האם גם לטבע מגיעות זכויות? פנמה מקדמת יוזמה להכרזה באו״ם
במאמר דעה ב-Nature קוראים חואן קרלוס נבארו וקאלי וילנטורף להעניק למערכות אקולוגיות מעמד משפטי משל עצמן. קואליציית מדינות מבקשת לקדם דיון בינלאומי, אך עדיין אין הכרזה מוסכמת.
לתאגידים יש זכויות משפטיות. האם גם לנהרות, ליערות ולמערכות אקולוגיות צריכות להיות זכויות משל עצמם? במאמר דעה שפורסם ב-Nature ב-2 באוקטובר 2026, חואן קרלוס נבארו, שר הסביבה של פנמה, וקאלי וילנטורף, ביולוגית ימית העוסקת בשימור הטבע, טוענים שהגיעה העת לשנות את האופן שבו המשפט מתייחס לטבע. לדבריהם, אין לראות בו רק משאב שעליו מגינים בעיקר למען האדם, אלא גורם בעל ערך עצמי וזכויות שניתן לייצג בהחלטות ובמערכת המשפט.
המאמר נכתב על רקע יוזמה של פנמה לקדם הכרזה אוניברסלית של האו״ם בדבר זכויות הטבע. מדובר בקריאה לשינוי מדיניות ובהצגת עמדה של מחברים המעורבים בקידום היוזמה, ולא במחקר ניסויי שמוכיח את יעילותה. ההכרזה המוצעת טרם אושרה, וגם הצטרפות לקואליציה המקדמת את הדיון אינה התחייבות לנוסח משפטי מסוים.
יוזמה בינלאומית בהובלת פנמה
לפי המאמר, נשיא פנמה, חוסה ראול מולינו, הציג בעצרת הכללית של האו״ם בספטמבר את שאיפתה של מדינתו לקדם הכרה בזכויות אוניברסליות של הטבע. המטרה היא להכיר בטבע כנושא זכויות ישיר, בעל ערך שאינו נגזר רק מהתועלת שהוא מספק לבני אדם.
ב-24 בספטמבר השיקו פנמה, טונגה וונואטו את קואליציית המדינות למען הטבע. פלאו ודומיניקה נמנות גם הן עם החברות המייסדות. לפי תיאור המחברים, מטרת הקואליציה היא לקדם שיח ותמיכה בתהליך בין-ממשלתי סביב ההכרזה המוצעת.
הקואליציה מתוארת כפלטפורמה בלתי פורמלית, מבוזרת והתנדבותית. מדינות המעוניינות בכך יכולות להחליף ניסיון, לשתף עמדות ולתרום למעורבות הדיפלומטית במסגרת תהליך ״הרמוניה עם הטבע״ של האו״ם. היא אמורה להשלים את המשא ומתן הרשמי בעצרת הכללית, ולא להחליף אותו.
ההבחנה הזאת חשובה: עצם החברות בקואליציה אינה מעידה על הסכמה למסגרת משפטית, למסמך עתידי או לתוצאה שכבר סוכמה. לפי המאמר, ההצטרפות מבטאת נכונות להשתתף בעיצוב הדיון.
מה משתנה כאשר לטבע יש זכויות?
נבארו ווילנטורף פותחים בתיאור שריפות, גלי חום ואירועי אקלים קיצוניים שהפכו לרקע מתמשך לחיי האדם. לטענתם, התגובה הקולקטיבית למשברים האלה אינה מספקת, והמסגרות המשפטיות הקיימות לא הצליחו לעצור את ההידרדרות. הם מבקשים לעבור מקריאה לתקווה לשינוי מוחשי בכללים.
הביקורת שלהם על דיני הסביבה הקיימים חריפה: הם טוענים שחוקים רבים מציבים דרישת דיווח, לוח זמנים או מחיר בדרך לפגיעה מתמשכת בטבע, בלי לשנות את היחס הבסיסי אליו. זו עמדתם של המחברים, ואין להסיק ממנה שלחקיקה הסביבתית הקיימת אין הישגים או שאין הבדלים בין מערכות משפט.
