הסופר יהודה אטלס הובא למנוחות: "האובדן - כמו צניחה חופשית ללא תחתית"

מאות בני משפחה וחברים ליוו את יהודה אטלס בדרכו האחרונה כשהובא למנוחות במושב עין עירון, שבו גדל. אשתו רונית סיפרה על חודשיו האחרונים בבתי החולים: "ראיתי אותו, הוא חייך - וזה שבר לי את הלב", חברו המאייר דני קרמן: "יהודה - שם נרדף לאמת"

תגיות

כ-300 אנשים הגיעו לבית העלמין עין עירון-כרכור כדי להיפרד מהסופר יהודה אטלס, שהלך לעולמו בגיל 89, וללוות אותו בדרכו האחרונה. אטלס הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין במושב שבו גדל והתחנך. מחבר "והילד הזה הוא אני", ואחד היוצרים הבולטים והאהובים בספרות הילדים בישראל, הלך לעולמו ביום חמישי.

טרם מסע הלוויה התקבצו המלווים ושרו שירה לזכרו של אטלס ז״ל את השיר - "שכב בני", ובנו יובל אף ביצע אותו במהלך הטקס. בין האנשים שבאו להיפרד מהסופר נכחה גם בתו של הנשיא לשעבר, שמעון פרס, פרופסור צביה ולדן.

אשתו רונית ספדה לו - וסיפרה על החודשים האחרונים בחייו שהיו מורכבים עבורו מבחינה בריאותית - ובהם אושפז מספר פעמים, עבר צנתור ושיקום מורכב והעביר חודש שלם בבית החולים איכילוב בתל אביב - עד שנפל לפני כשבוע ושבר שתי צלעות. ״המצב היה קשה השיקום שלו לא סייע״, אמרה בבית העלמין. "48 שנים [היינו] ביחד.

"יהודה אהב להביא ספרים להקריא לחברים שיגיבו ושידברו על הסיפור שהוא מקריא. הוא היה מקריא סיפור שמילאו את ליבו. אני זוכרת שבאחד הספרים שהקריא הוא החל לבכות, וזה קרה מספר פעמים. זה היה רגע אינטימי חזק מאוד. ראיתי אותו כשהלכנו לזהות את הגופה, הוא חייך - וזה שבר לי את הלב״.

בנו הבכור של אטלס, אוריאל, ספד אף הוא לאביו והוסיף בקצרה על הקושי שחוו בחודשים האחרונים לחייו. "אבא בנה שלוש ספריות בבית עם עשרות ספרים. אני זוכר דווקא את הספר הראשון שלו 'עד עמוד התלייה', אבא ראיין שם את ח״כ שלמה הלל, ואני זוכר טיולים בירושלים והגעה לעין עירון לבקר משפחה. אני זוכר את אבא לוקח אותי לראות זיקוקי די-נור ביום העצמאות. בקצה הרחוב גר חברו הטוב דני קרמן. לא מזמן חגגנו לאבא יום הולדת - גם עם שיריו. אבא, עשית הרבה. אני אוהב אותך״.

נועם, בנו של אטלס: ״האובדן מרגיש כמו צניחה חופשית ללא תחתית. אתה, אבא, היית מנסח את זה יותר טוב. אבא נתן הוראות להלוויה. בשבוע האחרון לחייך דיברנו על הכול. בשבוע האחרון זרמו הסיפורים הרגשות. אמרת שוב ושוב שאתה שמח שדיברנו על הדברים הללו - אני שמח ששוחחנו.

"אספר בשבחך - יש לך מעגל חברים עצום, היית מסמר הערב בכל מקום. ראית בכך שליחות - להביא את הילדים לקדמת הבמה. אהבת את השפה העברית, היית אכפתי מאוד לגבי כל מי שנעשה לו עוול - היית איש חם. היית אבא טוב, אבא נפלא. בימים האחרונים הקראתי לך פסוקים מהתנ״ך ואמרת לי כל העת - ״כמה יפה״.

״אבא שלי היה אוהב מוזיקה גדול״, ספד לו יובל הבן. "בכיתה א׳ אבא אמר לי 'תעשה מה שאתה רוצה - אבל אל תהיה מוזיקאי', וזה לא צלח. ביום הולדתו האחרון התקשרתי אליו אמרתי לו 'אולי זו תהייה שנה קשה', כי הוריו חיו עד הגיל הזה. הוא אמר לי 'שטויות', לצערנו לא צלחנו.

"בחודש יוני אבא נכנס לניתוח צנתור, הדברים החלו להידרדר חודש איתו בביה״ח זו הייתה תקופה קשה ואח״כ הוא עבר תקופת סבל יותר. הייתי בטוח שאחרי שני צנתורים אבא יתאושש, ניגנתי בפולין ואז חשבתי לשלוח ההקלטה לאבי ששכב בבית החולים. הוא אמר לי 'זה היה כל כך נפלא, יפה מאוד, תודה ששלחת לי'. זו הייתה המוזיקה האחרונה שאבי שמע. יומיים אחר כך הוא נפטר, אני מאוד אוהב אותך אבא״.

איילת, נכדתו הבכורה: ״זיכרון של ליטוף חם לזרוע. כשהייתי נפגשת עם סבא היה אומר לי - 'נכדתי', ואני אמרתי לו 'סבא שלי'״.

המאייר דני קרמן, חברו הטוב שאייר את ספריו: ״אני חייב ליהודה הרבה, הוא תמיד עשה את הכול באכפתיות. כשהוא עבד קשה - הוא השווה את זה לעבודה הקשה כאן בעין עירון ברפת. הילד מעין עירון הגיע לגור בדיזינגוף, בתל אביב. הייתה לנו ידידות ארוכת שנים. כולם מכירים את הספר המפורסם 'והילד הזה הוא אני', אבל יש לו עוד עשרות ספרים שכתב. תודה ליהודה, לא רק בשמי. יהודה - שם נרדף לאמת״.

אטלס נולד ב-1937 וגדל במושב עין עירון להורים חקלאים. הוא למד בבית הספר העממי בכרכור ובתיכון בחדרה, ובהמשך למד מזרחנות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. במשך חמש שנים ערך את עיתון הנוער "במחנה גדנ"ע", ואחר כך עבד במשך 35 שנה כעיתונאי וכעורך ב"ידיעות אחרונות".

ב-1977 יצא ספר הילדים הראשון שלו, "והילד הזה הוא אני", בהוצאת כתר, קובץ של שירים קצרים על חיי היומיום של ילדים, שזכה להצלחה אדירה והוליד ספרים נוספים ברוחו.