הכדורגל הוא רק תירוץ: למה אירלנד שונאת כל-כך את ישראל?
המשחק הצפוי ביום ראשון בליגת האומות הפך לזירת עימות שמרכזת את היחסים המתוחים בין דבלין לירושלים: מהעמדה האירית כלפי המלחמה בעזה, דרך החרמות והמחאות ועד הסערה סביב קיום ההתמודדות. כך הפך המפגש על הדשא לסיפור שחורג בהרבה מ-90 דקות של כדורגל
זאב אברהמי|
האי הבריטי נמצא בצמרת הטבלה העולמית בכל מה שקשור לפשעים על רקע אנטישמי מאז 7 באוקטובר. אנגליה היא הקטר של הדהירה של האי בדרך לשבירת שיאים עם רציחות של יהודים מחוץ לבית הכנסת במנצ'סטר ביום כיפור או שריפת אמבולנסים של ארגון הצלה יהודי. אבל גם אירלנד נותנת כתף. באירלנד חיים כ-2,200 יהודים. בחצי השנה האחרונה של 2025 נרשמו 143 תקריות על רקע אנטישמי. מדובר על תקריות שדווחו. המספר גדול הרבה יותר. באירלנד לא קיים גוף שעוקב אחרי התקריות הללו. חיי יהודים באירלנד חשובים, אבל קצת פחות. ההסתה האירית המטורפת נגד ישראל התחילה ב-8 באוקטובר 2023 ולא נפסקה מאז. להפך. ה-7 באוקטובר בכל שנה הפך לתאריך הזדהות עם "תנועת ההתנגדות" חמאס ו"אקט ההגנה" של התנועה.
כיוון שספורט הוא חלק מהחברה שאנחנו חיים בה, וספורט הוא שיקוף ריאות מדויק לחברה, הרי שספורט הוא חלק בלתי נפרד להתייחסות המופרכת של מדינות האי הבריטי כלפי ישראל. באוגוסט 2025 הפנו שחקני נבחרת הכדורסל נכים של בריטניה את גבם בעת השמעת ההמנון הישראלי, במשחק שנערך על אדמת גרמניה. באוקטובר 2025, מנעה המשטרה המקומית מאוהדי מכבי ת"א להגיע למשחק בברמינגהאם בטענה שאינה יכולה לשמור על ביטחונם. המשטרה המציאה והזתה טענות על דיווחים של אוהדי מכבי ממשטרת הולנד או שיחות שערכה המשטרה עם הקהילה היהודית בעיר (שני אירועים שלא קרו) כדי לא להרגיז את הקהילה המוסלמית בעיר.
בפברואר 2024 סירבו שחקניות נבחרת הכדורסל של אירלנד ללחוץ את ידן של שחקניות נבחרת ישראל לאחר ששחקנית ישראל העזה להאשים אותן באנטישמיות. עוד נזכיר כי השגרירות הישראלית באירלנד סגורה כבר שנתיים, אירלנד הכירה במדינה הפלסטינית, היא מנסה ליישם חוקי BDS בצורה רשמית, והנשיא שלה מצא את הזמן בתוך סדר היום העמוס שלו כדי לברך ב-2024 את הנשיא החדש של איראן על כניסתו לתפקיד. בינואר 2025, בטקס לציון 80 שנה לשחרור מחנה אושוויץ, אותו נשיא ניצל את הנאום שלו כדי לתת רפרנסים למלחמה בעזה.
זה הרקע הכללי. עכשיו, לאחר שאירלנד החליטה להחרים את תחרות האירוויזיון בגלל השתתפות ישראל, המדינה החליטה ללכת צעד נוסף ולקחת את המוסר הגבוה שלה לפלטפורמת הספורט: רבים באירלנד מוחים נגד ההחלטה של ההתאחדות האירית לשחק נגד ישראל. השחקנים עצמם כנראה יתרמו את השכר שלהם מהמשחק לצדקה פלסטינית, ואולי אפילו יופיעו עם חולצות וכתוביות שמביעות את המחאה שלהם.
למזלה של אירלנד, מדינה שהכירה בישראל רק ב-1963 והשגרירות בה נפתחה רק באמצע שנות ה-90, היא הוגרלה לשחק בגביע האומות עם ישראל. אני לא כותב למזלה הרע בכוונה. אירלנד, כמו נורבגיה, מדינות בפרבר של האטלס, שאף אחד לא ממש מתעניין בהן, כל עימות או התחככות עם ישראל הם סיבה מצוינת לשים את עצמה על המפה העולמית.
ישראל תארח את המשחק ביום ראשון (21:45) בהונגריה. התרגלנו. האירים, לעומת זאת, החליטו שהם לא מארחים אצלם ישראלים. הסיבה הרשמית היא עניינים ביטחוניים ופחד מפני הפגנות המוניות קרוב ל-7 באוקטובר (תאריך שהפך באירופה לתאריך מרכזי להפגנות פרו חמאס). הסיבה הלא רשמית היא כנראה חוסר רצון בהגעה של ישראלים, בניגון ההמנון הישראלי והנפת הדגל באצטדיון הבירה. לאירים היו הרבה אפשרויות בחירה לגבי אירוח המשחק, ומכל האפשרויות הם בחרו לארח את ישראל דווקא בסרביה, מדינה עם מסורת מפוארת וענקית של זכויות אדם ויחס לא גזעני לאחר, בעיקר אם הוא מוסלמי.