לפי תפיסת זכויות הטבע שהם מציעים, הצרכים של מערכות אקולוגיות בריאות צריכים להילקח בחשבון בכל הליך קבלת החלטות. הכרה כזאת עשויה, לשיטתם, לסייע בהטלת אחריות משפטית וכספית על תאגידים, ממשלות ואנשים בגין פגיעתם בטבע.
המהלך אינו דורש לייחס לנהר או ליער תודעה אנושית. מדובר בשאלה משפטית. האם אפשר להכיר באינטרסים של מערכת טבעית ולייצג אותם ישירות, ולא רק כאשר ניתן להראות פגיעה בזכות של אדם או באינטרס כלכלי? האופן שבו מגדירים את הזכויות, את הייצוג ואת הסעדים תלוי במסגרת המשפטית שתאומץ.
במקרה של ספק, לטובת הטבע
המחברים מציגים עקרונות שנועדו לסייע ביישום הגישה. אחד מהם הוא in dubio pro natura — במקרה של ספק, יש להכריע לטובת הטבע. עיקרון נוסף הוא מניעה: כאשר קיימת אי-ודאות, יש לנקוט צעדים מונעים ולא להשתמש בה כתירוץ להימנעות מפעולה.
לשיטתם, אלה עקרונות המעמידים את המערכות האקולוגיות במרכז, ומשנים את אופן ההתייחסות לפגיעה אפשרית בהן. אולם עקרונות כלליים אינם תחליף לפרטי יישום. כדי שתהיה להם משמעות בפועל, נדרשים כללים ומוסדות שיקבעו כיצד להפעילם.
הרעיון כבר מיושם בצורות שונות
לפי הנתונים שמביאים המחברים, כ-30 מדינות הכירו בזכויות הטבע במידה כלשהי, וקיימות כ-300 דוגמאות לחקיקה בתחום. המספרים כוללים מסגרות שונות ואינם מעידים על משטר משפטי אחיד או על זכויות זהות בכל המדינות.
בין הדוגמאות שמוזכרות במאמר נמצאות מדינת אואחאקה במקסיקו, Te Awa Tupua בניו זילנד ולגונת מאר מנור בספרד. אלה דוגמאות להכרה הקשורה למקומות ולמערכות טבעיות מסוימים, לצד הסדרים רחבים יותר.
המחברים מציינים שפנמה הייתה המדינה הרביעית שהכירה בזכויות הטבע ברמה הלאומית, אחרי אקוודור ב-2008, בוליביה ב-2010 ואוגנדה ב-2019. ההבחנה בין הכרה לאומית לבין הכרה מקומית או ממוקדת מסבירה כיצד הרשימה הזאת מתיישבת עם המספר הגדול יותר של מדינות שבהן קיימת הכרה כלשהי.
ב-10 באפריל חתמו שני המחברים על מזכר הבנות משותף. מטרתו להתניע תהליך של שיתוף פעולה בינלאומי לקראת משא ומתן על הכרזה באו״ם בשנים הבאות. הם מתארים את עצמם כשותפים לא שגרתיים: מנהיג מן המגזר הציבורי ומדענית, הנבדלים בשפת האם, במדינת המוצא ובדור שאליו הם שייכים. המכנה המשותף, לדבריהם, הוא הרצון לתת לטבע קול בקבלת החלטות ולהגן על זכותו הבסיסית להתקיים.
זכויות אדם וזכויות הטבע
אחד הטיעונים המרכזיים במאמר הוא שאין הכרח להציב זכויות אדם מול זכויות הטבע. המחברים רואים בהן שני צדדים של אותה מטרה. בני אדם תלויים במערכות חיות המספקות את התנאים לקיומם. לכן, לדבריהם, אי אפשר לממש באופן מלא את זכויותיהם תוך התעלמות מהמערכות האלה.
