הטרור היהודי מחזק את הפלסטינים ומחמיר ההליכים נגד ישראל

הערבים בגדה המערבית נמצאים תחת חסותה של מדינת ישראל, האמורה להגן על ביטחונם. אין להם מדינה אחרת המחוייבת באופן דומה להגנתם

דניאל פרידמן|

הטרור היהודי משתולל בגדה המערבית. חומרת המעשים איננה פוחתת גם אם מכנים את השטח יהודה ושומרון ואפילו אם מעניקים למעשים מזעזעים אלה את הכינויי המכובס "פרעות" ומבצעיו מכונים "פורעים". "הפרעות" הללו הן טרור נטו, על פי כל הגדרה מקובלת לטרור, היינו פשיעה חמורה המבוצעת נגד אוכלוסיה אזרחית מתוך מטרה להשיג מטרה פוליטית – במקרה זה לגרש את הערבים, תושבי המקום, או לגרום להם "להגר מרצון". אפילו השגריר האמריקאי, מייק האקבי, אוהד מושבע של ישראל, לא דיבר הפעם על "פרעות" אלא על "מעשה טרור שביצעו פחדנים רעולי פנים".

במקרה הנוכחי הטרור הוא שפל במיוחד. ראשית, משום שהוא נעשה כלפי אוכלוסיה חסרת ישע. במובן מסוים גורם זה מאפיין את הטרור בכללותו. כאשר טרוריסטים מוסלמים פגעו במגדלי התאומים בניו-יורק ניתן היה לומר שהקורבנות היו חסרי ישע. אבל מאחוריהם עמדה ארה"ב, שהיתה מחוייבת לביטחונם, ותוך זמן קצר אכן יצאה ארה"ב להילחם בשולחיהם של אותם טרוריסטים.

הערבים בגדה המערבית נמצאים תחת חסותה של מדינת ישראל, האמורה להגן על ביטחונם. אין להם מדינה אחרת המחוייבת באופן דומה להגנתם. מעמדם מזכיר את מעמד היהודים בגולה שבמהלך הדורות נפלו פעם אחר פעם קורבן לפרעות (כך קראו לטרור הזה באותם ימים). השלטונות במדינות מושבם לא הגנו עליהם. הפורעים לא הועמדו לדין והפרעות שמשו להם לא אחת הזדמנות לבזוז רכוש יהודי. בכך אנו מגיעים להיבט המרכזי נוסף לחומרת הפרשה. ישראל, האמורה להגן על קורבנות הטרור היהודי, לא רק שאינה עושה זאת, אלא עושה את ההיפך הגמור. במקרה הטוב היא רק מעלימה עין ממעשי הטרור. במקרה הפחות טוב, היא מגינה על הטרוריסטים. התוצאה הברורה היא שהטרור הזה מחזק מאוד את הטיעון הפלסטיני בעד מדינה ואת מעמדם הבינלאומי של הפלסטינים. זה אגב היה אחד הטיעונים שלנו, של היהודים, בעד מדינה. הניסיון לימד שהמדינות שבקרבן חיים יהודים, עלולות להפקירם. לפיכך זקוקים היהודים למדינה שתגן עליהם. הטרוריסטים היהודים מספקים לפלסטינים טיעון דומה.

מובן שישראל טוענת שהיא מנסה ככול יכולתה למנוע את הטרור הזה וכי מדובר בסך הכול במספר קטן של "פורעים", שהם כידוע רעולי פנים כך שלא ניתן לגלותם ובוודאי שלא להוכיח את אשמתם (ונתניהו כבר הבהיר שיש צורך ברמת הוכחה גבוהה במיוחד להוכחת האשמות כה קשות). ובכלל, בשטחים צריך לתאם בין המשטרה לצה"ל – משימה שהיא כידוע מעבר ליכולת האנושית. קשה להאמין שיש אדם כלשהו, אפילו בקרב הממשלה, המעלה על דעתו שטיעון אבסורדי כזה ישכנע מישהו.