75 מהנשאלים בסקר באירלנד אמרו שהם מתנגדים להתמודדות. אחוז דומה טען כי אם ישראל תעפיל לאליפות אירופה ב-2028, שאירלנד היא אחת המארחות שלה, יש לשקול בחיוב את ביטול האירוח, בעיקר אם ישראל תוגרל למשחקים בדבלין. הבקשות האיריות להפריד בין הנבחרות (כמו עם ספרד וגיברלטר או אזרבייג'ן וארמניה) נדחתה על הסף בטיעון כי "אין עימות ישיר בין המדינות".
המאמן האירי טען ששחקניו מרגישים מאוד לא בנוח לעלות למשחק וכי נבחרתו "לא משחקת עם רצח עם אלא נגד רצח עם" (אמירה שהוא הצטער עליה לאחר מכן) וכי ישראל צריכה להיענש על ידי הרשויות בדיוק כפי שרוסיה נענשת. כרגיל, המאמן האיסלנדי של נבחרת אירלנד, בדומה לאירופאים רבים שעורכים את ההשוואה הזו, מתעלם מהעובדה שהאוקראינים לא נכנסו לכפרים רוסים, שחטו תינוקות, אנסו נשים וחטפו זקנים לפני שרוסיה פתחה במתקפה האלימה עליה. לאירים אין סבלנות לקורבנות יהודית. הטלוויזיה האירית באקט שהוא כבר על גבול הפרודיה החליטה שהיא תצמצם למינימום את השידור, תימנע מתוכנית סטודיו לפניו ואחריו ותשתמש בשדרנים שאופ"א תספק לה. 170 אתלטים אירים חתמו על עצומה שקראה לשחקני הנבחרת להחרים את המשחקים. חוקי דבלין.
וצריך גם לציין את הצדיקים מסדום: שחקן העבר קני קנינגהאם אמר שלדעתו המשחק היה צריך להתקיים בדבלין. "אני חושב שזה היה דבר טוב אם הנבחרת הישראלית הייתה עולה לדשא באצטדיון אביבה בדבלין", אמר קנינגהאם, "הייתי רוצה לשמוע את ההמנון הישראלי ושיכבדו את הדגל הישראלי. בשבילי זה היה סימן מהאירים לישראלים על כך שהם יודעים שגם הם סובלים מהקונפליקט".
לפני שנה ביליתי מספר ימים בדבלין לכתבה על האנטישמיות הגואה במדינה. יש באירלנד קהילה ישראלית לא קטנה, רובם ברילוקיישן ועובדים עבור חברות טק אמריקאיות. ישראלים שגרו שם (חלקם חזרו כבר) סיפרו לי סיפורי זוועה על התעמרות אכזרית באשה הרה בבית החולים, מכות ותקיפות באוטובוסים ומרחבים ציבוריים, ישראלית ששמעה את נשיא אירלנד אומר בטקס כי "הנאצים רק ניסו לבצע רצח עם", הצדעות במועל יד והערצה להיטלר בבתי ספר. בשמונה באוקטובר הגיעו מפגינים פרו פלסטינים ורמסו את הפרחים והנרות שהניחו שם הישראלים יום קודם. חברים עוזבים את הישראלים, מאשימים אותם בשיתוף פעולה. אירים מבטלים חוזים עם ישראלים שעבדו איתם שנים, אחרים מסרבים לתת כלב לאימוץ כי "אנחנו לא נותנים כלבים לרוצחי ילדים". מורים מגיעים עם כאפיות לכיתות שבהם לומדים ישראלים. לאחרים יש קעקוע של מפת ישראל כפלסטין על כף היד.
הפקפוק הזכות קיומה של ישראל או ההשוואה בין ציונות לנאציזם עברה מהשוליים של החברה האירית לכיכר המרכזית שלה. מדובר בדעות לגיטימיות. האירים, ששונאים את ישראל כי היא מזכירה להם את הכיבוש הבריטי עליהם, עורכים כעת הזדהות מוחלטת עם היחס הבריטי כלפי ישראל ואפילו עולים עליו. אין בפרלמנט האירי מפלגה אחת שהיא בעד ישראל, ולמעשה כל המפלגות מתמודדות במי תהיה בוטה יותר נגד ישראל כי כך היא תזכה ליותר אהדה. הסיבה היחידה שבגללה אירלנד לא מחוקקת חוקים הרבה יותר חמורים נגד ישראל היא הפחד שלה מהתגובה האמריקאית. ארצות הברית מחזיקה בשאלטר של הכלכלה האירית. קיים עיסוק אובססיבי כלפי ישראל, אבל חד צדדי לחלוטין. אין נובה, אין חטופים, אין קורבנות ישראלים. דגלים של חמאס וחיזבאללה מונפים בגאווה בהפגנות. באזורים ובחנויות רבות יש שלטים המבשרים כי "זהו מקום חופשי מציונים".
יהודי שגר בדבלין אמר לי כי "באירלנד אף פעם לא מדברים על השואה. רק עכשיו התחילו לדבר עליה בלי הפסקה, בהקשר של ישראל עושה שואה לפלסטינים". כדאי לזכור, גם לקראת המשחק ביום ראשון ולאור העובדה שאירלנד משתמשת במדינת היהודים כדי לערוך פסטיבל פולקלור של מוסר על חשבון ישראל, מה ההיסטוריה של האירים במלחמת העולם השנייה: הם בחרו לשמור על ניטרליות ולא הסכימו לקבל יהודים. גם פליטים הם לא הסכימו לקבל לאחר המלחמה.
כשהיטלר התאבד בבונקר שלו בברלין, הנשיא וראש הממשלה האירים הגיעו לשגריר גרמניה באירלנד כדי להביע את צערם על מותו של מנהיג גרמניה ולחתום בספר האבלים של השגרירות. למדו מהעבר, הפסיקו להיות ניטרליים, החליטו לצדד לחלוטין ברוצחי יהודים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.