הם קוראים לאזרחים, למנהיגי קהילות ולראשי מדינות לתמוך בקידום זכויות הטבע באו״ם ולבחון כיצד אפשר לשלב את הגישה במערכות המשפט הלאומיות. ההצעה אינה מסתפקת בהגנה על מין מסוים, אלא מבקשת לשנות את מעמדן של מערכות טבעיות בתהליכי קבלת החלטות.
כדי להסביר את שאיפתם, המחברים משווים את היוזמה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מ-1948. ההשוואה היא טיעון ערכי והיסטורי שלהם. הכרה בזכויות של קבוצות אנושיות נתפסה בתחילה כרעיון מרחיק לכת. באופן דומה, הם מבקשים להרחיב כעת את ההכרה המשפטית גם לטבע.
הם קושרים את הקריאה גם לחשש מהכחדה המונית שישית ולפגיעה במינים ובמערכות אקולוגיות. אך התקדים ההיסטורי כשלעצמו אינו מוכיח שהכרזה חדשה תוביל לתוצאה דומה. ההשפעה תהיה תלויה בתוכן, בהטמעה וביישום.
ההכרה היא תחילת הדרך
המחברים עצמם מודים שהעבודה העיקרית עדיין לפניהם: להבטיח שהזכויות ייושמו בשטח ויחוללו שינוי מוחשי. הכרה ברמה הבינלאומית והלאומית היא בעיניהם הצעד הראשון, לא השלמת המשימה.
לכן יש להבחין בין שלושה שלבים: העלאת הרעיון לדיון דיפלומטי, אימוץ מסגרת משפטית, ויישומה בפועל. המאמר מדווח על קידום השלב הראשון וקורא להתקדם באחרים. הוא אינו מתאר הסכמה עולמית שכבר הושגה. הוא גם אינו מציג הערכה השוואתית המוכיחה שכל הסדר של זכויות הטבע מגן על הסביבה טוב יותר מחקיקה קיימת.
חשיבותה של היוזמה נעוצה בשאלה שהיא מציבה: האם הגנת הסביבה צריכה להישען רק על זכויות האדם ועל ניהול משאבים, או גם על זכויות עצמאיות של העולם החי? ההכרעה המשפטית והמעשית בשאלה הזאת עוד לפנינו.
שאלות ותשובות
מהן זכויות הטבע?
זו גישה המכירה בזכויות משפטיות של מערכות טבעיות עצמן, במקום להתייחס אליהן רק כרכוש או כמשאב. היקף הזכויות והדרך לייצגן משתנים בין הסדרים משפטיים.
האם האו״ם כבר אישר הכרזה על זכויות הטבע?
לא לפי המאמר. מדובר ביוזמה לקידום דיון ותהליך בין-ממשלתי. קואליציית המדינות היא מסגרת התנדבותית לשיח, והצטרפות אליה אינה הסכמה לנוסח מחייב.
האם מדובר במחקר המוכיח שהגישה יעילה יותר?
לא. זהו מאמר דעה ב-Nature מאת שני משתתפים בקידום היוזמה. הוא מציג טיעונים ודוגמאות, אך אינו מחקר השוואתי שמוכיח את יעילותה של המסגרת המוצעת.
האם הכרה בזכויות מספיקה כדי להגן על מערכת אקולוגית?
לא. גם המחברים מדגישים שהיישום בשטח עדיין מחייב עבודה. נדרשים מנגנונים מעשיים שיאפשרו להפוך את ההכרה להגנה אפקטיבית.
המאמר המדעי
עוד בנושא באתר הידען
- מה יישאר מהאנושות בעוד מיליון שנה?
- שאלות לעתיד האנושות: איזה חותם גאולוגי נשאיר אחרינו?
- ריו +20: מחיר הטבע
- תרופה בשווי מיליארדים התגלתה באי הפסחא – אך בני הרפא נוי הושארו מחוץ לסיפור
- טובים מטבענו 3: כל הזכויות שמורות לטבע
מקור: Juan Carlos Navarro and Callie Veelenturf, Nature, 2.10.2026 (מאמר דעה).
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.