טום קרוז היה משוכנע שהסרט "דיגר" יביא לו את האוסקר. אבל אז הגיעו הביקורות

הקרנת הבכורה העולמית של הסרט “דיגר” בלונדון, שנערכה רק לפני חודש אף שזה מרגיש הרבה יותר, הבהירה דבר אחד: הסופרלטיבים המודבקים למעמדו של טום קרוז לא עושים איתו צדק. הוא לא רק 'כוכב הקולנוע הגדול האחרון'; הוא אפילו לא רק 'האיש שהציל את הקולנוע' אחרי הקורונה, כפי שקבע סטיבן ספילברג. לא. טום קרוז הוא נשיא מדינת הוליווד. למעשה, המלך שלה. וככזה, בהקרנת בכורה של סרטו החדש, מן הראוי שבין הנוכחים יהיו אנשים במעמדו. למשל הזוג המלכותי הבא של אנגליה, ויליאם וקייט, שאפילו הוציאה מהמגירה עגילים שהיו שייכים לנסיכה דיאנה. כ-800 איש זכו בלוטו של הסטטוס וקיבלו הזמנה לבכורה, שלושה מהם היו בקהאמים: דיוויד ושניים משלושת בניו שעדיין מדברים איתו, קרוז ורומיאו.

בדיעבד, זה היה רגע השיא של “דיגר”, הסרט האמנותי השאפתני ביותר בקריירה של טום קרוז, ניסוי שעלה כרבע מיליארד דולר והפך לאחד הכישלונות הגדולים בהיסטוריה של הוליווד. כבר כשהקהל עזב את אותה הקרנת בכורה נוצצת, צועד במהירות ומתלחשש, קרוז בוודאי התחיל להבין כי הוא עומד לעבור חוויה נדירה בקריירה של מי שהוא באמת כוכב הקולנוע הגדול האחרון: התרסקות חזקה על הפרצוף.

זה סיפור מעציב מכל כיוון. המקרים שבהם אולפן הוליוודי מוכן להשקיע תקציבי עתק בסרטים מקוריים שאפתניים שלא פונים למיינסטרים, נדירים גם כך; במציאות החדשה של מיזוגים, קיצוצים ושורה תחתונה חשובה מתמיד, זה כנראה יקרה עכשיו עוד פחות. מצד שני, היהירות, למעשה המגלומניה, גם של במאי הסרט, אלחנדרו איניאריטו, וגם של קרוז עצמו, שגרמה להם לחשוב כי השמות שלהם לבדם יספיקו למשוך קהל, תעלה עכשיו לכולם ביוקר.

במציאות שבה שמונה מעשרת הסרטים המרוויחים של 2026 הם המשכונים, סרטי ספין-אוף, זיכיונות קיימים או עיבודים למיתולוגיות, כל מי שאוהב קולנוע מקורי ואמביציוזי חטף סטירת לחי מצלצלת. טום קרוז, אפשר להניח, כבר לא ינסה שוב דבר כזה. תכף נשוב לסרטים שבהם הוא רץ, טס, נוהג וקופץ מהרים, כי מסתבר ש”בואו לראות את טום קרוז כשהוא לא דומה לעצמו בניסיון הגדול ביותר שלו לזכות באוסקר”, זו אטרקציה קטנה מאוד.

× × ×

הסיפור של 'דיגר' מתחיל לפני יותר מעשור, אז עלה במוחו של אלחנדרו איניאריטו הרעיון לסרט על איל נפט גס רוח, שפעולות הקידוח שלו באזור הארקטי מחוללות אסון אקולוגי. איניאריטו ביים אז את The Revenant ('האיש שנולד מחדש'), סרט בתקציב של 165 מיליון דולר, שהביא לו ב-2015 פרס אוסקר שני ברציפות (שנה קודם הוא זכה עבור 'בירדמן', והוא אחד משלושה במאים בלבד שזכו באוסקר שנתיים ברציפות). חשוב עוד יותר, הסרט הזה הביא סוף-סוף אוסקר ראשון ללאונרדו דיקפריו.

