50 שנה אחרי שניסוי הכלא יצא משליטה, נטפליקס החליטה לשחזר אותו

בסדרה החדשה של נטפליקס, 30 משתתפים מחולקים לאסירים ולסוהרים בניסיון לשחזר את ניסוי הכלא המפורסם של סטנפורד, שביקש לבדוק כיצד כוח וסמכות משפיעים על התנהגות אנושית. אך למרות היומרות המדעיות וכמה תובנות מעניינות על טבע האדם, "בחזרה לניסוי כלא סטנפורד" מתגלה כריאליטי שגרתי למדי, שדומה יותר למשימה מתמשכת של "האח הגדול" מאשר לניסוי פסיכולוגי

תגיות

האם כוח משחית? באקדמיה זו אולי כבר נחשבת לשאלה מאובקת, אבל בישראל של 2026 היא עדיין מתכון למריבה סביב שולחן ארוחת שישי. בטח כשהממשלה הנוכחית רודפת יוצרי קולנוע שהעזו לטעון שהתשובה היא "כן". בתחילת שנות ה-70 ניסה פרופסור אמריקאי לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד לענות על אותה שאלה באמצעות ניסוי: הוא הכניס סטודנטים רגילים לסביבה שדימתה בית כלא, חילק אותם לאסירים ולסוהרים וביקש לבדוק אם עצם קבלת עמדת כוח תהפוך את הסוהרים לאכזריים ומושחתים.

התוצאות נראו חד-משמעיות, אבל גילויים מאוחרים על אופן ניהול הניסוי ערערו את התוקף המדעי של מסקנותיו. יותר מ-50 שנה לאחר מכן, מתברר שהפיתוי היה גדול מכדי שמכונת הריאליטי תוכל לעמוד בפניו: נטפליקס החליטה לשחזר את הניסוי, והפעם מול המצלמות.

בקיץ 1971 הפך מרתף במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד לכלא מאולתר: תאים קטנים, מסדרון ששימש כחצר וארון שתפקד כצינוק. 24 סטודנטים גברים חולקו באקראי לסוהרים ולאסירים, ופרופ' פיליפ זימברדו, שהוביל את הניסוי, ניהל אותו ביד רמה. הניסוי תוכנן להימשך שבועיים, אבל הופסק אחרי שישה ימים בלבד.

רבים מהסוהרים, כך התברר, הפכו לסאדיסטים, האסירים קרסו רגשית והניסוי יצא משליטה. מה השתבש, חוץ מהכול? בדיעבד התברר שזימברדו, שגם שימש כמנהל הכלא, לא היה מוכן לקחת את הסיכון שהמדע יסתור את התיאוריה שלו. הוא הדריך את הסוהרים, עודד אותם להתאכזר לאסירים ולהשפיל אותם, ואף מנע מאסירים לעזוב כשביקשו. במשך שנים נחשבו תוצאות הניסוי להוכחה שכוח אכן משחית, אבל חשיפת מעורבותו של זימברדו ערערה את אמינות הניסוי ואת מעמדו בחוגים האקדמיים.

לא לדאוג, היה מי שאימץ את הרעיון בחום. ה-BBC ערך גרסה משלו לניסוי ב-2002, ועכשיו הגיע תורה של נטפליקס, שהרעב שלה לרעיונות קיצוניים שאפשר להפוך לסדרות ריאליטי אינו יודע שובע. כדי לשוות לניסוי החדש מידה של אמינות, גייסה נטפליקס 30 משתתפים מרקעים שונים, בהם שלוש נשים (בניגוד לניסוי המקורי), ושיכנה אותם למשך שבועיים באגף מושבת של בית מעצר אמיתי בג'ורג'יה.

22 מהמשתתפים שובצו כאסירים והשמונה הנותרים כסוהרים, בשתי משמרות. בין המשתתפים אפשר למצוא גם שוטר לשעבר, שראה לא מעט בתי כלא מהצד הנכון של הסורגים, ובחור שריצה כמה עונשי מאסר אבל השתקם וחזר למוטב. כולם עברו בדיקות פסיכולוגיות מקדימות וצוידו במילת ביטחון שמאפשרת להם לפרוש מהניסוי בכל רגע שירצו - וחלק לא מבוטל מהם אכן משתמש בה. העדויות האישיות של המשתתפים מצולמות בתאי הביקור, משני צידי קיר הזכוכית.

כדי לתווך לצופים את המתרחש, נטפליקס הושיבה בחדר הבקרה שלושה מומחים שאמורים לייצג את קול האתיקה והמוסר: מדענית התנהגות מהרווארד, סוהר פדרלי לשעבר שמנתח את האסטרטגיות של הסוהרים, ועיתונאי זוכה פוליצר שמספק תובנות אקטואליות יותר על גזע ומגדר. זה לא בהכרח עוזר, אגב. "בחזרה לניסוי כלא סטנפורד" עדיין נראית רוב הזמן כמו משימה ארוכה במיוחד של "האח הגדול", בעיקר כשההפקה מתחילה להכניס טוויסטים משלה בפרקים המתקדמים, כדי לספק את מנת הדרמה שאליה הורגלו צופי הריאליטי. בלי לספיילר יותר מדי, גם הניסוי הנוכחי מסתיים לפני הזמן.

כנראה שאין אדם שלא שאל את עצמו לפחות פעם אחת איך היה מסתדר בכלא. במובן הזה, "בחזרה לסטנפורד" מספקת הזדמנות לדמיין את התרחיש הזה בצורה קצת יותר ריאליסטית, אבל זה בערך הכול. נכון, יש בה כמה תובנות מעניינות, בעיקר על ההבדלים בין גברים לנשים בכל הנוגע להפעלת סמכות וכוח, אבל אל תצפו ממנה להשלים לכם את הדוקטורט או לספק את התשובה לשאלה האולטימטיבית על החיים, היקום וכל השאר.

בסופו של יום מדובר בריאליטי. המשתתפים יודעים שהם מצולמים בתפוצת נאט"ו, וכל אחד מנצל את ההזדמנות בדרכו כדי לאשש את הדימוי העצמי שלו. יש את הפרחחים שזוממים מזימות וממרידים את השאר (אחד מהם אפילו מכריז שהוא "עומד לכרות כמה בריתות"), ויש את אלה שמאמינים באסטרטגיה ישרה יותר.

לא ברור עד כמה התנאים באמת מדמים שהות בכלא (לא ראיתי שם אף אחד מחזיק ספר, וגם שעונים אין להם), ובאופן כללי, אותנטיות היא לא הדבר הראשון שעולה לראש בזמן הצפייה. פה ושם מתפתחים מאבקי כוח בין-אישיים שמסקרנים בדיוק כפי שהייתם מצפים מריאליטי סביר, אבל מכאן ועד לכנות את כל העסק ניסוי מדעי הדרך עוד ארוכה. קליי רמזי, אסיר מספר 416 בניסוי המקורי, סיכם את הסדרה בשתי מילים: Bad idea. נותר רק לקוות שיום אחד תימצא גם מילת ביטחון לחיים עצמם.