"כולם יודעים שאני יהודי, מה אכפת לי": הטייקון שהשקיע בסטארטאפ ישראלי

לכולם יש ג'ינס בארון, אך מאחורי הפופולריות העצומה של תעשיית הדנים מסתתר סוד אפל: מדובר באחד המגזרים המזהמים, הבזבזניים והקשוחים ביותר בתעשייה העולמית. מי שמכיר את המציאות הזו מבפנים הוא ריקרדו שטיינברוך, נשיא אימפריית הטקסטיל הברזילאית Vicunha – מחברות הדנים הגדולות בעולם.

כעת, שטיינברוך מהמר על כך שדווקא חברת קלינטק קטנה מישראל, סונוביה (Sonovia), היא זו שתצליח לפתור את הבעיה הסביבתית המורכבת של הענף. ויקוניה שלו רכשה 20% מהחברה הישראלית במטרה להטמיע את טכנולוגיית הצביעה המהפכנית שלה במפעליה, מתוך הבנה שהחיבור בין המדע הישראלי לבין הידע התעשייתי של ענקית הטקסטיל יכול לשנות לחלוטין את הדרך שבה הג'ינסים של כולנו מיוצרים.

העסקה בין ענקית הטקסטיל הברזילאית לסטארטאפ הקטן נוצרה באמצעות הקשר הישראלי. ויקוניה כבר הכירה את סונוביה דרך רשת הקשרים שלה בענף, אך נקודת המפנה חלה בזכות תיווך מקומי. "יש לנו שותפות עם חברה מקומית בארץ", מספר שטיינברוך. "איש הקשר בא אליי ואמר 'ריקרדו, אתה חייב לבדוק את זה'. הוא חיפש עבורם שותף אסטרטגי מעולם הטקסטיל".

ההתחלה, כך מתברר, הייתה מלווה בספקות רבים. בשלבים הראשונים, אנשי ויקוניה לא היו משוכנעים כלל שהטכנולוגיה הישראלית בשלה לייצור המוני. שטיינברוך החליט לשלוח לארץ את המנהל התעשייתי שלו, מומחה בעל שם בתחומו, כדי לבחון את ההבטחות מקרוב. "הוא נסע לשם, חזר ואמר לי: 'תשמע, אני חושב שאני יכול לגרום לזה לעבוד'".

הסיבה לפער, לפי שטיינברוך, נעוצה באופי של חברות סטארטאפ רבות. "יש להם את העיקרון המדעי והטכנולוגי, אבל אין להם את הניסיון המעשי בטקסטיל". החיבור בין המוח הישראלי לכוח הייצור הברזילאי הוליד הסכם שבו רכשה ויקוניה 20% מסונוביה, מתוך כוונה להעביר את ליבת המכונה הישראלית ישירות אל מפעלי הענק של החברה. "הבנו שביחד אנחנו יכולים בקלות להפוך את התהליך הזה לזול ומהיר יותר, ולרוץ קדימה".

במסגרת העסקה רכשה ויקוניה, כאמור, 20% מסונוביה, במה שמשקף לחברה שווי של 4 מיליון דולר. במקביל להזרמת הכספים, סונוביה מעניקה לוויקוניה רישיון להרכבת מכונת פיילוט תעשייתית לצביעת חוטי ג'ינס במפעליה וכן בלעדיות אזורית באמריקה הלטינית למשך שנתיים. מנגד, ויקוניה מתחייבת לממן את שלבי הפיתוח הנדרשים להשלמת המוצר ומסחורו.

סונוביה, שייצרה בדים דוחי חיידקים, כבר הגיעה לשווי שיא בבורסה של 450 מיליון שקל על רקע בהלת הקורונה. אלא שעם דעיכת המגפה, סונוביה עברה תקופה קשה כמעט ללא הכנסות, מנייתה צללה וקופת המזומנים התרוקנה. העסקה עם ויקוניה הזרימה חמצן לסטארטאפ הישראלי שחיפש את דרכו מחדש.

כדי להבין מדוע אימפריה כמו ויקוניה צריכה חברה קטנה מישראל, צריך להביט במספרים המבהילים של תעשיית הטקסטיל המסורתית. שטיינברוך מציג נתונים דרמטיים שהטכנולוגיה של סונוביה מסוגלת לספק בשלב הצביעה: הפחתה של 85% בצריכת המים, חיסכון של 60% באנרגיה, צמצום של 80% בפליטות הפחמן (CO2), וביטול מוחלט (100%) של שימוש בכימיקלים רעילים ובפסולת תעשייתית. כל זאת, לצד הכפלת מהירות הייצור. הנתונים הללו נשענים על הטכנולוגיה שפיתחה סונוביה המבוססת על גלי אולטרסאונד (קרינת קול), המאפשרת להטמיע חומרים וצבעים ישירות לתוך סיבי הבד ללא צורך בכימיקלים מזהמים.