בביטחון, מוצדק בסך הכל, של מי שזכה בשני אוסקרים בשנתיים, התחיל איניאריטו לעבוד על 'דיגר' יחד עם נטפליקס. הפרויקט היה מיועד אף הוא לדיקפריו, וקיבל את שם העבודה 'בלה, בלה, בלה'. בסופו של דבר החליטה נטפליקס לוותר כי כבר הייתה בתהליכי עבודה על סרט יקר אחר שעסק במשבר האקלים בכיכובו של דיקפריו - Don't Look Up ('אל תסתכלו למעלה') של אדם מקיי, שהיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר וסך הכל נחשב להצלחה עבור נטפליקס.

הזמן עבר ובפנטהאוז המפואר שלו בקלירווטר, פלורידה, מרחק הליכה קצר מהמטה הבין-לאומי של הכנסייה הסיינטולוגית שבה הוא חבר, הביט טום קרוז על לוח השנה וגילה שהוא כבר בן 60 פלוס. קרוז קיבל בשנה שעברה 'אוסקר של כבוד', מהסוג שנותנים לכוכבים גדולים כשיודעים שהם כבר לא יזכו בדבר האמיתי, אבל קרוז דווקא כן עדיין רוצה את הדבר האמיתי. בנאום קבלת אוסקר הכבוד אמר קרוז: "עשיית סרטים היא לא מה שאני עושה, היא מי שאני". כולם הינהנו. איש לא יכול להתווכח עם האהבה של טום קרוז לקולנוע, ויש מספיק דוגמאות שמוכיחות כי הוא יודע לשחק. אז הוא מצא את מה שחיפש: סרט שבו לא יהיה דומה לעצמו, יעבוד עם אחד הבמאים החשובים של המאה ה-21, ויזכה באוסקר.

אולפני האחים וורנר אישרו ל”דיגר” תקציב נדיב של 125 מיליון דולר, אבל שישה חודשים של צילומים הביאו את המחיר לכ-175 מיליון דולר. עוד כ-100 מיליון הושקעו בשיווק. צריך להביא בחשבון כי בתי הקולנוע שומרים לעצמם כמחצית מההכנסות של מכירת הכרטיסים, והחוזים של קרוז הם חוזי First-Dollar, שלפיהם ההכנסות הראשוניות מועברות ישירות אליו ולא לאולפן.

בן אפלק: "כולם רוצים לספור את הכסף, כמה הסרט הפסיד וכל זה, אבל אם מענישים סרטים שלוקחים סיכונים, נחשו מה תקבלו? ערמה של סרטים גרועים וחסרי ייחוד. אי–אפשר ליצור משהו מעניין בלי לקחת סיכון גדול, וזה אומר שלפעמים יהיו כישלונות וצריך לקבל אותם"

בסופו של דבר, ההערכה הייתה ש”דיגר” צריך להכניס בין 300 ל-350 מיליון דולר ברחבי העולם רק כדי להגיע לאיזון. הוא הכניס שמונה מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו בארה"ב לפני שרשם צניחה של 60% בסוף השבוע השני, ונכון לרגע זה הכניס כ-17 מיליון בארה״ב. הפתיחה הבין-לאומית הייתה גרועה עוד יותר: 12 מיליון דולר ב-74 טריטוריות, ממוצע של 6,100 דולר למדינה. בסך הכל הכניס “דיגר” עד כה כ-42 מיליון דולר, וכבר נעלם ממרבית בתי הקולנוע בארה"ב. ההפסד הצפוי של הסרט נראה בדרך לרבע מיליארד דולר, ומציב אותו בשורה הראשונה של הכישלונות היקרים ביותר בכל הזמנים.

הכישלון הקולוסאלי הזה הזכיר שגם קרוז וגם איניאריטו הם דמויות מפלגות, ויש לא מעט שמחה לאיד במראה קריסתה של יצירה יומרנית כל כך. ליה באק, מומחית לשיווק סרטים, אמרה ל-Yahoo כי ״כישלונות קופתיים גורמים לקהל להרגיש בעל כוח. זאת כיוון שהם מוכיחים שאי-אפשר פשוט לקנות תשומת לב. לא משנה כמה כסף, כוח, כוכבים או שיווק משקיע אולפן בסרט, לקהל עדיין שמורה המילה האחרונה, הקהל הוא שמחליט מה הופך לרלוונטי מבחינה תרבותית. במובן מסוים, הכישלון הופך למשוב: אם אתם רוצים שנוציא כסף ונלך לקולנוע, עליכם להבין מה באמת מרגש אותנו".

