חילופי שלטון יהיו טובים גם לליכוד
חילופי שלטון אינם רק משאת נפשם של חברי האופוזיציה. אנחנו רגילים לדבר על דמוקרטיה בהקשרים של שלטון הרוב וזכויות המיעוט וכוחה של מערכת המשפט וכו', אבל דמוקרטיה יעילה מחייבת את האזרחים גם להחליף את השלטון ולא רק להיצמד למפלגות הבית שלהם
אבי שילון|עודכן:
העובדה שלפי הסקרים לאף גוש אין כרגע יותר משישים תומכים (כל עוד גוש השינוי מסרב לקואליציה עם המפלגות הערביות, אף שאחת מהן, רע״מ, מכירה בישראל כמדינה יהודית והציבה יהודי ברשימה), מציעה בינתיים רק אפשרויות קלושות להקמת קואליציה אחרי הבחירות. אחת מהאפשרויות תהיה בוודאי טעות: ממשלת אחדות.
כלומר, ממשלת אחדות היא הממשלה הנחוצה ביותר מבחינה עקרונית. חישבו כמה קל יותר היה לנהל את ישראל אם שתי המפלגות הגדולות היו מקימות יחד קואליציה יציבה. כך, למשל, משקלן של המפלגות החרדיות היה צונח וסוגיית חוק גיוס החרדים היתה נפתרת בקלות.
ההיסטוריה מוכיחה כי ממשלות אחדות קמות אחרי תקופה ארוכה של שסע ומתח. הראשונה הוקמה לקראת מלחמת ששת הימים, אחרי שנים בהן "חרות" של בגין הודרה מהקואליציה; ואילו בשנות השמונים הוקמו ממשלות האחדות לאחר מהפך 1977 והבחירות הסוערות של 1981. והן אכן היו ממשלות מוצלחות: ממשלת האחדות בראשות לוי אשכול הביאה לניצחון הצבאי הישראלי הגדול בתולדותיה ב-67׳; ואילו ממשלות האחדות בשנות השמונים, בראשות פרס ושמיר, הסיגו את צה״ל מהבוץ הלבנוני, חילצו את הכלכלה ממשבר ואינפלציה חסרת תקדים, ואפשר לרשום לזכותן גם את ביטול פרוייקט מטוס הלביא, שהביא להתנעת תעשיית ההיי-טק לאחר שאלפי מהנדסים מצאו את עצמם חופשיים מהפרויקט המיותר.
אלא שההיסטוריה הישראלית נמצאת עכשיו בשלב אחר, שבו ממשלת אחדות, גם אם תהיה טובה מקודמתה, רק תעכב את האפשרות לתיקון וליציאה לדרך חדשה. מה גם שמבחינה מדינית האלטרנטיבה הנוכחית לשלטון הליכוד – המפלגות של איזנקוט, ליברמן ובנט-לפיד - ממילא אינה מתיימרת להביא לשינוי משמעותי, כפי שרבין הבטיח כשהתמודד מול שמיר ב-92'. לכן, לכל הפחות, צריך להחליף את השלטון למען התיקון הפנימי והערכי.
יתרה מכך: אחדות תהיה טעות בעיקר משום שישראל צריכה לתקן, להחליף ולחדש לא מעט מהמנגנונים המרכיבים אותה. לא ייתכן שהתשובה שהבחירות יעניקו למה שעברנו בשבעה באוקטובר תהיה שינוי קל. ומצד שני ניתן לומר שבאופן פרדוקסלי גם עבור אלה שמשוכנעים שחייבים להחליף את הקואליציה מוטב שהליכוד יישאר בשלטון: זו לפחות תהיה אמירה ברורה של רוב הישראלים לגבי הכיוון שהם חפצים בו.
השנים בהן בני גנץ הצטרף לקואליציית הליכוד עם ״כחול-לבן״ הוכיחו כי ממשלה משותפת שאין לה מטרות-על ברורות, כפי שהיה בשנות השמונים, היא מתכון לדשדוש. לא לתקווה.
חילופי שלטון אינם רק משאת נפשם של חברי האופוזיציה. אנחנו רגילים לדבר על דמוקרטיה בהקשרים של שלטון הרוב וזכויות המיעוט וכוחה של מערכת המשפט וכו', אבל דמוקרטיה יעילה מחייבת את האזרחים גם להחליף את השלטון ולא רק להיצמד למפלגות הבית שלהם.
התחלופה היא חלק יסודי מהיתרון של דמוקרטיות על מדינות שאינן כאלה. חילופי שלטון יהיו טובים גם לליכוד, שתחת נתניהו נמצא בשלטון כבר 15 שנים, כמעט ברציפות, שכן רק באופוזיציה המפלגה תוכל להצמיח הנהגה חדשה שתוכל לומר לציבור מה הימין מציע בעשור השלישי כמעט של המאה ה-21, מעבר לסוגיית כן ביבי או לא ביבי.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.