למרות שזו הפעם הראשונה שקבוצת ויקוניה משקיעה במיזם ישראלי, הוא בהחלט לא פוסל הזדמנויות נוספות בעתיד, כל עוד הן ישרתו את ליבת העסקים של התעשייה שלו: "כפי שאבא שלי היה אומר – יש הרבה יהודים חכמים בישראל, אז צריך תמיד לשים לב, כי זה יכול להפוך לביזנס מאוד חשוב שיכול לעזור בהמון תחומים"

"היום שוק הטקסטיל בעולם הוא שוק קשוח מאוד, ואתה חייב לייצר לעצמך יתרונות", מסביר שטיינברוך את המניע הכלכלי, ומסרב להצטייר כאלטרואיסט בלבד. "בסופו של דבר, חברה תמיד שואפת להרוויח יותר כסף, למכור יותר ולצמצם עלויות. אין בזה שום דבר רע". בין היתר מייצרת ויקוניה בדים וג'ינסים עבור ענקיות אופנה כמו אמריקן איגל, קלווין קליין, זארה, דיזל ועוד. בדוחות של התעשייה, ויקוניה מדורגת באופן עקבי כאחת משלוש יצרניות הבד הגדולות והמובילות בעולם.

אלא שכאשר השיחה מגיעה למחויבות של הצרכנים ושל רשתות האופנה הגדולות בעולם לקיימות ואיכות הסביבה (טרנד ה-ESG), שטיינברוך מסיר את הכפפות ולא מהסס לתקוף את המערכת. "בוא נגיד את האמת - יש המון צביעות בעולם", הוא קובע בנחרצות. "הקונה תמיד רוצה את המחיר הזול ביותר. לרשתות השיווק ולקמעונאיות הגדולות אכפת מהסביבה רק עד לרגע שבו העלות נכנסת לתמונה. הן מבינות שייצור ירוק וסביבתי באמת עולה יותר כסף, ובנקודה הזו הכל קורס. אין באמצע".

שטיינברוך חושף כיצד מפעלים רבים במדינות מתפתחות, שאינם עומדים בשום רגולציה סביבתית, פותרים את הבעיה בדרכים עקלקלות: "הם פשוט קונים חותמות ותעודות בכסף שמראות שהם כביכול 'בסדר'. כולנו בתעשייה יודעים בדיוק איך זה עובד".

מעבר לבעיות הסביבתיות, שטיינברוך מנווט את ויקוניה בתוך מפה גיאופוליטית מורכבת, שבה אסיה שולטת ב-90% משוק הטקסטיל העולמי (בציר שבין טורקיה ליפן). "אנחנו בברזיל שריד של העבר, אבל אנחנו שורדים כי יש לנו שוק חשוב". המתחים הגיאופוליטיים הנוכחיים מאלצים את התעשייה לחשב מסלול מחדש ולפצל את הייצור הגלובלי. "העולם משתנה, ואנחנו חייבים להשתנות יחד איתו. אם לא - נהפוך לאבנים", הוא מזהיר. השינוי הזה עשוי להיות רדיקלי משנדמה. שטיינברוך מספר כי הג'ינס, שבעיקרו לא השתנה כבר 100 שנים, ניצב בפני מהפכות טכנולוגיות מדהימות. "אנחנו לומדים כעת סטארטאפ נוסף, שמסוגל לייצר מכנסיים ישירות מחוטים. המכונה מייצרת את הבד תוך כדי התהליך - אתה מזין חוט, ומקבל מכנסיים מוכנים, ללא צורך במפעל בדים קודם". בנוסף, הוא מצביע על החזרה של סיבים ברי-קיימא כמו Hemp (בד קנבוס) כתחליף עתידי לכותנה הבזבזנית.

"הכל הוא איזון של מחיר, נוחות וחדשנות", מסביר שטיינברוך. "בגלל זה השקענו בסונוביה. הם היו צריכים מפעל בקנה מידה ענק, ואנחנו כנראה הגדולים ביותר בעולם היום בצביעת דנים".

