הדר מוכתר כמשל

השבוע הופץ סרטון נוסף שבו מוכתר טוענת כי החרדים מקבלים מהמדינה הרבה פחות מחלקם היחסי באוכלוסייה, בעוד מילואימניקים מקבלים הרבה יותר. זה כמובן שקר מוחלט

עוז בן נון|

זה היה בזמן "הפגנת המיליון" החרדית. הכניסה לירושלים נחסמה, ואנשי הציבור החרדי זעקו נגד גזירות הגיוס. מולם עמדנו כמה עשרות מילואימניקים ונשות מילואים, עם מבט עצוב בעיניים ועייפות אינסופית. בינינו לבינם עמדו שוטרים שבלמו פיזית צעירים חרדים שניסו להגיע ולפגוע בנו.

מדמות אחת אי-אפשר היה להתעלם: הדר מוכתר הגיעה עם צלם צמוד וניסתה לייצר פרובוקציה ולהתעמת דווקא איתנו. מה יש להתעמת עם כמה עשרות מפגינים עייפים ושקטים, שבאו למחות על העומס הקיצוני שרובץ להם על הכתפיים ועל חוסר הצדק ששורף את הנשמה? שאלה טובה.

השבוע הופץ סרטון נוסף שבו מוכתר טוענת כי החרדים מקבלים מהמדינה הרבה פחות מחלקם היחסי באוכלוסייה, בעוד מילואימניקים מקבלים הרבה יותר. זה כמובן שקר מוחלט.

כפי שעולה ממחקרם המפורסם של מיכאל שראל, אריאל קרלינסקי, תום שדה ואחרים, קיים פער עצום בנטל הכלכלי: משק בית יהודי לא-חרדי "מפסיד" בכל חודש כ-6,100 שקל (ההפרש בין המסים שהוא משלם לשירותים שהוא מקבל), בעוד משפחה חרדית מקבלת בממוצע "עודף" של כ-4,000 שקלים בכל חודש, ומשפחה ערבית כ-1,000 שקל (המספרים המעודכנים שנכונים להיום גדולים בהרבה, ומתקרבים להפסד של 9,000 שקל בחודש בממוצע למשק בית יהודי לא-חרדי). הנתונים האלה ידועים ומוכרים כבר שנים, וכל מי שעושה בדיקת גוגל פשוטה מגיע אליהם.

אז למה הדר מוכתר מקדמת נתונים שקריים כדי לצדד בחרדים ולהתנכר למילואימניקים?

הדר מוכתר היא בסך הכל אדם צעיר שרוצה להתקדם בעולם הפוליטי הימני, ואנשים צעירים ואמביציוזיים מריחים היטב תנועות עומק ושינויי אינטרסים פוליטיים.

לכן ההתבטאויות שלה מדאיגות כל כך: הן מעידות כי חיבור שהתחיל מחוסר ברירה פוליטי עם המפלגות החרדיות הלא-ציוניות הפך לעמדה אידיאולוגית מרכזית של מפלגות שמגדירות את עצמן ימין. חמור מכך: הן מעידות על כך ששחקנים חדשים ורעבים צריכים להתיישר עם האג'נדה החרדית כדי להשיג הזדמנות פוליטית.

כבר כמעט לא תשמעו אמירות בסגנון: "אנחנו מתנגדים לתפיסה החרדית, אך נאלצים לשבת איתם בשל אילוצים קואליציוניים", אלא אם כן מדובר באפולוגטיקה כלפי חוץ. קשה מאוד למצוא פוליטיקאים מכהנים בליכוד או בעוצמה יהודית שמסוגלים להעביר ביקורת מהותית על כך שציבור שלם משתמט בעת מלחמה, ומשתמש בתורה כתירוץ כדי לא לשאת בנטל.

במקום זאת, האג'נדה החרדית הולחמה אל הימין לצד עיוות נתונים מתמשך, כדי לייצר מיקס מסוכן ורעיל: כזה שמנסה להכניס לאותו התא לאומיות ואנטי-ציונות, לדבר כביכול בשם החיילים, אך בפועל להתנכר למשפחות מילואים ולקדם מדיניות שמחלישה את הצבא, לדבר בשם היהדות – אך להציג אותה כזהות נפרדת לגמרי מהזהות הציונית.

לא מדובר בעניין פרסונלי, אלא בסימן המזהיר מפני אסון. אם הימין חפץ חיים, הוא חייב להסתכל על הדר מוכתר כמשל ולבצע פניית פרסה חדה.