די לתעדף את הכדורגל הישראלי הכושל | תוכן גולשים
הספורט הישראלי כבר מזמן היה צריך להיפרד מהפוליטיקה, משיטת המרכזים ומההרגל לדחות הכל למחר. בזמן שהענפים האולימפיים ממשיכים להביא תוצאות, הכדורגל מקבל את רוב הכסף והחשיפה ונשאר בלי דרך, בלי הישגים ובלי יכולת לקבל ביקורת. גם לכם יש מה להגיד? שלחו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
חגי פלק, KICK|
תגיות
כשהיינו ילדים וצעירים, תמיד שמענו מהמבוגרים את המשפט "אחרי החגים". אחר כך, כשהפכנו לספורטאים, אמרו לנו שגם המשחקים מתחילים רק "אחרי החגים", כי בתקופה הזאת אי אפשר באמת לשחק. וכך באמת קרה: המשחקים והתחרויות, בענפים השונים וגם בבתי הספר, התחילו בדרך כלל רק אחרי החגים.
ואם חס וחלילה היה יורד גשם והיית משחק במגרש פתוח - כן, היו גם תקופות כאלה - או באולם לא תקני, המשחק או התחרות היו מתבטלים. אתם מכירים את המשפטים "חיים, תדליק את האורות בבקשה" או "חיים יתקן"? אני מאמין שהבנתם את הפואנטה.
בתרבות הספורט הישראלית, שנשענת יותר מדי על כוח, כסף, כבוד, אגו ובעיקר אינטרסים, כבר מזמן היה צריך לקום ספורטאי עבר אולימפי, להתמנות לשר הספורט ולהחליט בצורה ברורה איך הספורט בישראל צריך להתנהל. גם הגוף הגדול ביותר שמנהל את הספורט, ושלפחות בתחום המקצועי עושה לא מעט דברים בהצלחה, עדיין מתנהל במידה רבה על פי "שיטת המרכזים".
השיטה הזאת כבר מזמן הייתה צריכה לעבור מן העולם, אבל היא עדיין קיימת באיגודים השונים - בענפים האולימפיים ובמשחקי הכדור - ולא תמיד בהתאם לניסיון או לרזומה המקצועי של האנשים שמקבלים את ההחלטות.
ולמרות הכל, את התוצאות של הענפים האולימפיים אנחנו רואים לאורך כל השנה, ולא רק בשנה אולימפית. ישראל הפכה לכוח משמעותי בשייט הנשים, ממשיכה להצליח בהתעמלות אמנותית ובהתעמלות מכשירים, מתקדמת גם באקרובטיקה, ובמקביל אפשר לראות דור המשך מבטיח בשחייה, הישגים באתלטיקה וג'ודו שחוזר שוב לקדמת הבמה.
מנגד עומד הענף שמקבל את התקציבים הגדולים ביותר ואת החשיפה הרחבה ביותר - הכדורגל. ושם אנחנו כמעט לא רואים כלום. אם הייתה פעם דרך, נדמה שאיבדנו אותה מזמן. בכדורסל, שגם הוא נהנה מתקציבים וחשיפה גדולים, התמונה מורכבת יותר: לצד הצלחות בגילים הצעירים, הנבחרת הבוגרת מתקשה לייצר הצלחה עקבית, וגם בדורות הצעירים יש עליות וירידות.
השבוע נכתבה ברשתות החברתיות ביקורת נוקבת וחריגה בעוצמתה על נבחרת ישראל בכדורגל בעקבות היכולת הרעה שהציגה. במקום לקחת את הביקורת למקום של הפנמה, בדיקה ולמידה, אחד מבכירי ההתאחדות לכדורגל בחר להשתלח במי שכתב אותה. זו עוד דוגמה לחוסר הרצון לקחת אחריות, לקבל ביקורת ולהפיק לקחים.
כמו שנאמר: "מי שאינו לומד מלקחי העבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". בספורט הישראלי, ובמיוחד בכדורגל, המשפט הזה מרגיש רלוונטי כבר יותר מדי שנים.
המבוגר האחראי הבא - כלומר, שר הספורט הבא - יהיה חייב להוציא את הפוליטיקה הרדודה מתוך הספורט, ובעיקר מתוך הכדורגל. זהו ענף שנגוע מלמעלה ועד למטה באינטרסים, במאבקי כוח ובחוסר רצון אמיתי ללמוד ולהשתנות. לצערי, חלק מהבעיות האלה קיימות גם בכדורסל.
במקביל, צריך לתת עדיפות גדולה יותר - מקצועית וגם תקציבית - לענפים האולימפיים, ולא רק בשנה אולימפית. מי שמגיע לרמות הגבוהות ביותר בזירה הבינלאומית ומביא תוצאות למדינה, צריך לקבל את ההכרה ואת התמיכה שמגיעות לו. אי אפשר להמשיך להזרים את עיקר תשומת הלב למי שלא עומד במבחן התוצאה, ובמקביל מתקומם בכל פעם שמישהו מעז לבקר אותו.
כי בסופו של דבר, בשביל כבוד - צריך לעבוד.
*הכותב הוא איש חינוך, יועץ תקשורת לשעבר ומאמן מנטלי לספורטאי
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.