אם תקום ממשלה חדשה בישראל לאחר הבחירות, יהיה עליה לבחון מדיניות חדשה שתמודד עם הנזקים העצומים במישור הבינלאומי שגרמה ממשלת נתניהו הנוכחית. נזקים שאליהם מצטרף הסיכון של תפנית לרעת ישראל בארה"ב, אולי כבר אחרי בחירות האמצע, אך בוודאי בעוד שנתיים בתום תקופתו של דונלד טראמפ

די לדמיין מה היה קורה אילו חבורה של כמה עשרות "פורעים" ערבים היתה פולשים להתנחלות יהודית ביהודה או שומרון. חבריה היו מוגדרים מיד כטרוריסטים, חלקם היה "מנוטרל", אחרים היו נעצרים ומי שצליח להימלט היה נרדף עד סוף ימיו. ניתן גם להניח שהסיכוי להתפרעות כזו מצד הערבים בשטחים נמוך למדי, נוכח האפשרות לעצור חשודים ערבים במעצר מינהלי, אפשרות שכידוע איננה קיימת לגבי טרוריסטים יהודים. מצב זה רק מחמיר את ההפלייה קיימת בשטחים בין התושבים היהודים לבין תושביהם הערבים.

מכאן, להליכים הבינלאומיים המתנהלים נגד ישראל בהאג. כרגע מתנהלים שני הליכים כאלה. האחד בבית הדין הבינלאומי "לצדק" שבו מואשמת ישראל ברצח עם בעזה (בשעתו מונה אהרן ברק כאחד השופטים בתיק זה, ולאחר פרישתו, מונה במקומו פרופ' רון שפירא). ההליך השני, המתנהל בבית הדין הפלילי הבינלאומי, הוא בגדר אישום אישי נגד בנימין נתניהו ונגד יואב גלנט. ישראל כופרת בסמכות בית הדין הפלילי ובעניין זה היא נתמכת על ידי ארה"ב (טראמפ אף הטיל סנקציות על בית הדין). אני סבור ששני התיקים חסרי בסיס. ישראל לא ביצעה רצח עם, ולבית הדין הפלילי אין סמכות לדון את ישראל. כמו כן אני סבור שאין יסוד לטענה שנתניהו וגלנט הורו לבצע פשעי מלחמה. למרות זאת, מצבה של ישראל בשני התיקים הוא בעייתי מאוד וסכנת ההרשעה קיימת נוכח העובדה שהמשפט הבינלאומי הוא בעיקרו פוליטי, והסיכון הוא שהתוצאה תהיה בהתאם.

וכעת עולה שאלת ההשלכה שיש לנעשה ביהודה ושומרון על תביעות במישור הבינלאומי. יתכן מאוד שבאירופה ואולי גם בארה"ב ומדינות נוספות עולה החשד שהטרוריסטים היהודים ביהודה ושומרון בעצם מבצעים את מדיניות הממשלה. עובדה היא שהם נהנים מחסינות בישראל וכוחות הביטחון לא רק שאינם בולמים אותם, אלא לעיתים אף מסייעים להם. חשד כזה מתחזק על ידי שורה של הצהרות מצד שרים בממשלה ובכירים בקואליציה. בנסיבות אלה קשה יהיה לטעון שחשד כזה הוא מופרך. ואם הוא קיים לגבי יהודה ושומרון, מדוע שטיעון כזה לא יעלה בעוצמה גם לגבי המדיניות בעזה? במילים אחרות, המדיניות הישראלית והטרור היהודי בגדה מחמירים את מצבנו הבינלאומי רצועת עזה. הדבר עלול להשפיע לרעה הן על ההליכים המתנהלים נגדנו כיום בבתי הדין הבינלאומיים, והן על הליכים נוספים העלולים להתפתח בבית הדין הבינלאומי הפלילי (בין ביחס לנעשה בעזה ובין ביחס לנעשה בגדה) נגד אישים ישראלים נוספים המכהנים בממשלה הנוכחית וגם אנשי צבא ומשטרה שפעלו ופועלים באזורים אלה. לכך עשויים להצטרף הליכים נגד ישראלים במדינות שונות שבהם ניתן לתבוע על בסיס שיפוט בינלאומי אוניברסלי. כל זה בצד סנקציות כלכליות, הנמצאות כיום על סדר היום באירופה, נגד החקלאות והתעשיה היהודית בגדה, סנקציות העלולות לגלוש נגד ישראל כולה.

אם תקום ממשלה חדשה בישראל לאחר הבחירות, כפי שיש לקוות, יהיה עליה לבחון מדיניות חדשה שתמודד עם הנזקים העצומים במישור הבינלאומי שגרמה ממשלת נתניהו הנוכחית. נזקים שאליהם מצטרף הסיכון של תפנית לרעת ישראל בארה"ב, אולי כבר אחרי בחירות האמצע, אך בוודאי בעוד שנתיים בתום תקופתו של דונלד טראמפ