המקום שבו אנו צודקים
הכי בטוב טעם היה אם גוש השינוי היה משיג, נניח, 70 מנדטים, או 65, או אפילו רק 61. אבל זה לא קרה. אפילו לא התקרב לשם. מה שאומר שעכשיו מונחות בפני ראשי הגוש שיקבלו היום את זכות הראשונים להקים את הקואליציה הבאה, שתי אפשרויות: לצרף את החרדים ולהסתמך על תמיכת המפלגות הערביות, או לחזור לספסלים האחוריים בכנסת. להתכסות בשמיכה רכה וחמימה שקוראים לה לא-ויתרנו-על-העקרונות-שלנו, ולראות איך הצד השני מקבל את ההחלטות. ממשיך לקבל את ההחלטות.
יש רגעים כאלה בפוליטיקה שצריך להחליט מה עושים עם ההבטחות, עם ההצהרות, עם הקווים האדומים שנמתחו לאורך ולרוחב. ועל כך אפשר לומר שלושה דברים. הראשון, כדי להעמיד דברים על דיוקם, זו לא שעתם היפה של הטהרנים ולא זמן לצדקנות. זה כיף גדול להיות שם, אבל, כמו שכתב יהודה עמיחי, "מן המקום שבו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב. המקום שבו אנו צודקים הוא רמוס וקשה. אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח". אז לא בטוח שעמיחי התכוון בדיוק לסיטואציה הזו, אבל הסיטואציה הזו מתכווננת היטב לשיר.
העניין השני נוגע לפוליטיקה, לאמנות האפשר. קואליציה עם המפלגות החרדיות מחייבת התמודדות קשה עם שאלות מורכבות, שהתשובה להן נעוצה בהבנה שמי שרוצה לחולל שינוי גדול באמת, צריך לדעת להתפשר בקצוות. ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של מדינת ישראל מוכיחה שכבר היו דברים מעולם. ב-1984 הוקמה ממשלת אחדות לאומית בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר. השותפות הולידה שורה של הישגים שהבולטים בהם היו חיסול האינפלציה שהגיעה אז, מי היה מאמין, ל-445 אחוזים בשנה וירדה ל-17 אחוזים וחצי, והחלטה על הנסיגה מעומק לבנון והקמת רצועת הביטחון.
ב-1992 יצחק רבין הקים ממשלה שהיו בה גם ש"ס וגם מרצ, עם תמיכת המפלגות הערביות מבחוץ. הממשלה הזו חוללה מהפכה בחברה הישראלית, בחינוך, בתחבורה, בבריאות. היא חתמה על הסכם השלום עם ירדן והולידה תקוות גדולות. רוצה לומר, עכשיו זו ההזדמנות, שלא ברור אם ומתי תחזור, להציל את השירות הציבורי, לחזק את מערכת הבריאות, לשפר את החינוך, לתת מענה למצוקות החברתיות, לשקם את הצפון ואת הדרום ולהחזיר את אמון האזרחים במוסדות המדינה. לעשות בדיוק את מה שלא עשו עשרות השרים, סגני השרים, המנכ"לים מטעם, המקורבים ומקורבי המקורבים בארבע השנים האחרונות.
המשא ומתן עם המפלגות החרדיות, שצריך להתנהל, בו-זמנית, על בסיס קווי יסוד ברורים ונכונות לפשרות. שוויון בנטל אינו סעיף קישוטי שאפשר להעלים בהערת שוליים
העניין השלישי נוגע למשא ומתן עם המפלגות החרדיות, שצריך להתנהל, בו-זמנית, על בסיס קווי יסוד ברורים ונכונות לפשרות. שוויון בנטל אינו סעיף קישוטי שאפשר להעלים בהערת שוליים. כך גם שירות צבאי או אזרחי, השתתפות בשוק העבודה, לימודי ליבה, אחריות תקציבית ושמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה חייבים להיות חלק מהדיון, חלק מהפשרה שתתווה מסלול הדרגתי שיקבע יעדים ויסמן לוחות זמנים.
"אנחנו אופוזיציה לוחמת", אמרה חברת הכנסת מירי רגב במאי 2022 כשקראה לחבריה להימנע מהצבעה בעד חוק שאמור היה להבטיח סיוע מסיבי בשכר הלימוד למשרתים בצבא, "אז אין לנו כאבי בטן". לגוש השינוי צריכים להיות כאבי בטן, בטח ובטח כאלו שיעשו את ההבדל בין טוב ורע. בין צודק ללא צודק. רק שבשעה הזו, של הקמת ממשלת שינוי, כאב בטן שמקורו בוויתורים מסוימים לצורך הרכבת הממשלה, הוא פינוק שהם לא יכולים להרשות לעצמם.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.