המיגוניות בעוטף יישארו במקומן וייאסר להרוס אותן: "מבטיחים את סיפורי הגבורה"

90 בני אדם נרצחו ו-5 נחטפו מהמרחבים המוגנים לאורך כביש 232 ב-7/10. אחרי 3 שנים הכריז שר המורשת אליהו על המיגוניות כאתרי מורשת לאומיים. אחותו של אביר לוטן שנרצח בצומת בארי: "השימור מצליח להרגיע לנו קצת את הלב"

במלאת שלוש שנים בדיוק לטבח 7 באוקטובר, הכריז הבוקר (רביעי) שר המורשת עמיחי אליהו על המיגוניות בעוטף עזה שנותרו עדות אילמת למקרי הגבורה לצד מעשי הזוועה כאתרי מורשת לאומיים. בהתאם להחלטה התקדימית, שמתבססת על סעיף ייחודי בחוק, ייאסר באופן מוחלט להרוס או לפנות או לצבוע את המיגוניות ללא אישור מקצועי, במטרה לשמרן כעדות חיה.

"מיגוניות המוות" הוא הכינוי שניתן למרחבים המוגנים לאורך כביש 232 בעוטף עזה, שאליהם נמלטו ביום הטבח בעיקר מבלים מפסטיבל הנובה ורוחצים מחוף זיקים. מחבלי חמאס שפשטו על העוטף ירו לתוך המיגוניות, השליכו לעברן רימונים, וחטפו כמה מהשוהים בהן.

90 בני אדם נרצחו באותן מיגוניות וחמישה נחטפו. אל המיגונית בצומת בארי נמלטו כמעט 40 מבלים מהמסיבה ו-16 מהם נרצחו בתוכה. מהמיגונית ליד צומת רעים זכור מעשה הגבורה של ענר שפירא. הוא הדף פעם אחר פעם רימונים שהמחבלים השליכו לתוך המיגונית - עד שנרצח. אזרחים ולוחמים נוספים גילו תושייה והקרבה כדי להציל אחרים במיגוניות.

שר המורשת אליהו פנה הבוקר לראשי המועצות האזוריות בעוטף עזה ולסמנכ"ל רשות העתיקות, והודיע על הכרזת המיגוניות כ"עתיקות" וכאתרי מורשת לאומיים. ההחלטה התקבלה לאחר עבודה נרחבת שבוצעה במשרד המורשת, ונועדה לעצור תופעה של יוזמות מקומיות ובירוקרטיות ל"ניקוי השטח" שכוללות פינוי, צביעה מחדש וטיוח של המבנים שספגו אש - פעולות שעלולות למחוק את העדויות ההיסטוריות.

אף על פי שחוק העתיקות (תשל"ח-1978) נועד במקור לשמר ממצאים שנוצרו לפני שנת 1700, סעיף 1 לחוק מקנה לשר הממונה סמכות חריגה להכריז על נכס מאוחר יותר כ"עתיקה", אם יש לו ערך היסטורי לאומי מובהק. השר אליהו עשה שימוש בסמכות זו כדי להעניק למיגוניות הגנה משפטית מיידית.

לדברי השר אליהו, "אירועי 7 באוקטובר צרבו בבשרנו פצע עמוק, אך גם חשפו תעצומות נפש, גבורה וערבות הדדית שייזכרו לדורי דורות. בתוך התופת, הפכו המיגוניות הפזורות ברחבי עוטף עזה לזירות של מאבק הישרדותי, דם וגבורה שאין להם שיעור. חובתנו לדורות הבאים היא להבטיח שסיפורי הגבורה והאובדן יסופרו מתוך המרחב עצמו, ולא ייעלמו תחת שיקולים בירוקרטיים או רצון מהיר 'לנקות את השטח'".

במשרד המורשת מדגישים ומבהירים כי משמעות ההכרזה אינה הפקעה של המיגוניות או העברת הבעלות עליהן לידי המדינה, והבעלות על המבנים נותרת כשהייתה. עם זאת, פועל היוצא של ההכרזה הוא החלת "משטר שימור" מחמיר: החל מרגע זה, חל איסור מוחלט לבצע כל שינוי פיזי במיגוניות ללא אישור מפורש ותיאום מקצועי מוקדם מול אנשי השימור של רשות העתיקות ומשרד המורשת. נמסר כי "ההנחיה הועברה לכלל גורמי הביצוע והשטח, במטרה להבטיח שמבנים אלו ישומרו כעדות חיה וכאתרי התייחדות וזיכרון עבור משפחות הנופלים ועם ישראל כולו".

הילה, אחותו של אביר לוטן שנרצח במיגונית בצומת בארי, אמרה היום ל-ynet: "אני מתרגשת. מאבק ארוך לשימור ההנצחה, לשימור הנרטיב, לזיכרון הטבח והחברות, הערבות ההדדית וסיפורי הגבורה שהתרחשו במיגוניות האלה לאורך ציר הדמים בשבת 7 באוקטובר זוכה להכרה ראויה. דווקא ביום הזה שימור המיגוניות מצליח להרגיע לנו קצת את הלב".

ב-ynet נחשף ביוני השנה כי מועצת אשכול מתכננת להעביר את המיגוניות לאתר הנובה. הילה נמנית עם המתנגדים לפנות את המיגוניות. היא אמרה אז: "המיגוניות הן תזכורת חיה למה שהיה בבוקר 7 באוקטובר, לאסונות ולגבורה. כשמפנים זכר לכל דבר שהיה במקום הזה, מה נשאר? המיגוניות הן מהעדויות היחידות שלא נמצאות בתוך קיבוץ או עיר. אנחנו חייבים לשמר את זה איפה שזה. זה המקום האחרון שבו היו האחים והילדים שלנו, האנשים שאהבנו. חשוב שהן לא יוזזו גם בשביל הזיכרון הלאומי של מדינת ישראל".

האחות השכולה הוסיפה אז: "תאר לך מה היה קורה אם תושבים שגרים סביב אושוויץ היו אומרים 'לא מתאים לנו מחנה ההשמדה הזה מול העיניים - אז נזיז אותו למקום אחר'. איזו זעקה הייתה קמה? זה ניסיון למחוק את הטבח. אני לא מקבלת תירוצים של 'מיגוניות לא תקניות' או ענייני חניה. אמרנו מהיום הראשון - תשאירו את המיגוניות האלה בתור אנדרטה ושימו לצידן מיגוניות חדשות. אפשר גם לתכנן את תוואי הכביש כדי שיהיה בטוח ולשים חניות".