביל מהפך אחרי 18 שנים שמרניות. כנגד קמפיין מייג'ור שהציג את בלייר כסכנה, בלייר יצר סיפור של תקווה וסדר עדיפויות חדש: חינוך, חינוך וחינוך. הסטת השיח להשקעה באזרחים ולצמיחה כלכלית יצרו מומנטום חיובי ורצון לשינוי לעומת השלטון רב-השנים, המושחת והמקובע של השמרנים והביא ניצחון גורף.

ההפיכה המשטרית וטבח 7 באוקטובר הביאו למיאוס משלטון נתניהו והחרדים. הייתה בהם הפרה בוטה של הערכים המשותפים של מגילת העצמאות הן בקעקוע הדמוקרטיה הישראלית והן בקריסת הממשלה אל נוכח הטבח והפקרת החטופים. ההפקרה ניכרת גם בניהול מלחמה חסר אסטרטגיה. נתניהו הבטיח ניצחון מוחלט. אבל אף אחת ממטרות המלחמה שקבע – מיגור חמאס, חיסול האורניום המועשר באיראן, הפלת המשטר וקעקוע הקשר בין איראן וחיזבאללה – לא הושגה. יתרה מכך, הדבקות של נתניהו בגוש החרדים הוביל לכך שרבע ממחזור גיוס לא מגויס והנטל על המשרתים גובה מחירים בגוף, בנפש, בצבא ובחברה.

ראשי גוש השינוי צריכים לספר סיפור של מסע משותף ותיקון. חזרה לשורשים של ערכי מגילת העצמאות, קוממיות ממלכתית המבוססת על יסודות החירות, הצדק והשלום תוך שיוויון זכויות חברתי ומדיני לאזרחי המדינה. האקט המכונן לריפוי הוא עיגון חוקתי של מגילת העצמאות. ומצד שני אופק של מדינה שבה הביטחון הלאומי לפני הכל, מדינה המשקיעה בהון האנושי, ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית, משגשגת וסולידרית פורצת דרך, יזמית ומתקדמת. רק כך נוכל לשוב להיות עם חופשי בארצנו.