מהצד השני יש כעס שמגיע דווקא ממי שכן מבינים את חשיבות הצלחת סרטים ברמת תעוזה כזו, ויודעים שבמצב היום אי-אפשר לקחת כזה תקציב וליצור ממנו סרט יומרני כל כך, שברגעים מסוימים נראה כי הוא בכוונה מייגע. יש הבדל בין 'לא להתחנף לקהל' לבין סתם לגרום לו לחשוב שמטרילים אותו. Sinners של ריאן קוגלר הוא סרט מקורי ומוזר, שהכניס 370 מיליון דולר ברחבי העולם. “קרב רודף קרב” הוא סרט יקר ולא פשוט בכלל שכמעט הצליח להחזיר את ההשקעה, אבל גם היה הצלחה ביקורתית גדולה וזכה באוסקר. לצורך העניין, לפחות אם משווים תקציבים, גם “האודיסיאה” הוא סרט קשה ומעמיס. “דיגר” לא אמור היה להכניס 1.7 מיליארד דולר, אבל היה נחמד אם לפחות היה מחזיר את ההשקעה.

זה גם הסרט האחרון של אולפני האחים וורנר העצמאיים לפני שנבלעו על ידי פרמאונט. הוא כישלון כל כך מסיבי, עד שהצעד הראשון של בעלי פרמאונט, דיוויד אליסון, היה לפטר את צמד הבכירים מייק דה לוקה ופאם אבדי שדחפו להענקת התקציב הגדול, ובאופן כללי היו אנשי התמיכה ביוצרים מקוריים באולפני האחים וורנר. עכשיו גם זה נגמר.

× × ×

הבעיה הגדולה ביותר של “דיגר” לא הייתה הביקורות, אלא שהוא התייחס לקהל כאל החלק הכי פחות חשוב במשוואה. כל מערכת הקידום של הסרט נוגדת לגמרי את החזון המוכר של טום קרוז כמיסיונר של סרטי קולנוע שצריך לראות באולמות. זה התחיל בטריילרים שבהתחלה עוד היו מסתוריים באופן מסקרן, אבל בהמשך הפכו לסתם מעצבנים והתבססו בעיקר על צילומים של קרוז מאופר בכבדות ומגלם קריקטורה של ברון נפט במבטא טקסני כבד. בשום שלב לא היה ניסיון להסביר, אפילו בקווים כלליים, על מה הסרט.

אחר כך באו הביקורות, ורבות מהן קטלו את הסרט, אבל דווקא לא כמו שהנרטיב אומר. “דיגר” עומד על 52 אחוז באתר הביקורותRotten Tomatoes. זה לא “האודיסיאה” אבל גם לא Other Mommy, סרט בתקציב של 18 מיליון דולר שעומד על 17 אחוז באתר והכניס 55 מיליון דולר בעשרה ימים. מבקרים כבר לא באמת קובעים את גורלם של סרטים היום. אבל כשהחלו להתפרסם ביקורות קטלניות, נכנס מערך השיווק של “דיגר” לפאניקה. בהתחלה הושק קמפיין חדש שציטט ביקורות שליליות וקרא לקהל להתעלם מהמבקרים ולשפוט בעצמו. להגיד לקהל “עזבו את המבקרים נפוחי הישבן האלה, לכו תחליטו לבד” זו לא אסטרטגיה רעה, בוודאי שלא במצב הרוח הלעומתי של אמריקאים היום, אבל במקרה הזה היא הריחה מייאוש. כמה ימים אחר כך שוב שינתה מחלקת השיווק כיוון, ואמרה לקהל כן להתחשב במבקרים, אבל לא האמריקאים, אלא דווקא הצרפתים שאהבו מאוד את הסרט. זה כבר היה פתטי.

מעל הכל, כסרט, “דיגר” הוא ניסיון שאפתני מאוד, אולי השאפתני אי פעם, לעסוק בתופעת שינויי האקלים. אבל גם העובדה הזו די נקברה במסע הקידום הכושל. יש לא מעט אנשים שהיו הולכים לראות אותו אם היו יודעים שמדובר בסאטירה על קריסת כדור הארץ, אבל מסע הקידום החביא גם את העובדה הזו. כולם היו בטוחים כל כך בכוח המשיכה האוטומטי של קרוז, עד ששכחו לשווק את הסרט עצמו.

