השיר שהכניס את ג'ימבו ג'יי לארון הבגדים

"לתיאטרון הגעתי דרך חברים שלי, עמית אולמן ואיציק פצצתי, שהכרתי בחוג בימי הילדות ברחובות. המשכנו יחד לתיאטרון האינקובטור בירושלים על אף שלא חלמתי אז להיות שחקן או זמר. זה היה רק תחביב. לקראת גיל 30, אחרי שנים של הצגות מוזיקליות, ובמיוחד ההצלחה של אופרת הראפ 'העיר הזאת' שיצרנו אולמן, פצצתי ואני, שאלתי את עצמי למה אני עושה דברים מורכבים כל כך, אבל עוד לא עשיתי את הדבר הפשוט: אלבום עם שירים שלי. הבנתי שאני עושה משהו במעמד של קאלט, וזה דרש ממני אומץ לפרוש כנפיים ולראות אם אזכה בהכרה כשאני לבדי. גיוס ההמונים לאלבום הגיע לפי הזיכרון שלי ל-150 אחוז מהיעד. זה שימח אותי כי לא הייתי צריך לדמיין קהל מאפס, היו כבר אנשים שהכירו את העשייה שלנו ורצו לתת לי הזדמנות. זה לא הבטיח הצלחה, אבל כן הוריד את הפחד שהאלבום יצא לחלל ריק.

"'תזכרי' היה השיר הראשון שכתבתי והוצאתי. רציתי להתייחס בחיוך לתרבות ההיפ-הופ, לפאסון הזה עם המאצ'ואיזם, 'אני הכי חשוב ואני מספר אחת', שתמיד נראה לי קצת מצחיק. הפנייה בלשון נקבה עבדה לי מבחינת המצלול, הטקסט לא מכוון לאישה מסוימת. הוצאתי אותו כסינגל ראשון כדי להעביר את החיוך על הז'אנר הזה".

פתאום זה בפלייליסט גלגלצ. "הייתי המום. שאלתי את עצמי אם זה לא מאוחר מדי להתחיל קריירה מוזיקלית, חשבתי שהשיר אולי ידופדף. זה גרם לי להאמין בעצמי, שאולי זה יכול להיות המקצוע שלי. כשהופענו עם 'העיר הזאת' והרגשתי שהדבר עובד, הייתה הפרדה בראש שלי בין מה שאני עושה עם החברים על הבמה לבין להיות אמן בעל שם שזה המקצוע שלו. זה נשמע כמו הבדל קטן, אבל בשבילי זה היה שינוי זהות. פתאום הייתי צריך לעמוד מאחורי הטקסטים האלה בלי הדמויות של התיאטרון".

מילים: ג'ימבו ג'יי. לחן: ג׳ימבו ג׳יי, להקת ספא ואיציק פצצתי

״הופעתי עם זה בפואטרי סלאם, בלי מוזיקה. זו הייתה פעם ראשונה שהופעתי עם טקסט שאני כתבתי. המילה 'עשיתי' נתקעה לי בראש בטיול בהודו ב-2008, אחרי שלוש שנים בתותחנים. כולם אמרו 'עשיתי לילה פה', 'לעשות את אוסטרליה'. בלימודי התקשורת בספיר, מרצה לעברית תקנית אמרה ש'עשיתי' הוא בולען של פעלים. למשל, 'עשיתי צבא' זה פרווה, אבל מה עמדתך לגבי הצבא? אם אתה אומר 'שירתי בצבא', זה גוף שאתה חושב שצריך לשרת, ואם אתה אומר 'גויסתי', כבר שומעים שהצבא לקח אותך ובטח אם אתה אומר 'התנדבתי' יש לך סיפור. שמעתי את עצמי ואת החברים שלי אומרים שעשינו צבא ועשינו הודו. אלה היו חוויות משמעותיות, ובכל זאת סיכמנו אותן במילה. כלומר, משהו מהחוויה נבלע. 'עשיתי' מבחינתי מקפל בתוכו תמצית של היצירה שלי כמישהו שהעברית וההתבוננות על הסיפור הישראלי מעסיקות אותו.