בסביבה הגיאופוליטית הנוכחית, השקעה של חברות בינלאומיות בישראל אינה עניין מובן מאליו. עבור משקיעים רבים, המצב המורכב מעורר חששות, אך שטיינברוך מבהיר שמבחינתו לא הייתה כאן שום התלבטות. "בשבילי זה מעולם לא היווה בעיה", הוא אומר בפשטות. "כולם יודעים שאני יהודי, אז מה אכפת לי. הטכנולוגיה בישראל היא פנטסטית, מה שהם עושים שם עם סטארטאפים זה פשוט מדהים".

שטיינברוך עוקב בעניין רב אחרי סצנת ההייטק המקומית, ולמרות שזו הפעם הראשונה שקבוצת ויקוניה משקיעה במיזם ישראלי, הוא בהחלט לא פוסל הזדמנויות נוספות בעתיד, כל עוד הן ישרתו את ליבת העסקים של התעשייה שלו. "כפי שאבא שלי היה אומר – יש הרבה יהודים חכמים בישראל, אז צריך תמיד לשים לב, כי זה יכול להפוך לביזנס מאוד חשוב שיכול לעזור בהמון תחומים".

לצד האופטימיות העסקית, שטיינברוך נושא עימו דאגה עמוקה בכל הנוגע למצבה של הקהילה היהודית בברזיל וברחבי העולם מאז אירועי 7 באוקטובר. "עבור הקהילה היהודית מחוץ לישראל, המצב קשה מאוד", הוא משתף בכאב. "הצמיחה של האנטישמיות היא עצומה, וזה קצת מטורף לראות שהיא מאומצת בחום דווקא על ידי מפלגות השמאל באופן כללי. בזמנים עברו, הקהילה הייתה קרובה יותר לשמאל, והיום מי שתומך בנו זה הימין".

המרחק הגיאוגרפי לא מפחית מעוצמת הפגיעה והשותפות הגורלית עם הנעשה בישראל. "7 באוקטובר היה אסון מוחלט. איבדנו חיים, וזה קשה לנו מאוד. כל בחור שנהרג בצבא הוא כמו הבן שלך, אנחנו סובלים המון ותומכים לחלוטין במה שאנחנו יכולים". במציאות החדשה הזו, שטיינברוך מאמין שליהודי התפוצות יש תפקיד אקטיבי בהסברה ובמלחמה על האמת: "הצד השני מנסה לשנות את ההיסטוריה. העם היהודי נמצא שם כבר 3,200 שנה, וצריך למצב את עצמך ולהסביר את המציאות שלנו בצורה נורמלית. הקהילות בחוץ סובלות מאוד".

הזיקה העמוקה ליהדות מובילה את שטיינברוך גם לפעילות ציבורית ענפה בברזיל, שם הוא מוכר כפילנתרופ בולט. "פילנתרופיה תמיד הייתה חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו", הוא מסביר. "אנחנו מנסים לעזור כמה שאנחנו יכולים, ובמיוחד תומכים בהרבה מהעניינים והמוסדות היהודיים כאן בברזיל. זה התפקיד שלנו לעשות את זה".

המחויבות הזו לקהילה ולמדינה קשורה באופן הדוק גם לראייה הכלכלית-חברתית שלו לגבי ברזיל עצמה, שנמצאת בטלטלה פוליטית מתמדת. כאיש עסקים, שטיינברוך מנסה לשמור על ניטרליות רשמית: "אני צריך לעבוד עם מי שנמצא בשלטון", אך לא מהסס להצביע על הצורך הבהול בשינוי כיוון כלכלי - ומביע תמיכה במודל שהציג פלאביו בולסונארו מול שלטונו של לולה: "המודל של לולה לא עבד במשך 20 שנה, לא השתפרנו. אם משווים את המצב שלנו למדינות אחרות, למשל לקוריאה שהייתה עם אותו תמ"ג לנפש כמונו לפני 30 שנה, והיום היא בטופ העולמי, אנחנו נשארנו כמעט באותו המקום. אני לא אוהב שאנשים נשארים בשלטון יותר מדי זמן. שינוי הוא תמיד טוב".

את הראיון בוחר שטיינברוך לנעול בנקודה משפחתית וסמלית, שמזכירה לו מדוע אסור לקחת את המציאות הנוכחית כמובנת מאליה: "אצלנו בסלון, במקום שבו אנחנו יושבים, מונחת מזוודה קטנה. זה כל מה שהיה למשפחה שלנו כשהיא הגיעה לברזיל לפני יותר מ-100 שנה. הכל נכנס שם. באותו הזמן, כשסבא שלי והמשפחה הגיעו, לא הייתה להם שום ברירה. היום, לנו יש ברירה".