יש לא מעט אנשים שהיו הולכים לראות את הסרט אם היו יודעים שמדובר בסאטירה על קריסת כדור הארץ, אבל מסע הקידום החביא גם את העובדה הזו. כולם היו בטוחים כל כך בכוח המשיכה האוטומטי של קרוז, עד ששכחו לשווק את הסרט עצמו

× × ×

עבור טום קרוז, הכישלון של “דיגר” הוא בעיקר מכה קשה לאגו. לא צריך לדאוג לו כלכלית. הסרטים הגדולים שלו כמעט לא נכשלים. 'המומיה' מ-2017 הפסיד 95 מיליון דולר, אבל עדיין הכניס יותר מ-400 מיליון. במהלך קריירה של יותר מארבעה עשורים כשחקן וכמפיק, קרוז הרוויח יותר ממיליארד דולר, כולל יותר מ-400 מיליון רק מתפקידו כאית'ן האנט במשימה בלתי אפשרית. “טופ גאן מאווריק” מ-2022 הכניס יותר מ-1.5 מיליארד דולר בקופות העולמיות, וקרוז לקח כ-100 מיליון מהם.

השנים האחרונות הפכו את טום קרוז לכמעט טפלון. מכל הפעלולים שהוא עושה בעצמו, הטריק הגדול ביותר שלו היה שינוי התדמית מה-ווירדו שקפץ ב-2005 על הספה של אופרה וינפרי כי היה מאוהב בקייטי הולמס, לנשיא המכובד של הוליווד. האיש שמרחף משמיים ומקבל את הלפיד האולימפי בסיום אולימפיאדת פריז כדי להביא אותו ללוס-אנג'לס. בדרך הצליח קרוז להעלים לגמרי את היותו הפנים הציבוריות של כת הסיינטולוגיה, ולמנוע כמעט כל דליפה מחייו הפרטיים. לעשות דבר כזה, ועוד בעידן הרשתות, זו, ובכן, משימה בלתי אפשרית.

קרוז תמיד עובד קשה מאוד כדי לשווק את הסרטים שלו. לקראת “דיגר” הוא ישב לריאיון מגזיני נדיר עם GQ, שבו בהחלט הצליח לומר מעט מאוד, אבל חשף חזה מתוקתק היטב בגיל 64. הוא אפילו הלך לטוק-שואו היומי של ג'ניפר הדסון, שהמתארחים בו נכנסים לאולפן רק אחרי שהם מביכים את עצמם בריקוד בדרך פנימה. קרוז שיחזר את הריקוד מהסרט Risky Business, וכמובן נראה מצוין. הבעיה הייתה שבשום מקום הוא לא באמת דיבר על הסרט - גם כי יש בו טוויסט משמעותי שמפריד בין אוהביו לשונאיו - ולא הצליח לשכנע את הקהל לבוא רק בשבילו. זו המכה האמיתית לאדם עם אגו אין-סופי, שסביר להניח שהיה בטוח שהקהל מעריך אותו כשחקן ולא רק כגבר מזדקן מדור האיקס שאיכשהו עדיין מסוגל לקפוץ מעל גגות.

למען האמת, לקרוז היו סיבות טובות לחשוב כך. “בחורים טובים”, “נולד בארבעה ביולי”, “ג‘רי מגווייר”, “מגנוליה”, ואפילו תפקיד הקמע ההיסטרי ב”רעם טרופי”, הוכיחו שיש שם כישרון של ממש. כל העשור האחרון של קרוז היה להיט אחר להיט אחר להיט, סרטי אקשן עשויים לעילא שהקהל נהר אליהם. אי-אפשר שלא להעריך את האומץ שלקח עם “דיגר”, כך שללמוד שבסופו של דבר אנשים באים לסרטים שלו לא כדי לראות את טום קרוז השחקן תחת איפור של זקן נרגן, אלא כדי לראות את טום קרוז כוכב הקולנוע, חייב להיות רגע מדכדך מאוד. עכשיו הוא יודע שגם לו הקהל מציב תנאים: תהיה אית'ן האנט, לא דיגר.

× × ×

עם השנים, “דיגר” יהפוך בוודאות לסוג של סרט שחייבים לראות, כי קשה לזכור סרט שנכשל באופן כל כך בוטה. אבל ככל שכישלונו גדול יותר, כך מתעצמת השיחה סביבו. לא בטוח שקרוז תיכנן לעשות סרט פולחן בהתהוות, אבל אולי זה מה שיצא לו. התוכניות שחולקו לנוכחים בבכורה העולמית בלונדון כבר נמכרות באיביי.