"גם את מסלול חיי התחלתי לראות אחרת. נָחַתִּי בהודו בלי לדעת לאן אני בא, רק כי בצבא אמרו לי שמטיילים בהודו. בסתר ליבי כבר ידעתי שאני אוהב לשיר ולשחק, אבל זה לא מה שהוביל את ההחלטות שלי. רציתי לבדוק מה קורה כשאדם מספר את חייו דרך מה שמצופה ממנו לעשות. כשהחלטתי לעשות אלבום, שלחתי את השיר לאיציק פצצתי ששמע בו מיד את הטריולות (מקצב שיוצר תחושה קופצנית). משהו מהקצב של מוזיקה מרוקאית, כמעט טיפקס ולהקת שפתיים. העיבוד נתן למילים תנופה שלא הייתה להן כשהן עמדו לבד על הבמה".

ואז הגיע הטלפון ממולי שגב, העורך הראשי של 'ארץ נהדרת'. "זה היה מופרע לגמרי. פתאום מתקשר אליי אדם שמציג את עצמו כעורך של 'ארץ נהדרת', לא ידעתי בכלל מי זה, ולקח לי הרבה דקות להאמין שהשיחה הזאת אמיתית. הוא ביקש להפוך את 'עשיתי' ל'שיסיתי' בביצוע של מריאנו אידלמן כנתניהו. ברור ששמחתי, אבל רציתי להבין מה בדיוק קורה אז הגעתי לצילומים, ואני אפילו מופיע לרגע בקליפ. זו הייתה חשיפה לקהל שבכלל לא הכיר אותי. הכי מצחיק שבמשך תקופה אנשים חשבו שאני עשיתי קאבר ל'ארץ נהדרת'. פתאום השיר כבר לא היה רק שלי. הוא התחיל להסתובב בכל מיני גרסאות, באירועים משפחתיים, בקמפיינים, בעשרות ואולי מאות עיבודים של אנשים שלקחו את המבנה שלו וכתבו את החיים שלהם, אפילו צה"ל עשו אחת".

מילים ולחן: ג'ימבו ג'יי

"בלימודים התאהבתי באזור הנגב המערבי. כשהכרתי את שני, מי שהפכה לאשתי, שיכנעתי אותה ללכת ללמוד שם ועזבנו את תל-אביב. אפשר לראות ב'עזבנו' את כל תמרורי האזהרה של מישהו שגר שם רק שלוש שנים, עדיין אורח באזור. אני מדבר שם על מנהרות ועל הפחד שמישהו ייצא. התלהבתי מהנוף ומהאנשים, כתבתי שיר על הפלוסים והמינוסים של המקום".

והיום? "לא הבנתי שאני כותב את תחילתו של סיפור שיילך איתי לאורך שנים. מפתיע אותי לקרוא את הטקסט היום ולראות כמה הבנתי לאן אני בא. נדמה לי שהמוזיקה הסתירה אפילו ממני עד כמה טעון המקום שאליו עברתי. אני שר על האזעקות במקום הצפירות של תל-אביב, ומשווה בין ג'וקים שיוצאים מהביוב בבוגרשוב לבין משהו אחר שעלול לצאת מהמנהרות בעוטף, וכל זה על רגאיי שמח. אחרי שבאמת יצאו מהמנהרות וטבחו בנו, אני כבר לא יכול לשיר את המילים האלה באותה קלילות. אני מבצע בהופעות רק חלק קטן מהשיר.

"במובן מסוים אני לא מפסיק לכתוב את 'עזבנו'. חשבתי שזה יהיה שיר אפיזודי על החיים באזור, אבל בסוף כתבתי מסביבו ועליו אלבומים שלמים".

