שונאי ישראל, בשר מבשרנו, שיחסלו את המפעל הציוני

זה היה בשנת שנת 1947, לפני קום המדינה, ברחוב יפו בירושלים. חבורת ילדים יצאה מבית הספר. הם נתקלו בשני רוכלים ערבים, וביצעו בהם "פגיעה שבגוף והתגרות גסה ... אחד צעיר ואחד זקן, בגסות מיוחדת". עד ראייה לדברים הללו היה הרב צבי יהודה הכהן קוק, אביה הרוחני של הציונות הדתית. נפשו בערה בו. הוא שלח מכתב למנהל בית הספר שממנו יצאו התלמידים. "לא כולם ... כמדומני שגם מי מהם מחה נגד זה", הוא כתב, ולא חסך מילים. "נצטערתי ונתבישתי... מציאות העובדה הזאת, שהכאיבתני והעליבתני, מחייבת אותי להעירכם על הצורך בשימת-לב חינוכית יתירה ומיוחדת לבטול אפשרויות שכאלה, גם מצד עצמה של תורת היהדות ומוסרה וגם מצד הערך המעשי היישובי והמדיני, של משמרת דרכי שלום ויחסי שכנים".

זה היה מסר כפול. גם מוסרי וגם מדיני. ומה בימים הללו? איך זה שמכתבו של הרב קוק נשכח ותורתו נרמסת? הרי התנכלות זדונית לערבים הופכת לנורמה בחוגים מסוימים. נכון, רוב המתנחלים מתנגדים לחוליגנים הללו. אבל הנה, שלשום זה היה האירוע בכפר פלאח, שבו היה עימות בין פלסטינים, שהגיעו עם עיתונאים ופעילי שמאל, לבין חוליגנים יהודים, עימות שהותיר את הצלמת היידי לוין חבולה. היא טוענת שיהודים היכו אותה. העניין בבדיקה. ואתמול, שבת קודש, זו הייתה התנכלות לדיפלומטים מאירופה שהגיעו לכפר הנוצרי טייבה.

מה בין אז להיום? אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת פרעות ללא הפסקה. אלוף הפיקוד מכנה את הפרעות הללו "טרור יהודי". הרמטכ"ל זועם. אבל בממשלה הנוכחית – מישהו קושר להם את הידיים. זה קורה שוב ושוב ושוב – ושום דבר לא קורה. ייתכן שיש עצורים בודדים. נער יספרם. וזה רק מעודד את החוליגנים להמשיך בהשתוללות.

אין אדם רציני שחושב שהצד הפלסטיני הוא הצד התמים. יש טרור פלסטיני. יש פרובוקציות. ועדיין, כדאי לעשות זום-אאוט. פעם ועוד פעם אנחנו שומעים שמדובר בחבורת חוליגנים שאין להם בכלל קשר למתנחלים. אז נכון, רוב המתנחלים מתעבים את החוליגנים. אבל הם בשר מבשרה של ההתיישבות. מה לנו יותר מהרב דב ליאור, מראשי הציונות הדתית, שהוציא רק לאחרונה מעין פתווה, כלומר פסק הלכה, שלפיה הקרקע שבידי הפלסטינים "גזולה בידם... נמצא שהם לא קנו אותה בשום דרך והיא נשארה בבעלות עם ישראל". ואם היא בבעלות ישראל, אז הכל מותר. המנהיג הרוחני הזה, של הרבה יותר מקומץ, ממשיך וקובע: "גם אם נאמר שמגיעה להם תמורה מסוימת עבור נטיעת העצים, הם כבר קיבלו אותה די והותר בפירות שאכלו כל השנים עד עכשיו... לכן, מסיק זיתים בארץ הקודש מותר לחלוטין".

לקרוא ולהתפלץ. אפשר להניח שגם הרוב קוק מתהפך בקברו. זו לא יהדות. זו לא ציונות. זה עידוד לטרור. אין צורך שנשלה את עצמנו שמדובר בתופעה שולית. הרי מדובר בקבוצה משמעותית של מאות, אולי אלפים, לרבים מהם יש נשק, הם מצפצפים על המדינה ועל חיילי צה"ל. הם עושים בשטחים כרצונם. יש להם גיבוי פוליטי. הם לא רק גוזלים רכוש לא להם. לפעמים הם גם רוצחים. וכל זמן שנתייחס אליהם כאל "קומץ", לא תהיה שום פעולה רצינית כדי לעצור את אלה שקמים עלינו מתוכנו כדי להטיל עלינו חורבן.

כדאי להביט במדינות השכנות. כאשר קמה קבוצה פנאטית שיש לה תמיכה מ"מנהיגים רוחניים", היא מצוידת בנשק, והיא מצפצפת על המדינה ועל הצבא – התוצאה ידועה מראש

כדאי להביט במדינות השכנות. כאשר קמה קבוצה פנאטית שיש לה תמיכה מ"מנהיגים רוחניים", היא מצוידת בנשק, והיא מצפצפת על המדינה ועל הצבא – התוצאה ידועה מראש. הרס וחורבן. איך זה שצבא לבנון, אנחנו מתלוננים, לא משתלט על חיזבאללה. שאלה מצוינת. אבל כדאי שנפנה אותה לעצמנו. איך זה שהצבא החזק ביותר במזרח התיכון לא משתלט על מה שהולך ומתפתח כחיזבאללה מתוצרת עצמית.

קשה להמעיט בגודלו של הנזק המוסרי. וקשה עוד יותר להמעיט בגודלו של הנזק הבינלאומי. בימים האחרונים שמעתי בכירים בממשל, ידידים מובהקים של ישראל, שמזהירים מפני הסנקציות ההולכות וקרבות. אבל לפני שנאמר ברני סנדרס, אילהאן עומאר, רשידה טליב, קנדס אוונס, טארק קרלסון, חסן פיקר, עבדול אל-סייד, רשימה חלקית של שונאי ישראל במעגלי ההשפעה – כדאי לומר שהסכנה הגדולה יותר, הרבה יותר, מגיעה מתוכנו. הפשיעה הלאומנית מקרבת את הסנקציות הרבה יותר מכל שונאי ישראל גם יחד. וגם אם הייתה פרובוקציה פלסטינית - את הפושעים הללו, שחבטו באכזריות בצלמת, צריך לכנות בשמם האמיתי: שונאי ישראל. הרי הם כבר יודעים שהם גורמים נזק איום ונורא. זה לא מעניין אותם. הם מיישמים בדיוק את אותה אידיאולוגיה – גזענית, פשיסטית, קולוניאליסטית - ששונאי ישראל מדביקים לישראל.

רבני צה"ר כבר פירסמו גינוי לפתווה של דב ליאור. הם מייצגים הרבה יותר את היהדות והציונות ואת עם ישראל. אבל הם לא הופיעו בחדשות הערוצים המובילים בעולם. שונאי ישראל, בשר מבשרנו, כבשו את הכותרות ואת המסכים. מדובר בתאים סרטניים. אי-אפשר לחכות. משום שאם לא נסיר אותם מקרבנו – הם יחסלו את המפעל הציוני.