רוץ מנסור רוץ
אני מאמין לאיזנקוט, גולן, לפיד ותומכיהם, אבל ישראל קיבלה מרופא השיניים עקירה כירורגית, בלי הרדמה. ככה כנראה מעירים את האריה
רמי סימני|
רוץ יא חביבי, רוץ. רופא השיניים החביב. רוץ ותפוצץ בלון אחר בלון של חלומותינו, תקוותינו וליבנו התמים. וכבר אין מי שינגב לאחיי שהאמינו בך, את הדמעות.
אני מאמין לאיזנקוט, גולן, לפיד ותומכיהם. פטריוטים כנים, אוהבי ישראל, שהאמינו בדו-קיום. רק שלמנסור עבאס לא האמנתי מעולם. כמה קל היה לו למכור לנו חיוך רחב, ודיבור מתון בערבית מתובלת בעברית אקדמית. הוא הפך למאמי הלאומי. הערבי הטוב, הפרגמטי, שזנח את הנרטיב הפלסטיני לטובת ההשתלבות בחברה הישראלית.
אינני מסכים עם ראש הממשלה. דווקא התברר שהדבר הטוב ביותר שקרה לציונות זו העובדה שהערבים נהרו לקלפיות. עם ישראל הבין שהדו-קיום הוא גרסת ערביי ישראל לאסטרטגיית השלבים (תדריג'יה) הפלסטינית. האחות של התַקִיָּה, עיקרון הלכתי באסלאם - המתיר לאדם להעמיד פנים להרדמת האויב. וכשהיהודי יתעורר הוא יבין שמדובר אכן בקיום. של המוסלמי בלבד.
ההיסטוריוגרפיה המוסלמית מוכיחה שהנרטיב המכונן של האסלאם, מבוסס על בדיות והעמדות פנים שנועדו להשגת יתרונות למוסלמים. היטיב לתאר המלומד המצרי חאמד עבד אל-סמד שהסביר:"האיסלאם הוא בלון של שקר אחד גדול. מלא בשקרים קטנים".
אז זהו מנסור היקר וחבריך מהמשותפת, שהצלחתם יותר מדי. גם איראן נכשלה מפני שהצליחה יותר מדי. היינו על סף השמדה ערב 7 באוקטובר. איראן בשיתוף הפרוקסיס שלה הצליחו להרדים אותנו. הם התעצמו באופן אימתני. מוכנים לשיסוף היהודים. ממתינים לפצצה הגרעינית, שבוששה להגיע. אלא שאז חמאס, בטוח בעצמו, גילה חוסר משמעת - ופתח בהתקפה. החיזבאללה ואיראן כעסו, לכן היססו להצטרף. וישראל שאמנם נפלה בפח שהפלשתינאים מעוניינים בדו-קיום, התעשתה כארי. היום היא נמצאת במעמקי עזה, סוריה ולבנון, לוחצת חזק על קנה הנשימה של אויביה.
אלא שמאז הבחירות, ישראל בחוסר ודאות המתוגברת על ידי עצות ילדותיות הקוראות להקים ממשלה פריכה, הבנויה על ערבים הקוראים לעצמם בלי בושה פלסטינים. זה נורא, במיוחד מפני שאנו ערב השמדת האיום האיראני. אך הצד הטוב שבסיפור - שנפלו המסכות.
המפלגות הערביות נפלו בפח הצלחתן. הן הקדישו את ניצחונן לפלסטינים, ואנו חשבנו שהן רצו להיטיב את איכות חייהם
המפלגות הערביות שמשך עשורים התאפקו - נפלו בפח הצלחתן. הן הקדישו את ניצחונן בבחירות לפלסטינים בעזה וירושלים הכבושה, ואנו חשבנו שהן רצו להתחזק כדי להיטיב את איכות חייהם. נחשפו העברות הכספים המסתוריות שבחקירת השב"כ, הקשרים המפותלים לחמאס "ארגון הצדקה", החלוקה המלאכותית בין הפלג הצפוני לדרומי של תנועת האם של רע"מ - היונקים שניהם מתנועת "האחים המוסלמים" - ונעתקה נשימתנו. אלה פעולות של אויבים מבית, לא של אזרחים החפצים בטובת החלום הציוני ולהנות מפירותיו, שהביאו לכך שהערבים החיים כאן נהנים מרמת חיים חלומית, הגבוהה בעולם הערבי - והם עוד טוענים לאפרטהייד.
אם התנועה האיסלאמית היא המקור למפלגות הערביות והיא מגדירה את הזהות הפלסטינית כזהות הראשית, מעתה אמור: אין ערביי ישראל. התעודה הכחולה היא מסיכה. אין ערבים ישראליים, יש ערבים פלסטינים. אותו הגוף, אותה רקמה לאומית, אותו חלום.
בעברית הם מוכרים לנו שילוב אזרחי, תקציבים לכבישים ואפליה מתקנת. אבל בנאומים בערבית, בדיוק כמו ערפאת בשעתו (אחמד טיבי כבר הזכרנו?), המנגינה שונה לחלוטין. אז זהו, שזה נגמר. תקשיבו לאיווט ליברמן - הקול השפוי של שאגת הארי בגוש השינוי. הוא אייד את האפשרות הטיפשית להקים ממשלה בתמיכת הערבים או תמיכת חובבי הגלות מטעם יהדות התורה.
היהודים התפכחו. אתם כאן, אפילו לא בשביל מדינה פלסטינית. קטן עליכם. אתם אחים מוסלמים המבקשים להקים חליפות איסלמית שתתחבר לאחיכם שבאירופה וארה"ב. ואנחנו, שרצינו רופא שיניים שירפא את הכאב הלאומי, קיבלנו עקירה כירורגית, בלי הרדמה. אבל ככה בדיוק מוציאים מהאריה שאגה. תשאלו את העזתים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.