מילים: ג'ימבו ג'יי. לחן: רועי דורון

"זה השיר הכי אישי מול ההורים שלי. אחרי הרבה ציניות שהייתה באלבום הראשון, זו פעם ראשונה שדרך שיר למדתי לכתוב ברצינות. המשפט 'אם הקירות היו יכולים לדבר, הם היו שומרים על השקט' עלול היה להכאיב להורים שלי, שהיו הורים נהדרים. לא כתבתי על בית רע, כתבתי על הדברים שלא מדברים עליהם גם בבית טוב. לא חשבתי שאני לא יכול להיות שחקן כי ההורים אסרו עליי. אמא שרה במקהלה, אבא מנגן בצ'לו. אבל שניהם עשו את הדברים האלה לצד העבודה שלהם ובלי שמישהו אמר במפורש, הבנתי שאמנות היא תחביב ולא מקצוע.

"עד השיר הזה היה לי קל יותר להסתתר מאחורי חרוזים, דמויות, הומור ומבט מבחוץ. כאן עמדתי מול ההורים שלי ומול הילד שהייתי בלי שכבת הגנה ובלי ניסיון להצחיק. התגובה של המשפחה נתנה לי ביטחון שאפשר לכתוב גם על מה שכואב או מביך. הם קיבלו את השיר באהבה, אבל הופתעו כי הכירו ילד שקופץ בקליפים ועושה בדיחות על ראפ, ופתאום הוא פותח איתם פנקס. זה נתן לי רשות לכתוב יותר את מה שעל הלב".

מילים ולחן: ג'ימבו ג'יי

״היינו בירח הדבש בפורטוגל ונתקלתי בצלב קרס. פתאום הסמל הזה מזכיר לך שתחושת הביטחון והבעלות על הבית שלך בישראל איננה מובנת מאליה. זה חירב לי מיד את האוטופיה שיש כשמסתובבים בעולם ורואים כמה פשוטים יכולים להיות החיים. זה לא הרס את ירח הדבש, אבל כן החזיר אותי בבת אחת הביתה, למטען שאתה נושא איתך.

"השתמשתי במילה 'נאצי' כי היא הייתה בעיניי עוקצנית, דוקרנית וצובטת. מאז המילה נכנסה יותר ויותר לשיח הישראלי היום-יומי. היא נשמעת פחות חריגה, וזה עצוב לי. אני אוהב מאוד את השיר, אבל הוא איבד משהו מהחדות שלו. אני אומר את זה בחיוך ובצער. מעניין מה שקורה למילים אחרי שנכתבו, שהמשמעות שלהן משתנה גם בלי שנגעת בהן. זה שיר שהקהל עד היום הכי אוהב ואחד מאלה שאני הכי אוהב לנגן".

מילים: ג'ימבו ג'יי וחנה גולדברג. לחן: ג'ימבו ג'יי ואוריה ויצטום

"זה חיבור בין האהבה שלי לעברית לשירה יהודית לבין הגבר הישראלי בעידן הווטסאפ. אנחנו רוצים להגיד במילים שאתה אוהב מישהו, ובסוף שולחים תמונה או סרטון חמוד של חתולים. גיליתי שקל לי לכתוב הרבה מילים על העולם, וקשה לי יותר לשיר משפט פשוט של אהבה.

"בהתחלה ניסיתי לשיר בעצמי את הפזמון. אבל לא האמנתי לעצמי כששמעתי את ההקלטה. פניתי לרביד פלוטניק, שהכרתי עוד בתור נצ'י נצ', חבר שלי מסצנת ההיפ-הופ. ידעתי שאם הוא ישיר, זה יהיה נוגע ללב, וכך היה. השיר לא נכתב במיוחד על אשתי, אבל אני אוהב לחשוב עליה כשאני שר אותו, במיוחד בפזמון. 'חתולים' קיבל חיים אחרים ביציע של הפועל באר-שבע, מהדברים הכי יפים שיכולים לקרות לשיר".

