שוכרים נתבעו לפנות בית, וטענו: "זה כי אנחנו ערבים"
בעלת נכס בדרום ביטלה את החוזה שעליו חתמה בטענה שהדיירים מרעישים ומטרידים את השכנים. ביהמ"ש קבע: התנהלותם הצדיקה את סיום ההתקשרות
עו"ד אסף לאור | פסקדין|
בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה לפינוי שוכרים בשל הפרה מתמשכת של התחייבות לשמור על השקט ועל יחסי שכנות טובה. עם זאת, לנוכח התנהלות חסרת תום לב של בעלת הבית, קבעה השופטת נעם חת מקוב שהפינוי לא יהיה מיידי אלא רק בסוף ינואר 2027.
הסכם השכירות נחתם במרץ האחרון לתקופה שהתחילה במאי ואמורה להסתיים באפריל הבא. השוכרים קיבלו מפתח כבר במרץ לצורך שיפוץ הבית. לטענת בעלת הבית, הם ניצלו זאת כדי לעבור להתגורר בו מוקדם מהמוסכם, באופן שמהווה פלישה והסגת גבול.
כבר ב-20 באפריל, עוד לפני תחילת תקופת השכירות, היא שלחה הודעת ביטול בשל הפרה יסודית, וכחודש לאחר מכן הגישה את תביעת הפינוי. לצד הכניסה המוקדמת לבית, היא טענה לאי-המצאת בטוחות, למסירת צ'ק עם תאריך שגוי, להפרת "חוק המזומן" ולמטרדים קשים לשכנים.
השוכרים הכחישו את הטענות וטענו שהסיבה האמיתית לדרישת הפינוי היא היותם ערבים ודרישת השכנים מבעלת הבית לפנותם. בדיון הראשון ביקשו הצדדים לנסות להסכים על מועד פינוי, בכפוף למציאת בית חלופי. משלא נמצא בית כזה, התביעה התבררה לגופה.
השופטת דחתה את מרבית עילות הפינוי. היא קבעה כי המגורים המוקדמים, ככל שהיו, עשויים לכל היותר להקים עילה לתביעה כספית לאחר שההסכם נכנס לתוקף.
גם היעדר צ'ק הביטחון לא הצדיק לשיטתה פינוי: השוכרים הבהירו שהיו מוסרים אותו אילו נדרשו לכך לפני התביעה. לדבריהם התאריך השגוי בצ'ק היה תקלה שניתנת לתיקון, והטענה בנוגע לקבלת ארבעה חודשי שכירות במזומן לא ביססה אף היא עילת פינוי.
במרכז ההכרעה נותר סעיף בחוזה שלפיו: "השוכר מתחייב לשמור על ניקיון הדירה וסביבותיה, על השקט ועל יחסי שכנות טובה עם השכנים בבית". ההסכם לא הגדיר הפרה של הסעיף כהפרה יסודית שמאפשרת פינוי. השופטת הבהירה כי היה על בעלת הבית להתריע ולאפשר לשוכרים לתקן את התנהלותם, במקום לדרוש ביטול בתוך 36 שעות.
אלא שעד לבירור התביעה חלפו כמה חודשים. השופטת ראתה בהגשתה התראה, ובזמן שחלף אחריה הזדמנות לתיקון ההפרה. שני שכנים שבתיהם גובלים בבית העידו על צעקות, רעש ומטרדים מתמשכים. אחת מהם תיארה ניסיון לפנות לשוכרת כדי למנוע השלכת פסולת לגינתה וצעקות מצד הילדים, אך לדבריה דבר לא השתנה.
השופטת התרשמה כי שלוות השכנים אכן מופרת. היא דחתה את הטענה שמדובר רק בהתנהגות הילדים, וקבעה שגם האחריות להתנהלותם מוטלת בסופו של דבר על השוכרים. ההפרה המתמשכת, שלא תוקנה לאורך חודשים, הצדיקה את הפינוי.
באשר לטענת האפליה לא נקבע ממצא לגבי המניעים לדרישת הפינוי. המתווך העיד שבעלת הבית ידעה את מוצא השוכרים כשחתמה מולם על החוזה. עם זאת, נקבע כי הודעת הביטול נשלחה ללא הצדקה והתביעה הוגשה בחיפזון, באופן שאינו תם לב. לפיכך נקבע שהבית יפונה עד 31 בינואר 2027. עד אז על השוכרים לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ בעלת הבית: עו"ד עופר אוחנה • ב"כ השוכרים: עו"ד עדי גנור • עו"ד אסף לאור עוסק בדיני חוזים • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.