הלקחים המדממים של מפקדי 7/10 בדרך לקרב הבא: "נדאג שלא נופתע שוב"

ב-7 באוקטובר 2023, כשהארץ כולה התעוררה לסיוט שלא נראה כמותו, ארבעת מפקדי הפלוגות הללו היו עדיין בתפקידים זוטרים יותר. הם קפצו מבית הספר לקצינים, מנסיעות פרטיות ומחופשות שבת, וצללו ישר אל תוך הכאוס בעוטף. לבארי, לכיסופים, לניר עוז ולצומת רעים.

הם חילצו אזרחים תחת אש תופת, ראו מראות שעד אז חשבו שקיימים רק בסרטים, וחלקם נפצעו קשה. כעת, אחרי שלוש שנים רצופות של לחימה עצימה בעזה, בלבנון וביהודה ושומרון הם עומדים בראש הפלוגות בבא"ח גבעתי, בבא"ח נח"ל, במסלול צנחנים ובקורס מ"כים. מפקדי הפלוגות מביאים אל מגרשי האימונים וההכשרות את הלקחים המבצעיים הקשים ואת התובנות שרכשו בדם ומספרים בקולם על האחריות הכבדה לחנך ולעצב את דור הלוחמים הבא.

"אותי 7 באוקטובר תופס כשאני מפק"ץ בגדוד גפן בבה"ד 1", משחזר סרן י', כיום מ"פ טירונים בסיירת גבעתי. "את הבוקר התחלנו בשבע בבוקר, ואני נוסע לדרום ביחד עם אבא שלי כדי להגיע לנקודת הכינוס. השעות הראשונות שלי ללחימה מתנהלות עם שני צוערים, ומשם יצאנו ברכב למרחב צומת רעים, לאזור המסיבה, ולאחר מכן לניר עוז. נפרדתי מהצוערים כדי לחבור לצוות שלי, מתוך הבנה שיש לי אחריות למסגרת ואני לא יכול שהחיילים שלי יילחמו בלעדיי. מביאים ציוד לחימה מבה"ד 1, ומשם יוצאים ללחימה בסופה, ניר יצחק וצומת ישע, שלושה-ארבעה ימים של השבת המצב לקדמותו.

"היה רגע שבו אנחנו עוצרים את ההאמרים, נערכים זריז והמ"פ אומר לנו לשכוח ממה שאנחנו יודעים ולהבין שאנחנו נכנסים לזירת לחימה", נזכר סרן י'. "כשאתה בגזרת עזה או לבנון ואומרים לך את זה אתה מבין. אבל הסתכלתי מסביב וראיתי קיבוצים ויישובים ישראליים, זה משהו שממש תפס אותי. תקופה של הרבה שוק והלם".

הפציעות הקשות והלחימה הממושכת הפכו לחלק בלתי נפרד מסיפורם של המפקדים. סרן נ', כיום מ"פ במסלול 890 בצנחנים העומד לקבל דרגת רב-סרן, נלחם באותם ימים ראשונים בבארי במסגרת "כוח בן-מוש". "רצנו בתוך בארי שני לילות רצופים מבית לבית, חילצנו תושבים ונלחמנו בהיתקלויות עד שהיישוב הוכרז כנקי", מספר סרן נ', "משם המשכנו להיערכות לכניסה לעזה. שבוע אחרי תחילת התמרון נפצעתי קשה מאש כוחותינו: רסיסים חתכו לי את קנה הנשימה, הייתי מורדם ומונשם ועברתי שיקום של חודשיים. ברגע שיכולתי חזרתי ישר לפלוגה".

שלוש שנים אחרי, ודור החיילים החדש הוא הדור שלא ידע את 7 באוקטובר. "כיום, חוץ מהסמ"פ, אף אחד מתחתיי לא היה ב-7 באוקטובר או בתחילת התמרון", מתאר סרן נ'. "התפקיד שלי הוא לגרום לחיילים לדמיין איך זה נראה. אנחנו היינו שם וזוכרים את השוק הראשוני והאחריות שלנו היא שלא יהיה את השוק הזה בפעם הבאה".

את הלקח התרבותי והמשמעתי מנסח בחדות סרן א', מ"פ בקורס מ"כים. "אם אני משליך את 7 באוקטובר להכשרת מפקדים, אני אומר לחניכים שלי דבר אחד. אסור לנו לשכוח. אסור לשכוח מה קרה לנו ומה עשו לנו, ואסור לשכוח שלא עמדנו במשימה", חורץ סרן א'. "לצד קרבות גבורה הרואיים, היו לא מעט לקחים מקצועיים שאנחנו חייבים ללמוד כדי שזה לא יקרה שוב. וזה יכול לקרות גם מחר בבוקר.

"החניכים שלי היום היו ב-7 באוקטובר תלמידים בבית ספר, ועכשיו האחריות על הכתפיים שלהם. אם הם ישכחו, ניפול לאותן תפיסות שגרמו לנו להיות פחות טובים. ברמה הטקטית, כשאני אומר שיש מלחמה מחר בבוקר זו לא קלישאה, זו אמונה שאני מתרגם להכנות יומיומיות להיות בכוננות מתמדת עם תחמושת, תרגולות, תפיסת הגנה וכוננות עם שחר. בעיניי התרבות המבצעית היא הלקח הגדול ביותר. במקומות שבהם התרבות לא הייתה טובה - שם נכשלנו".

התובנות הללו מעצבות את דור העתיד מן היסוד. סרן י', מ"פ בבא"ח נח"ל המפקד כעת על טירונים בעיצומו של שבוע שדאות, מספר על הרגע שבו הכל השתנה עבורו: "נכנסנו לכיסופים לשדה קרב על מלא; ירי מכל מקום ורקטות באוויר. תוך כדי נסיעה, חבר שהיה איתי ברכב דיבר בטלפון עם בני משפחתו מבארי והסביר להם איך לקשור חולצה כחוסם עורקים כדי להציל את אחיהם הקטן שחטף כדור. עברנו בית-בית תחת אש כדי לחלץ משפחות ולשמש להן כמגן אנושי. המשימה שלנו הייתה שאף אזרח לא ייפגע ובמשימה הזו נכשלנו".

סרן י' מבא"ח נח"ל מציין כי הטירונים מגיעים כיום עם תחושת אחריות כבדה, כשהם מבינים שהם השכפ"ץ של המדינה ומבקשים ללמוד מכל הניסיון שצברו המפקדים בקרב. סרן י' מסיירת גבעתי מתאר את פלוגתו כחלק מ"דור הניצחון" - דור שנלחם ברציפות במשך שלוש שנים בכל הגזרות, בעזה ובלבנון, ומפגין עוצמות שמעולם לא נראו בשירות סדיר. המפקדים כולם מסכימים כי הניסיון המבצעי שנצרב בדם יביא, לתפיסתם, את הלוחם הבא לקצה מוכן יותר.