מילים: ג׳ימבו ג׳יי וגל ניסמן. לחן: ניסמן וזוהר ברזילי

״עברנו לאור הנר בסוף 2020, ושנה אחר-כך גל ניסמן מפול טראנק הציע לי לכתוב יחד שיר על קיבוץ. השיר היה עבורי קודם כל התאהבות בשגרה: האווירה, הילדים, ההרגשה שאפשר לפתוח את הדלת ולחיות קצת אחרת. כשסיימנו להקליט, אהבתי אותו אבל לא הרגשתי שיהפוך ללהיט. כמה קיבוצניקים כבר יש? וגם אם כל הקיבוצניקים יאהבו, זה עדיין קהל די קטן".

כל כך קטן, עד שהפך לשיר השנה. "אני זוכר את המוזרות שבהצלחה הזאת. הגעתי להופיע באיזה מקום, וילדים קפצו על האוטו שלי כי אמרו להם שאני אחראי לשיר הזה. אבל הם לא בהכרח זיהו אותי, אז שלחתי אותם לרכב של הגיטריסט שלי. עד היום הוא לא סולח לי. שמעתי פעם את זאב נחמה ותמיר קליסקי מדברים על כך שמלמדים אותך איך להתמודד עם כישלון, אבל לא איך להתמודד עם הצלחה. זה תמיד מביא איזה פחד, אבל הדבר הכי טוב שלמדתי כבר מהאלבום הראשון הוא לא לנסות לשחזר את ההצלחה. האלבום השני פחות הצליח, והוא לא גרם לי להפסיק ליצור".

השיר קיבל משמעות חדשה אחרי 7 באוקטובר. ״בתחילת המלחמה הופענו במדרשת בן גוריון בפני קהילות מפונות. החלטנו מראש לא לבצע את 'סתלבט בקיבוץ'. ואז ילד קטן ביקש את השיר. אני זוכר את השתיקה בקהל וההמתנה לראות מה אעשה. לא רציתי להגיד לילד לא, אז התחלתי לדקלם את המילים. ולאט-לאט הגיטריסט הצטרף. פתאום השיר הזה, שהיה על כמה כיף בקיבוץ, הפך לשיר ששרים למרות הכל. 'סתלבט בקיבוץ' הוא כבר בסטטוס של שיר מרפא, הוא יותר לא יישמע אותו דבר, ויש בו עומק שאני מחובר אליו שלא היה בו לפני".

מילים: ג'ימבו ג'יי. לחן: רועי דורון וג'ימבו ג’יי

"כשהבת שלי הייתה בת שנתיים, כבר פינינו אותה מהבית שלוש פעמים, בכל פעם ללילה או שניים. בשביל מבוגר זה יכול להישמע כמו אירוע שאפשר להכיל: אורזים תיק, נוסעים, חוזרים. בשביל הורה זה כבר משהו אחר. אתה מנסה לחשוב מה הילדה מבינה ומה היא תזכור. שאלתי הורים סביבי איך הם מדברים עם ילדים על אזעקות ועל רקטות, וכתבתי את שיר ההורות הראשון שלי.

"השיר יצא באוגוסט 2023, והקליפ שלו מציג אותי ואת הילדה נוסעים לתל-אביב לכמה ימים. אחרי 7 באוקטובר אנשים שאלו 'איך ידעת?' זה מחמיא אולי ליוצר, אבל לא ראיתי את העתיד. אלה היו החיים לפני, והם היו גלויים לכל מי שחי באזור. מה שהשתנה הוא שהמדינה כולה נחשפה אליהם בבת אחת. השיר הפך בדיעבד לעדות על נורמליות בלתי נורמלית. היום אנחנו מנסים לומר לבנות את האמת, אבל לעדן אותה מאוד. החשש שלי הוא לא רק מה הן ישמעו ממני, אלא גם מה הן יגלו ממישהו אחר או משלט ברחוב. משהו בי השתנה, אני כבר לא הסטודנט שאומר 'יש טילים, אז מה'. אני אבא".

מילים: ג'ימבו ג'יי, אורית טשומה ואברהם לגסה. לחן: רועי דורון וג'ימבו ג'יי

"המפיק רועי דורון נתן תרגיל לי, לאברהם לגסה ולאורית טשומה, לכתוב על המקום שממנו אנחנו באים מבלי להגיד את שמו. במקום להכריז מאיפה אתה, אתה צריך לתת לקורא להבין דרך הרחובות, האנשים והפרטים הקטנים.

