על הדחת גפני ומקלב: הקיבעון הליטאי

הדחתם של משה גפני ואורי מקלב היא פרק חדש ומרתק בעונה החרדית של משחקי הכס. עסקן עוצמתי בשם דוד שפירא, שכבר שולט בביטאון התנועה יתד נאמן, משיג אחיזה גם בדגל התורה וממליך את מקורבו ח"כ יעקב אשר ליו"ר המפלגה. כוח גדול שמשיג שפירא, לשנים קדימה, עם הדחה דרמטית בסצנה דרמטית. היא מתפוצצת דקות לאחר חצות, בלילה שבין שבת לראשון, בזמן שמשה גפני עצמו ועוד רבבות מצביעים פוטנציאליים נמצאים בבתי הכנסת במעמד הסליחות של חודש אלול.

החלפת יו"ר היא אירוע טבעי בחיים הפוליטיים, מתישהו הם באים לקיצם. ובכל זאת ההדחה הזאת תיזכר בדברי הימים של הפוליטיקה החרדית. גפני, שכיהן במשך שנים רבות כיו"ר ועדת הכספים, הוא גם פרצופם הציבורי של החרדים בישראל זה ארבעה עשורים, פרלמנטר חרוץ וחלוץ לפני המחנה, שייצג את עידן הכוח החרדי העולה והפריבילגיות הנרחבות. הח"כ המכהן הוותיק ביותר, מאז 1988, נאמנם של ארבעה "גדולים" ליטאים - מהרב אלעזר מנחם שך ועד הנוכחי, הרב דוב לנדו, עד שזה מוותר על שירותיו. גפני מכיר את הדינמיקה. הוא עצמו הוקפץ פעם מעל ראשו של ח"כ אברהם רביץ ז"ל, וכעת מוצא עצמו בחוץ. ובכל זאת, דרמה.

אבל הדרמה מתרחשת בין החומות החרדיות. מחוץ להן - זהו אירוע זניח, שלא צפוי להשפיע על המפה הפוליטית (גם לא על השותפות עם נתניהו), ובטח שלא על המהות. יעקב אשר, היו"ר החדש, אינו שונה מגפני, והמלכתו לא תשפיע על החרדים העובדים, לא על אלה המבקשים להנחיל לילדיהם גם לימודי ליבה, שלא לומר לשרת, וגם לא על יחסי החוץ של החרדים עם העולם החיצון. להפך. הוא ישקיע את כל מאמציו בביצור ההסדר ההיסטורי שכרתה מדינת ישראל עם החרדים, הסדר שמיטיב בעיקר עם החרדים.

חילופי הגברי לא מבטאים כל שינוי השקפתי ביחסי החרדים עם המדינה ועם הלא-חרדים, יחסים הנמצאים במשבר חסר תקדים. ההנהגה החרדית "החדשה" אינה חדשה כלל. זוהי אותה הנהגה ממש המתחפרת במקומה ונאחזת בקרנות המזבח, בימים שבהם הציבור החרדי נמצא בתחושת מצור, ללא אופק, ואולי גם על סף תהום, כשדלתות פוליטיות ומשפטיות, עם השלכות כלכליות גורליות, מתחילות להיסגר בפניו. זה נכון כמובן גם למו"מ הקואליציוני הבא, שיתחיל ב-28 באוקטובר, האפשרויות של החרדים מצומצמות מאוד.

הנהגת המיינסטרים החרדי מצידה מבקשת לשמר את הקיים, והיא מנותקת מההוויה הישראלית, מנוכרת לציונות כפי שהתבטא לא אחת הרב לנדו עצמו, והיא מפנה עורף למיליוני ישראלים הנאנקים תחת הנטל הכלכלי והמשימות הביטחוניות, במיוחד מאז 7 באוקטובר. אין כאן כל חדש במה שנוגע לענייני מהות.

יוזמי המהלך השיגו שליטה, אבל עלולים גם ליפול בפח של עצמם. המפלגה יוצרת כאן התמרמרות חדשה בציבור הליטאי בשל האופן המשפיל שבו הודחו גפני ומקלב. שניהם אמנם ותיקים, אבל פופולריים וזוכים להערכה רבה בציבור החרדי - וגם בגלל הנימוק המשונה כאילו שדגל התורה מבקשת להזרים דם חדש. ההנהגה תצטרך להציג תירוץ תלמודי מפותל מאוד, כדי לשכנע את הציבור החרדי שיעקב אשר ויצחק פינדרוס - השניים שנשארים, ותיקים בפני עצמם - שונים באופן תהומי מהשניים שהודחו. נהפוך הוא, אלה שמאסו בשלטון העסקנים - כמו למשל מפלגת הציבור החרדי של מוטי לייטנר - צפויים להתחזק ברגש המיאוס. במקרה הזה, הסגנון הוא גם המסר עבור הבוחר הליטאי הביקורתי: העסקנות שולטת, ולא הענייניות.