בתוך כך, מגיעה הגנה אינסטינקטיבית מובנת לחלוטין מצד תעשייה שגם ככה נמצאת בפאניקה. בשבועות האחרונים נוצר טרנד סלבריטאי שמנסה להציל את “דיגר”, אבל גם להגן על טום קרוז. כי אם השחקן הכי בטוח בעולם לא יכול לקחת סיכון חד-פעמי, אז המצב חמור הרבה יותר ממה שחושבים. הבמאי גיירמו דל טורו צייץ “אוהב את האמנות, שם פס על הקופות”. באתר ביקורת הסרטים האדג'י Letterboxd, כתבה אן האת'וויי, שתצלם עם קרוז את הסרט הבא שלו, המשכון ל”ימי הרעם”: “דיגר סרט חכם, הזוי, אגרסיבי, מצחיק ושאפתני”. ג'יין פונדה כתבה באינסטגרם: “זו הייתה החלטה נועזת וגדולה מצד טום קרוז לקחת על עצמו את התפקיד הזה; הוא היה מצוין בו וגילה אומץ רב”. רון הווארד, שביים את קרוז לפני עשרות שנים בסרט “הרחק מכאן” (Far and Away), צייץ לקרוז: “חייבים לראות את העבודה שלך ב’דיגר’, לחשוב עליה ולדון בה כדי להעריך אותה באמת. זהו אחד מאותם סרטים נדירים”. האנה איינבינדר כתבה “ראיתי את ‘דיגר’ פעמיים. אני אוהבת אותו”. המצב הגיע לכך שניל יאנג בן ה-80 כתב באתר שלו: “‘דיגר' הוא הסרט הטוב ביותר שראיתי מעודי”. לא פחות.

בסך הכל הכניס דיגר עד כה כ–42 מיליון דולר, וכבר נעלם ממרבית בתי הקולנוע בארה"ב. ההפסד הצפוי של הסרט נראה בדרך לרבע מיליארד דולר, ומציב אותו בשורה הראשונה של הכישלונות היקרים ביותר בכל הזמנים

התגובה החכמה ביותר הגיעה מבן אפלק, שיודע דבר או שניים על כישלונות גדולים, אבל גם על סרטים טובים. “כולם רוצים לחגוג את הכישלון המהדהד הזה כאילו מדובר בדבר המרגש ביותר שקרה”, אמר אפלק, “כולם רוצים לספור את הכסף, כמה הסרט הפסיד וכל זה. אבל אם מענישים סרטים שלוקחים סיכונים, נחשו מה תקבלו? ערמה של סרטים גרועים וחסרי ייחוד. אי-אפשר ליצור משהו מעניין בלי לקחת סיכון גדול, וזה אומר שלפעמים יהיו כישלונות וצריך לקבל אותם”.

השאלה היחידה שנותרה עכשיו היא אם תגובת הצד האמנותי של הוליווד, במאים, שחקנים, כותבים, יכולה להיות תחילתו של קמפיין אוסקר חתרני. אם לא לסרט או לאיניאריטו, אז לפחות לטום קרוז. ייתכן שאפילו קרוז עצמו ינהל קמפיין שקט למועמדות לאוסקר. הכרה כזו לפחות תעסה את האגו הדואב. לא יפתיע אם מצביעי האוסקר יתחילו לשמוע כי לתמוך בקרוז עכשיו, ולהתעלם מהמבקרים או הקופות, זה צעד של תמיכה בקולנוע בכלל.

“טום קרוז הרוויח את זה”, אמר השבוע בכיר בתעשייה, “לא רק שהוא עושה סרטים שמביאים קהל לאולמות כשזה כבר נדיר כל כך. הוא הולך בעצמו לכל סרט חדש של אחרים, מצטלם עם הכרטיס שקנה ואומר לאנשים ללכת גם. חוץ מכריסטופר נולאן, איש לא עשה יותר מטום קרוז כדי להחזיק את הוליווד בחיים ב-15 השנים האחרונות. הוא גם נהדר ב’דיגר’, אף שהסרט מחורבן. אני מקווה שיהיה קמפיין אוסקר סביבו. מגיע לו, וגם אנחנו צריכים את זה. כי אם טום קרוז הוא כבר לא מניה בטוחה, אני לא יודע מה נשאר”.