"אהבתי את מה שיצא, אבל לא חשבתי שזה השיר שיבלוט מהאלבום. אחרי 7 באוקטובר התברר שהמאזין שומע כל מילה אחרת, וכמעט כל שורה קיבלה משמעות אחרת. אני מדבר שם על בעלי כלבים שמחפשים אותם ימים ושואלים איך לא עצרה אותם חומה או רצועה. אחרי מה שקרה, גם המילים על חומה מקבלות משמעות אחרת. אורית שואלת אם אנחנו עם אחד רק כשמתחילים להפגיז, ואברהם אומר שחשב לברוח כל כך הרבה עד שהבין שכבר אין ממש לאן. כל אחד כתב ממקום אחר, אבל פתאום השיר נשמע כאילו נכתב אחרי האסון".

מילים: ג'ימבו ג'יי. לחן: עומר מור, רועי דורון וג'ימבו ג'יי

"ישבתי באוטו, בפקק ארוך, וחשבתי על אשתי ועליי. היא עבדה אז בהרצליה, אני נסעתי הרבה לתל-אביב ולירושלים. פתאום קלטתי שאנחנו מבלים חלק עצום מהיום בשתי מכוניות נפרדות, כל אחד מנסה להגיע אל השני. וכשסוף-סוף מגיעים, יש ילדה קטנה, יש בית, יש עבודה. אנחנו ביחד, ובכל זאת מתגעגעים. השיר קיבל חיים אחרים אצל משפחות המילואים, ששמעו בו את המרחק הכפוי שמערער על השגרה. שמעתי על זוגות שהתפרקו ועל כאלה שהתקרבו. אצלנו שמונת החודשים של הפינוי חיזקו את הקשר. זה השיר הכי רומנטי שכתבתי".

מילים ולחן: ג'ימבו ג'יי

״האלבום 'אה וואו' הוקלט והושלם לפני 7 באוקטובר, אבל יצא בדצמבר 2023. בבת אחת אנשים התחילו לזהות אותי עם שירי מלחמה. שאלתי את עצמי אם אני רוצה לכתוב את מה שעכשיו מצפים ממני לכתוב.

"אחרי שמונה חודשים של פינוי חזרתי הביתה. היה מפחיד וטעון אבל היה לי חשוב לחזור כי לא יכולתי להשלים עם התחושה שגירשו אותי מהבית. אמרתי לעצמי שאם אעזוב, זו תהיה החלטה שלי. שמעתי נערים בקיבוץ שואלים אם כדאי להביא ילדים לעולם. זה היה מדכדך כי זאת הייתה שאלה על העתיד, על האפשרות לדמיין אותו. באופן מפתיע, דווקא משם נולד שיר תקווה".

אתה באמת מאמין שיהיה כאן טוב וסתלבט בקיבוץ, או שזאת החלטה שצריך לקבל כדי לשרוד? "כשכתבתי את 'מפרש לבן', לא הרגשתי את האופטימיות הזאת. זה היה קודם כל מנגנון הישרדות. הייתי צריך להגיד לעצמי שיש סיבה להיות פה ושיהיה טוב. פחדתי להרגיש מוזר לחזור לבית שלנו, שהיינו בו ב-7 באוקטובר. ודווקא המוזיקה חילצה אותי, היא איפשרה לי לומר את זה לפני שהאמנתי בזה. היום אני כבר מרגיש ככה".

מילים: ג'ימבו ג'יי. לחן: עומר מור

״כשחזרנו הביתה התחלתי לראות את האזור גם דרך העיניים של האנשים שבאו אליו מבחוץ. אני מבין את הצורך לכבד ולשמוע עדויות, אבל יש משהו גרוטסקי בתיירות שמתפתחת סביב מקום שבו אנשים נרצחו. איך שתי המציאויות האלה חיות יחד?".

אולי ההומור נעשה שחור יותר? "אני לא בטוח שהמילה הומור מדויקת. לפעמים קורה משהו מופרע כל כך עד שאתה כמעט צוחק מחוסר היכולת להכיל אותו. אני מתאר בשיר בצורה די קרה דברים שנראים לי גרוטסקיים. אפשר לשמוע בזה הומור שחור, אבל אין פה ניסיון לספר בדיחה".

דוגמה?

"אי-אפשר שלא להרים גבה על תור לבייגלה במקום שבו נרצחו אנשים. בכל העולם יש תיירות באתרי אסון, וכשאתה חי במקום עצמו אתה רואה את האבסורד מקרוב. הייתה לי תחושה שאני חי ונמצא בחזית של משהו היסטורי. מתוך מאות אלפי מפונים, הייתי בין אלה שחזרו לבית שנמצא בלב אחד האזורים הטעונים ביותר והייתי חייב לכתוב על זה, בלי דימויים".

מילים: יהונתן גפן, ג'ימבו ג'יי. לחן: מיקי גבריאלוב

"הילדה שלי, שעוד לא ידעה לקרוא, שאלה מי האנשים שמופיעים על שלטי החטופים, ועוד הרבה שאלות. הבנתי עד כמה הולך ונהיה קשה להסתתר מהשאלות שלה.

"הקלטתי את האלבום בבית באור הנר, בחדר המשחקים של הילדות, לפעמים ממש בתוך ארון בגדים כדי שהבגדים יספגו את הקול. שלחתי לפצצתי שהיה בניו-יורק את החומרים כדי שיעבוד עליהם. מוזר לכתוב שיר על שאלות של ילדים בזמן מלחמה, מוקף בצעצועים ובפאזלים, כשהמפיק שלך נמצא בצד השני של העולם".

התכתבת עם 'יש ילד שאבא שלו' מהכבש ה-16 וגם עם 'אבא סיפור'. "יהונתן גפן ומיקי גבריאלוב הם חלק מהעולם התרבותי שבו גדלתי. מיקי שלח לי בנדיבות את החומרים המוזיקליים. זו הייתה מחווה שאינה מובנת מאליה".

מילים ולחן: ג'ימבו ג'יי

״האלבום 'הכל טוב' נכתב כאלבום עדות. הרגשתי שזה לא יכול להיכתב מהבית אז נכנסתי לאוטו, נסעתי בכביש 232, עברתי באזור שדרות ובכיוון צאלים, פגשתי אנשים ושמעתי סיפורים. בניגוד לאלבומים הקודמים, הפעם לא הייתי צריך הרבה מטפורות. היה לי חשוב לא לכתוב רק מתוך התחושות שלי, אלא לתעד את מה שמספרים אנשים שחוו את היום הזה. בתקופה שבה יש מאבק אפילו על איך לקרוא למה שעברנו, חשוב לי שהעדויות עצמן לא ייעלמו.

"הוצאתי את '100' לפני האלבום, גם כדי שהקהל יבין שמדובר בחומרים כבדים. אחר-כך קיבלתי הודעה כועסת מאוד מקצינת משטרה, שאיבדה אנשים שהיו תחת פיקודה ב-7 באוקטובר. היא הרגישה שאני תוקף את המשטרה, ושאלה איך אני מעז, הסבירה שהשוטרים היו מהיחידים שתיפקדו. היה לי חשוב לענות לה באריכות. הסברתי שאני אסיר תודה לשוטרים שנלחמו, ושאינני מצפה ממוקד טלפוני להצליח להתמודד עם 6,000 מחבלים שנכנסים לעוטף–אבל שמעתי עדויות של אנשים שהתקשרו ל-100 ולא נענו, וזה שיר על החוויה של להתקשר למשטרה והיא לא עונה. אין בה האשמה. גם כששואלים איפה היה הצבא, לא מאשימים את החיילים שכן באו, וברור שהיום הזה מלא בגיבורים מהמשטרה ומהצבא. היא לא ענתה לי ואני לא יודע אם שכנעתי אותה, אבל היה לי חשוב לא להשאיר את הדברים בלי הסבר".